הבלוג של אורי הייטנר

וַתִּקְרָא לַנַּעַר אִי כָבוֹד, לֵאמֹר: גָּלָה כָבוֹד מִיִּשְׂרָאֵל

שמואל א', ד, יט

שאלה לחבריי הקצרינאים:

אתם גאים? חשתם גאווה, התרוממות רוח, מכך ששר הפנים אלי ישי הוא אזרח הכבוד של קצרין?

איני תושב קצרין, אולם קצרין היא בירת הגולן וכתושב הגולן אני חש שותפות. לא, לא חשתי גאווה. חשתי... אני מנסה לברור את מילותיי בזהירות... נקרא לכך "אי כבוד".

כאשר הוחלט להעניק לשר הפנים את עיטור הכבוד, איש לא צפה שהעיתוי יהיה שבוע לאחר שתוטל עליו אחריות מיוחדת לשריפה בכרמל, ושהוא ייצא בקמפיין ציני של התנערות מכל אחריות וגלגולהּ לכל העומד מלפניו, מאחוריו, מעליו, מתחתיו ומשני צדדיו. והרי גם הספין הציני הזול סביב גירוש מהגרים לדרום סודן, כולל תצלום הניצחון שלו עם מגורשים בנתב"ג, הוא חלק מקמפיין הסטת האש, תרתי משמע. בדיוק כפי שאיש לא העלה על דעתו שזמן קצר אחרי הענקת אזרחות הכבוד של הגולן לשר האוצר הירשזון, תפתח נגדו חקירה פלילית, שתסתיים במאסר בכלא. אבל היא הנותנת – אין מקום להענקת עיטורים מן הסוג הזה לפוליטיקאים מכהנים.

איני אומר זאת מתוך גישה של אנטי פוליטיקה. אין דמוקרטיה ללא פוליטיקה, אין פוליטיקה ללא פוליטיקאים, אין פוליטיקאים ללא יצרים פוליטיים, ואין מערכת נטולת יצרים פוליטיים, מאבקי כוח ואגו – גם באקדמיה, גם בבית המשפט, גם במערכות כלכליות וגם בצבא, כפי שנוכחנו באופן בוטה וקיצוני בשנה האחרונה.

ההתנגדות שלי להענקת עיטורים לפוליטיקאים מכהנים, היא התחושה הלא נעימה של משחק תן וקח, של חנופה לשררה, של הענקת עיטורים כשלח לחמך. אני שולל את שלילת הפוליטיקה והפוליטיקאים (אף שגם אני חוטא בה, לעתים), ומבכר מאבק על התרבות הפוליטית של מדינת ישראל. בתרבות הפוליטית הראויה, אין מקום למפגני החנופה הללו. אני יודע שזו נורמה נפוצה, ולאחרונה היא התדרדרה לקריאת שמות רחובות על שם אנשי שררה בעודם בחיים ובשיא פעילותם (גדעון סער, גבי אשכנזי). אין זה אומר שאנחנו צריכים להעתיק את כל השלילה בחברה הישראלית. אין זה מתאים כלל וכלל לרוח הגולנית.

ניתן ורצוי להוקיר בעיטורי כבוד פוליטיקאי בדימוס, שתרומתו לגולן באה לידי ביטוי באופן מיוחד. הענקת אזרחות הכבוד לקהלני, ראויה בהחלט, לא רק כיוון שהוא כבר מזמן אינו בתפקיד פוליטי, אלא כיוון שהזיקה שלו לגולן היא מעבר למילוי תפקידו הפוליטי. היא החלה בהיותו איש צבא בקרבות הבלימה במלחמת יום הכיפורים, עליהם קיבל את עיטור הגבורה. ועם כניסתו לחיים הפוליטיים ב-1992, לפני עשרים שנה בדיוק, הוא גילה גבורה אזרחית עילאית, כאשר סירב לבצע סיבוב פרסה אידיאולוגי יחד עם מנהיגו הנערץ יצחק רבין, לא נרתע מפני האוטוריטה, ההפחדות והאיומים, ויצא למאבק נגד ניסיונו לסגת מהגולן. קהלני הקים את לובי הגולן בכנסת ועמד בראשו, היה שותף פעיל מאוד במאבק הציבורי והפרלמנטרי למען הגולן. כאשר חלק משותפיו נבהלו והשתפנו הוא עמד כצוק איתן ועל רקע זה אף פרש ממפלגתו ועמד בראש מפלגת "הדרך השלישית" שהעמידה את המאבק על הגולן על ראש שמחתה. על כך, הוא ראוי בהחלט להיות יקיר הגולן.

אבל אלי ישי?!

* "שישי בגולן"