הבלוג של אורי הייטנר

דבר חיובי אחד אפשר לומר על מאמציו של נתניהו לפרק את "קדימה" באמצעות קניית ח"כים בפיתויי שררה – הגונב מגנב פטור. הרי כך בדיוק קמה "קדימה", כך בדיוק נהג שרון.

אולם אף מילה חיובית אינה יכולה להיאמר על הפגיעה בדמוקרטיה, באמצעות צעדים המורידים אותה לדיוטה הנמוכה ביותר מאז ימי התרגיל המסריח, לפני 22 שנה.

לאחר פרישת "קדימה" הייתה לליכוד הזדמנות לנקות את האורוות, לטאטא את זיכרונות ימי מרכז הליכוד העליזים; לא לבנות מפלגה של מלאכים, לא של צדיקים ולא של צדקנים, אבל מפלגה נורמטיבית, עם נורמות של פוליטיקה שניתן לחיות עמה, שאינה מביישת את אזרחי ישראל.

והנה, נתניהו מחמיץ את ההזדמנות שנכרתה בדרכו, ומתעקש להחזיר את הגלגל אחורה. ולא בכדי הוא מחזיר לליכוד את צחי הנגבי, מי שמסמל, לצד אהוד אולמרט, את הנורמות הקלוקלות שאפיינו את הליכוד בימיו הרעים.

לאורך שבע שנות חברותו ב"קדימה", שוב ושוב דווח על כך שהנגבי נשאר פופולארי במרכז הליכוד, המשיך לככב בשמחות המשפחתיות של הפעילים וידע שיש לו מגרש נחיתה נוח בליכוד. על מה ולמה? נכון, מדובר באדם חכם, מוכשר ורהוט. אולם מדובר במי שמבחינה אידיאולוגית הרחיק לכת לקצה השני של הקשת האידיאולוגית בסוגיות החוץ והביטחון. הרי טרם הומצא המיקרוסקופ שימצא את ההבדלים בין העמדות המדיניות של צחי הנגבי איש "קדימה" לבין עמדות מרצ ו"שלום עכשיו". אז למה חיכו לו בליכוד? מן הסתם, ידעו שכפי שהאיש שהצביע נגד ההתנתקות יכול לשנות באחת את עורו כשכדאי לו, כך הוא יכול לבצע שוב פליק פלאק לאחור, לאמץ את העמדות שזנח ולהיטיב להסביר אותן. מוכשר, חכם ורהוט, כבר אמרנו?

אך לא זאת הסיבה לפופולאריות שלו. כנראה שהוא פופולארי כיוון שבליכוד זוכרים לו את חסד נעוריו, וממש איני מתכוון למאבק על האנדרטה בחבל ימית.

כוונתי, למשל, לסיפור הבא: לפני כעשר שנים, השיגה המועצה האזורית גולן תקן מהמשרד לאיכות הסביבה בעבור פקח איכות הסביבה אזורי. השר לאיכות הסביבה צחי הנגבי, לחש על אוזנו של ראש המועצה, שהוא מעוניין שיבחר פלוני לתפקיד.

הנ"ל הוזמן למכרז. מסתבר שמדובר באדם שאין לו ולא היה לו מעולם כל עניין באיכות הסביבה והוא גם נעדר כל כישורים לנושא. כל כישוריו הם היותו פעיל מרכזי של הליכוד בטבריה, קבלן קולות. לאותו מכרז ניגשו מועמדים טובים, אנשי מקצוע, משוגעים לאיכות הסביבה, שהמוטיבציה שלהם היא לתרום לתחום.

וראה זה פלא, כנגד כל הסיכויים, המועמד של השר לא נבחר. בתגובה החליט השר הזועם לבטל את התקן ולעצור תקציבים שהובטחו והוקצו למועצה. פרטי הפרשה הופיעו בכתב האישום נגד הנגבי.

לא היה זה מקרה יחיד. זו הייתה השיטה. הייתה זו תעשיה של מינויים, של אנשים שקיבלו ג'ובים תמורת תמיכה בשר הממנה והבאת קולות של תומכים בו בפריימריס.

הנגבי לא הורשע במינויים פוליטיים אלא בעדות שקר. ובצדק, איני חושב שהדין הפלילי הוא המגרש להיאבק במינויים מושחתים. אגב, איני שולל בעיקרון כל מינויים פוליטיים – אני מצדד במינויים של אנשים הקרובים להשקפת עולמו של שר, לתפקידים בכירים, כדי שיפעלו באמונה לקידום מדיניותו, ובלבד שהם עומדים בקריטריונים המקצועיים. אך הרי לא בכך היה מדובר, אלא בתעשיית ג'ובים לטיפוח ההצבעה בעד הנגבי בפריימריס. לנורמות הפסולות הללו, שקיווינו שחלפו מעולמנו, מחזיר אותנו נתניהו, כאשר הוא חותר להחזרת הנגבי למפלגה שמצפה לו, דווקא בשל אותן נורמות.

עדין לא ברור האם המהלך הזה יצלח; יש לקוות שיכשל. אך עצם הניסיון ראוי לכל מילה של גנאי. בנימין נתניהו, שפעם קראו לו "הקוסם", שלף ארנב מן השרוול והטיל פצצה פוליטית. אלא שזוהי פצצת סירחון, הגורמת לסלידת הציבור מן הפוליטיקה, לפגיעה נוספת באמון הציבור בהנהגתו ולפגיעה ביסודות הדמוקרטיה.

* "ישראל היום"