הבלוג של אורי הייטנר

ב-14.12 ימלאו 28 שנים לחקיקת חוק הגולן – החלת ריבונות ישראל על הגולן. ובלשון החוק: "המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה יחולו בשטח רמת הגולן".

כעבור ימים אחדים, התפרסם גיליון חגיגי מיוחד של עיתון יישובי הגולן, "ארץ הגולן". במאמר המערכת של הגיליון נכתב: "המאבק הפוליטי של יישובי הגולן תם. הוא הסתיים בניצחון. מטרתנו היום היא להוריד את הגולן מרשימת הנושאים השנויים במחלוקת. על כן אין לנו כל עניין בהמשך הוויכוח על החלת החוק. טוב ורצוי שהגולן 'ירד מהכותרות'. לאט לאט יתרגלו תושבי המדינה ומדינות העולם לכך, שהגולן הוא אזור מאזוריה של המדינה, כמו הגליל, השרון והנגב".

הייתה זו תחושה אותנטית של תושבי הגולן, שמעתה ואילך הוסר באופן סופי כל איום על הגולן. לא בכדי, ועד יישובי הגולן פורק, כיוון שאין עוד צורך בוועד. אולם כפי שאנו יודעים, כעבור עשר שנים נאלצנו לשוב ולהקימו ולאורך שנות ה-90 גרזן העקירה הונף מעל ראשנו, ואיים על קיומנו כחרב המתהפכת. הפעם, כאשר סיבוב המאבק הסתיים בניצחון, לא פורק הוועד, ולא הכרזנו שהמאבק הפוליטי תם. היינו מפוכחים יותר.

מה המשמעות של עובדה זו? האם פירוש הדברים, שהחוק מיותר, שאין בו צורך, שהוא לא מילא את תפקידו?

לכאורה, זו המסקנה המתבקשת. אם אחרי חקיקת החוק ממשלות וראשי ממשלות הסכימו לסגת מהגולן, סימן שהחוק לא שינה דבר. אני שולל את המסקנה הזאת. המסקנה הזו נובעת מהנחה, שדי בקלף מנצח אחד, לצורך העניין - החוק, כדי להסיר לחלוטין את הסכנה. אני סבור שאין קלף כזה, אלא שילוב של התיישבות רבתי, ריבונות ישראלית, תמיכה גדולה של דעת הקהל ועוד. במדינה מתוקנת, די בהחלת ריבונות כדי להסיר סופית באופן טוטלי את אפשרות הנסיגה מסדר היום. לצערי, בישראל זה לא עובד כך. אבל אין לי ספק שהריבונות היא מרכיב חשוב בשמירה על הגולן.

על הגולן חלה הריבונות הישראלית, והמאבק של שנות ה-90 הסתיים בניצחוננו. אני מאמין, שעובדת הריבונות היא אחד הגורמים לכך. למשל, החוק הקרוי "שיריון חוק הגולן", על פיו נסיגה מחייבת רוב של 61 ח"כים לפחות ומשאל עם (ואני מאמין שבמושב הקרוב של הכנסת יוסדר סופית נושא משאל העם), חל על אזורים עליהם חלה הריבונות הישראלית, והוא נובע ישירות מחוק הגולן.

אך אם צריך הוכחה לחשיבותו של החוק, היא האקרובטיקה שעושים שוחרי הנסיגה מהגולן, בניסיון להמעיט את דמותו. במשך השנים נעשה ניסיון בלתי פוסק לעצב מיתוס לפיו מדובר בחוק צדדי ובלתי חשוב, שאין המדובר באמת בריבונות, שבגין בכלל לא התכוון וכן הלאה. מעניין, אלה שהציגו את החוק כסוף העולם, שאיימו שהוא ימיט עלינו מלחמה איומה עם סוריה – פתאום עושים מאמץ כזה להמעיט בערכו.

אחד המיתוסים, הוא שהגולן לא סופח לישראל, כיוון שהמילה "סיפוח" אינה מופיעה בחוק. ואכן, המילה הזאת אינה מופיעה בחוק. היא גם אינה מופיעה בהחלטה על סיפוח ירושלים (שנוסחו זהה לנוסח חוק הגולן). אז מה? גם ירושלים לא סופחה? המילה סיפוח לא הופיעה גם בהחלת הריבונות הישראלית על השטחים שנכבשו במלחמת השחרור ולא היו חלק ממדינת ישראל על פי תכנית החלוקה, כמו ירושלים (המערבית), יפו, לוד ורמלה וחלקים מן הגליל והנגב. האם גם הם אינם מסופחים? כשבגין נשאל על כך, הוא השיב בפשטות, שמדינה מספחת אליה מה שלא שייך לה. הגולן הוא שלנו, הוא ארץ ישראל, ולכן המילה סיפוח אינה רלוונטית לענייננו.

קראתי לאחרונה איזה ספר שהגדיר את החלת הריבונות על הגולן כ"מהלך טקטי המונע משיקולים לטווח קצר, כלומר לתת מענה לנסיבות מדיניות פוליטיות ואישיות שהתקיימו בעת ההיא". הצעד מוזער ל"עובדה שהגולן יתנהל מעתה תחת ממשל שאינו צבאי" ובגין צוטט כמי שאמר: "יש לא מעט מקרים בהיסטוריה שהתנהל משא ומתן והועברה טריטוריה לריבונות זו או זו. והעובדה שהטריטוריה לא נוהלה על ידי ממשל צבאי, לא מנעה את המשא ומתן. אם יבוא יום ויהיה עם מי לדבר בסוריה, אני בטוח שצעד זה לא הוא שימנע את המשא ומתן". מן הציטוט הזה ניתן להסיק, שבגין עצמו, מחולל החוק ומחוקקו לא ראה בו צעד בעל משמעות מדינית, ובוודאי לא ראה בו צעד המונע נסיגה עתידית מהגולן. הנה, הציטוט הזה הוא ההוכחה הניצחת לצדקת התיאוריה, שהחוק היה צעד טקטי שלא נועד למנוע נסיגה.

אז זהו, שלא. פשוט מאוד – הדברים הללו, המיוחסים לבגין, לא היו ולא נבראו ואפילו משל לא היו. פשוט, בגין לא אמר אותם. זהו שקר גס. שני נאומים נשא בגין בדיון על חוק הגולן – נאום הפתיחה בו הציג את החוק והסביר את הסיבות לו, ונאום הסיום בו השיב למתווכחים. שני הנאומים מופיעים בדברי הכנסת, ואני קובע באחריות מלאה, שלא היו דברים מעולם. בגין לא הזכיר ולו ברמז אפשרות של העברת הטריטוריה למדינה אחרת. אפילו לא ברמז.

אי אפשר לפרש את דבריו של בגין בשני הנאומים, אלא כמחוייבות מלאה לכך שהצעד נועד לקבוע את הגבול הסופי של מדינת ישראל ולהכיל בתוכה את הגולן. "לא ימצא בארצנו או מחוצה לה איש רציני, אשר ינסה להכחיש כי במשך דורות רבים הייתה רמת הגולן חלק בלתי נפרד של הארץ. היה איפוא מן הדין, שגבולה הצפוני של ארץ ישראל, שנקראה בלע"ז גם בהצהרת בלפור וגם במנדט הבין לאומי פלסטין, יעבור על רמת הגולן. והיו גם מאמצים ציוניים מאז מלחמת העולם לקבוע גבול כזה, אך שתי מעצמות קולוניאליות, אשר חילקו ביניהן חלק גדול של העולם, החליטו אחרת, וקבעו את גבולה של ארץ ישראל עשרה מטרים בערך מחוף הכינרת. הנני בטוח, שעל דעת הרוב המכריע של הכנסת והאומה, יכול אני לקבוע כי מבחינה היסטורית רמת הגולן הייתה והינה חלק בלתי נפרד של ארץ ישראל". זה היה הטיעון הראשון שהשמיע בגין בנמקו את הצעת החוק. האם הוא דיבר על "ניהול טריטוריה שלא על ידי ממשל צבאי" או על קביעת גבולות על פי הצדק ההיסטורי ותיקון העוול ההיסטורי בהוצאת הגולן מן השטח המיועד למדינה היהודית?

בהמשך דבריו הזכיר בגין את המצב הבלתי נסבל של יישובי הצפון כאשר הסורים ישבו על הגולן ושאל: "האם מישהו יכול להעלות על דעתו שישראל אי פעם תסכים לחידוש אפשרי של מצב כזה? אין תימה, שבעניין זה של רמת הגולן קם קונסנזוס לאומי כללי בישראל, וגם מדינאים חשובים בארצות אחרות הביעו בפומבי או בפרטיות את דעתם כי ישראל לא תוכל לרדת מרמת הגולן ולמסור את הרמה לסורים".

מה התכלית של החוק, אליבא דבגין? הוא הסביר את הדברים כפשוטם – החוק נועד לממש מדיניות. המדיניות הייתה קיימת, ונותרה שאלת העיתוי, מתי לקבל את החוק. ומהי המדיניות? אמר בגין: "הממשלה קבעה בקווי היסוד של מדיניותה לאמור: 'ישראל לא תרד מרמת הגולן ולא תוריד שום יישוב שהוקם ברמה. הממשלה היא שתחליט על עיתוי מתאים להחלת המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה על רמת הגולן'. הכנסת אישרה את קווי היסוד של מדיניות הממשלה, כפי שהובאו לפניה על ידי. עכשיו הריני מתכבד להודיע לכנסת, כי היום החליטה ממשלת ישראל פה אחד, כי יש ללא דיחוי להחיל את המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה על רמת הגולן". יש דברים ברורים מאלה? יש הוכחה ניצחת יותר מדברים אלה, שנאמרו בשפה בהירה ומובנת לכל אוזן, שהחוק נועד להבטיח שישראל לא תרד מרמת הגולן ולא תוריד שום יישוב שהוקם ברמה? ואם אין די בכך, הנה ציטוט נוסף, בתגובה לטענה שארה"ב והעולם לא יסכימו לקבל את ההחלטה: "המדובר בחיינו, ברמת הגולן. בחיינו, בעתידנו. בשלום האומה הזאת. איש לא ידחף אותנו לקווי ה-4 ביוני 1967. איש. שום עם, שום מעצמה לא תצליח לדחוף אותנו לקווים ההם – קווי החידלון, קווי שפיכות דמים, קווי הפרובוקציה לתוקפנות. איש לא יכתיב לנו את חיינו. אנחנו הקימונו חיי חירות בארץ הזאת ואנחנו נגן עליהם בכל הכוח העומד לרשותנו".

הקורא החרוץ, שיבדוק את הדברים בפרוטוקול ישיבת הכנסת, לא ימצא רמז לכך שהחוק לא ימנע נסיגה מהגולן. אולם הוא בהחלט ימצא אמירה, שהחוק לא ימנע מו"מ עם סוריה לשלום. ומה בכך? הרי ישראל, על כל ממשלותיה, תמיד חפצה בשלום ותמיד חתרה למו"מ על שלום אמת. דבריו אלה של בגין נאמרו בתגובה לטענות של ח"כ אמנון רובינשטיין, שבעקבות קבלת החוק "לעולם כבר לא יהיה מו"מ על שלום עם סוריה". תשובתו הנרגזת של בגין, הייתה נגד ההאשמה העצמית והשנאה העצמית, של מי שמאשים את ישראל בהעדר שלום או בהעדר מו"מ: "התופעה החוזרת בתולדות ישראל סבא, מדור לדור, היא של האשמה עצמית - היהודי אשם. אם עושים בו פוגרום – היהודי אשם. אם שופכים את דמו – היהודי אשם. עכשיו באים חברי כנסת ואומרים: סוריה לא תנהל אתכם משא ומתן בעוד שנות דור – הממשלה היהודית אשמה. הרי אתם שמעתם מה אומרים הסורים, המוסמכים ביותר – הנשיא אסד, שר החוץ – במפורש, בגלוי, באוזני כל העמים. לא, אתם אשמים. כי אתם הבאתם את החוק הזה. והרי אני חוזר ואומר: הרי אנחנו הבאנו את החוק בדיעבד, אחרי כל ההודעות שלהם, שלעולם לא ישבו איתנו, לא יכירו בנו. איך אתם נותנים יד למקטרגים מבחוץ? למה אתם עושים כדבר הזה? למה?" האם מציטוט זה ניתן להסיק שבגין פתח בדבריו פתח לנסיגה מהגולן? כמובן שלא. אבל יש מי שמקדישים את חייהם להפצת מיתוסים שקריים. יש מי שכותבים ספרים כדי להפיץ מיתוסים. יש להם רק בעיה אחת – המיתוס הזה לא כל כך קשור לעובדות.

בגין אינו אורים ותומים שלי. הוא לא היה כזה בחייו ואין הוא כזה אחרי מותו. אילו אכן אמר את הדברים המיוחסים לו, הם לא היו מעלים ולא מורידים, כי החוק עצמו חזק יותר מכל נאום. אבל מה לעשות? הוא פשוט לא אמר את הדברים. הוא אמר את ההיפך הגמור.

אין מי שהכיר את בגין טוב יותר מאשר מזכירו האישי הנאמן יחיאל קדישאי. אין מי שיודע טוב ממנו להסביר ולפרש את בגין. לפני 12 שנים ראיינתי את קדישאי בנושא חוק הגולן. בראיון הקשיתי על קדישאי בשאלה אודות השינוי שחל בעמדותיו של בגין. אחרי מלחמת ששת הימים הוא הסכים לנסיגה מהגולן ואף נתן את ידו להחלטת ממשלה ברוח זו. האם בתקדים הנסיגה מסיני לגבול הבינלאומי, לא הצהיר בגין, למעשה, גם על נכונות לנסיגה מהגולן לגבול הבינלאומי? קדישאי השיב בכנות: "עמדתו של בגין השתנתה במהלך השנים. בשנים הראשונות לאחר מלחמת ששת הימים הוא היה נכון לפשרה, אך בהדרגה הוא הגיע למסקנה שרמת הגולן היא אבן יסוד בביטחונה של ישראל ויש להיאבק על הכללתה בתחומי המדינה. כשהיה בממשלת הליכוד הלאומי ב-67' היה שותף להחלטה על פי ישראל תציע לסוריה ולמצרים חוזה שלום על בסיס הגבול הבינלאומי. ההחלטה הזו בוטלה כעבר זמן קצר מאוד [למען האמת, רק החלק של ההחלטה הנוגע לגולן בוטל. החלק הנוגע לסיני נשאר בתוקף. א.ה.]. יש להבין את עמדתו של בגין ב-67' לנוכח המציאות הפוליטית והמדינית באותה תקופה. לגח"ל [הליכוד בגלגולו הקודם – א.ה.) היו רק שני שרים בתוך הממשלה, מתוך למעלה מעשרים. הוא לא קבע את המדיניות, והשפעתו הייתה מוגבלת. בגין חשש מאוד מפני לחץ בינלאומי שיביא לנסיגה חד צדדית, ולכן הציב את העיקרון 'באין חוזה שלום, שביתת נשק או הסדר ביניים, ימשיכו כוחות צה"ל לעמוד במקומות בהם עמדו בתום הקרבות במלחמת ששת הימים'. תפיסתו התקבלה על דעת אשכול ועל דעת הממשלה, והיא סייעה לשמירה על הגולן. בגין האמין שמבחינה ביטחונית, יהודית, ארץ ישראלית, הגולן חייב להישאר בידי ישראל. הוא עשה בכל תקופה ככל שיכול היה לעשות. בשלב מסויים הבין שיש לעמוד על כך שכל רמת הגולן תהיה בידינו, והקפיד על צירוף המפה לחוק הגולן. עד יום מותו, בכל פעם שהתעורר דיון על עתיד הגולן, התבטא בבהירות נגד נסיגה".

"מה גרם לשינוי בדעתו?", שאלתי. קדישאי: "איני יכול לומר בדיוק. להערכתי, הוא חשש ממצב בו הסורים יקבלו חלק מהגולן וישתמשו בו להמשך התוקפנות שלהם. בגין הבין היטב את תורת השלבים של הערבים, במיוחד של הפלשתינאים, על פיה עליהם לקבל מישראל מה שניתן בדרכי שלום, ולאחר מכן להמשיך בתוקפנות. יתכן שהתוקפנות תבוא אחרי 30 או 40 שנה. ההבדל בין מדינאי לפוליטיקאי, הוא שהפוליטיקאי חושב על הבחירות הבאות, והמדינאי – על הדורות הבאים. לצערי, הערבים מצטיינים יותר מאיתנו בסבלנות ובראיה קדימה לדורות הבאים. בגין נהג לראות למרחוק, ורצה למנוע את הסכנה".

קדישאי הסביר בראיון בפירוש, שכוונת החוק הייתה להבטיח שהגולן ישאר ישראלי לעד, הן מהסיבות הביטחוניות והן בשל היות הגולן חלק מא"י. על הטענה שהחוק אינו מדבר על סיפוח וריבונות השיב: "אין לדברים אלה כל שחר. המושג 'המשפט, השיפוט והמנהל' של ישראל הוא הביטוי המובהק לריבונות ישראל. זה בדיוק הנוסח של החלת הריבונות הישראלי על מזרח ירושלים מיד לאחר מלחמת ששת הימים. הוויכוח הזה מלאכותי, פילוסופי וערטילאי. המשמעות של החוק היא החלת ריבונות ישראל על הגולן".

אלו העובדות. יש המסלפים אותן ביודעין, כדי לקדם אג'נדה פוליטית. אין דרך טובה יותר להתמודד עם השקר, מאשר באמצעות הצגה בהירה של העובדות. "מעט מן האור מגרש הרבה מן החושך".

* "שישי בגולן", "חדשות בן עזר"