יש משהו מעליב ומקומם בגינויה של ישראל על פשעי "תג מחיר". הרי לא מדינת ישראל עושה זאת, כי אם אויביה, גם אם אויביה מבית. לא כוחות הביטחון של המדינה, אלא גיס חמישי החותר תחתיה. לא נאמני המדינה אלא הבוגדים בה. הרי אלה העושים את הפוגרומים, נלחמים גם בצה"ל - פוגעים בחיילים ומפקדים, חודרים לבסיסי צה"ל למטרות חבלה ומשחיתים ציוד צה"לי וכדי רכב צה"ליים, מיידים אבנים ובקבוקי תבערה על חיילי צה"ל ורק לאחרונה ניסו להתנקש בחיי קצינים בכירים. ואף על פי כן, אי אפשר להתעלם מן הציפיה ממדינה לשאת באחריות לנעשה תחת שלטונה. הרי אם במדינה זו או אחרת ביריונים נאו נאצים יפעלו נגד יהודים כפי שביריוני "תג מחיר" פועלים נגד ערבים, יציתו בתי כנסת, יכו ויפחידו, יבזו את דת ישראל בכתובות נאצה על בתי כנסת, יכתבו "מוות ליהודים" ו"יהודי טוב הוא יהודי מת", ישחיתו רכוש יהודי, יציתו כלי רכב של יהודים, יעקרו עצים של יהודים - אנו נתבע מן המדינה בה הם פועלים לקחת אחריות ולשים לזה קץ. ואם במשך כשנתיים אותם ביריונים נאו-נאציים ימשיכו במעלליהם וחוצפתם ותעוזתם תגבר ופגיעתם הרעה תחמיר, ואותה מדינה תגלה אוזלת יד, בוודאי שלא נוכל לשחרר את המדינה מאחריות. אז במקום לזעוק נגד הגינוי, עלינו לפעול לכך שהוא לא יהיה מוצדק. במילים אחרות - מלחמת חורמה במחבלים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
