הבלוג של אורי הייטנר

עלינו להיות כנים עם עצמנו ולהודות – יום ה"נכבה" הסתיים בהצלחה גדולה של הפלשתינאים ובכישלון צורב של ישראל. איני מאמין שהם עצמם שיערו שיצליחו כך.

בעוד אנו מתכתשים בתוכנו על הסוגיה הלא רלוונטית – מיקומו של הגבול, מתנהלת מלחמת דה-לגיטימציה נגד זכות קיומה של מדינה יהודית. הנשק המרכזי במערכה הזאת הוא תעשיית השקר – שקר ה"נכבה". ה"נכבה" – פירושה הצגת הקמתה של מדינת ישראל וקיומה, כשואה. שקר ה"נכבה" הוא הסיפור על פלישת הקולוניאליסטים הציונים לפלשתין וביצוע טיהור אתני לתושביה הפלשתינאים ופשעים נוראים נגד האנושות. שעה שאנו מתפלפלים סביב שאלת אחוז "חילופי השטחים", איננו מבחינים, או שמא אנו מתעלמים, מן המערכה האמיתית, שכותרתה - ה"נכבה". היטיב להגדיר את המטרה אמסאעיל הנייה – לשים קץ לפרוייקט הציוני.

מזה חודשים אחדים, מתנקז מאמץ הדה-לגיטימציה לתאריך אחד – 15 במאי, יום הקמתה של מדינת ישראל, כלומר יום ה"נכבה". גולת הכותרת של היום – מצעדי "שיבה" פרובוקטיביים של פלשתינאים לעבר הגבול הישראלי. המטרה הריאלית המקסימלית של מארגני המצעדים, הייתה התמקדות התקשורת בהגעת המפגינים אל הגדר ובלימתם, כפי שאכן היה בגבול עזה ובגבול לבנון. אולי בחלומותיהם הרטובים, בפנטזיות הפרועות ביותר, ייחלו היוזמים למצב שבו יצליחו להסתנן לישראל ולקרוא תגר על ריבונותה; לבצע "שיבה" זוטא. הם לא יכלו לחלום על הצלחה גדולה יותר.

והנה, זה בדיוק מה שקרה – מסתננים פלשתינאים נכנסו לישראל, צפצפו על ריבונותה ושהו בה שעות אחדות. לא צריך דמיון פרוע כדי להבין איזה מיתוס יבנה סביב האירוע הזה. אין צורך בחוש נבואי, כדי להבין שההצלחה הזו תתורגם לתקדים, ששוב ושוב ינסו לחזור עליו.

אסור היה לזה לקרות. אי אפשר לטעון שהיה זה רעם ביום בהיר. היה זה רעם ביום סגריר. היוזמה הזאת לא הייתה חשאית; היא התנהלה, בעיקרה, מעל דפי הפייסבוק. והרי מזה ימים אחדים כותרות העיתונים זועקות "כוננות שיא בכוחות הביטחון".

אילו הייתה כאן הטעיה והפרובוקציה הייתה נעשית בשבוע שעבר או בשבוע הבא, עוד ניתן היה להבין את הכישלון. אבל כאשר הכל כוון ליום הזה, אין שום תירוץ שיכול להצדיק את הכישלון. הטענה שלא צפינו שזה יקרה בגבול סוריה היא אבסורדית. ידוע שמידי שנה מתקיימת הפגנה בגבעת הצעקות מול מג'דל שאמס. השנה, כאשר מתארגנים מצעדי "נכבה", כאשר המזה"ת בוער, כאשר השלטון הסורי טובח בבני עמו ויש לו אינטרס מובהק להסיט את ההתעניינות מהנעשה במדינתו – אין כל הסבר לכך שלא הייתה הערכות מתאימה, וש"הופתענו".

אילו היו במקום כוחות גדולים, ערוכים לכל צרה, הכל היה שונה. בהיערכות נכונה ניתן היה למנוע את ההסתננות ללא נפגעים בנפש. ובכל מקרה – ניתן היה למנוע את ההסתננות.

זה לא קרה, ולכן יום ה"נכבה" הצליח, מעל המשוער. הנזק לישראל – גדול מאוד. עתה, יש לתקן את הנזק. והעיקר – שיהיה ברור שישראל תגן על ריבונותה, ולא יהיה עוד מצב שמסתנן יוכל להתקרב בשלום לגבולה של ישראל.

* "חדשות בן עזר"