הבלוג של אורי הייטנר

הנה תרחיש דמיוני: הדרג המדיני מחליט שלא לתקוף את הכור האיראני, משיקולים מדיניים. הרמטכ"ל, המצדד בתקיפה, סבור שזו החלטה מופקרת שעלולה להמיט אסון על מדינת ישראל, ועל דעת עצמו, מפר את החלטת הממשלה ושולח את חיל האוויר לתקוף באיראן.

במקרה כזה, ברור שהרמטכ"ל – לא זו בלבד שלא היה נשאר דקה בתפקידו, הוא היה נכנס מיד לכלא, ובצדק.

דמיוני? יש לתסריט הזה תשליל זהה. תמונת הראי שלו היא רמטכ"ל המסרב להחלטת הדרג המדיני לתקוף או מנסה להכשיל החלטה כזו של הדרג המדיני. החומרה היא אותה חומרה.

והנה, בימים ובשבועות האחרונים גובר הטרנד החדש, המבוסס על הדלפה, שאולי היא נכונה ואולי לא, על פי הרמטכ"ל גנץ מתנגד לתקיפה באיראן – ומצפה ממנו להכשיל את המהלך. וכך כתב ב"הארץ" הסופר דוד גרוסמן (3.8.12): "נשאלת השאלה מדוע שרים ובעלי תפקידים בכירים בזרועות הביטחון – בהווה, לא רק כאלה שסיימו את תפקידם – אינם קמים ואומרים את דברם? ... מדוע אין הם קמים כעת, כשעדיין אפשר, ואומרים – אנחנו  לא נשתף פעולה עם ההזיה המגלומנית הזאת? ... האם הנאמנות ל'מערכת' חשובה יותר מהנאמנות לדברים שלמענם הקדישו את חייהם?"

אלה דברי הסתה חמורים ביותר, של אדם שלא הפנים את מהות הדמוקרטיה. האם אותם "בעלי תפקידים בכירים בזרועות הביטחון" מקבלים את הוראותיהם מן הממשלה הנבחרת של מדינת ישראל או מ"סמכות רבנית" חיצונית, דוגמת דוד גרוסמן?

הוויכוח על דרך ההתמודדות עם האיום הגרעיני האיראני, שהוא אולי האיום המסוכן ביותר בתולדות מדינת ישראל, הוא לגיטימי. גם ביקורת על עמדת ראש הממשלה לגיטימית. אבל במקום דיון רציני, מתקיים כאן קמפיין של דה-לגיטימציה לראש הממשלה ולסמכותו להנהיג ולהוביל החלטה בנדון בממשלת ישראל. במקום דיון רציני – מי שאינם מציעים כל חלופה רצינית ואינם מסבירים כיצד לדעתם על ישראל למנוע את גירעון איראן, משתמשים בביטויים כמו "הזיה מגלומנית", "השקפת עולם משיחית אסונית" וכו', כדי ליצור דה-לגיטימציה לצעדים לגיטימיים של הממשלה הלגיטימית של ישראל – לגיטימית, כיוון שהציבור בישראל בחר בה בבחירות דמוקרטיות.

דברים מן הסוג של "אנחנו לא נשתף פעולה" ... נאמנות ל'מערכת' מול נאמנות ל"דברים שלמענם הם הקדישו את חייהם – ביטחון ישראל ועתיד ישראל. התחושה המשיחית הזאת, של "מעשה המשמעותי ביותר שהם יוכלו לעשות כיום למען ישראל, לביטחונה ולעתידה", "חוששים מהתוצאות מרחיקות הלכת שיהיו לתקיפה כזאת על מצבה של ישראל, ואפילו על עצם קיומה" כבר הביאו לרציחתו של ראש ממשלה בישראל. כאשר מעמידים צעד לגיטימי, גם אם שנוי במחלוקת, של ראש הממשלה כ"הזיה" המסכנת את עצם קיומה של ישראל, מעודדים את האיש שיקום לעשות מעשה ולגאול את ישראל מהמנהיג המסוכן. 17 שנים אחרי רצח רבין, וכנראה שיש בתוכנו מי שלא למדו.

איראן גרעינית היא אסון. רק עיוור ומי שלא למד היסטוריה, יכול לבנות על כך שמשטר מן הסוג של משטר האייתולות האיראני לא יעשה שימוש בנשק גרעיני, אם יהיה בידיו. די לראות מה מנהיגי השכונה שלנו מוכנים לעשות לבני עמם כדי לשרוד, כדי להבין זאת.

אולם גם אם אותו משטר, שנשבע להשמיד את ישראל, לא יעשה שימוש בנשק הגרעיני שבידיו – ברור שהמזה"ת תחת איום גרעיני איראני יהיה מזרח תיכון אחר לגמרי. לעולם לא יהיה שלום במזרח תיכון שיש בו נשק השמדה המוני בידי איראן, כיוון שהתנאי ההכרחי לשלום הוא ייאוש של הערבים מיכולתם להשמיד את ישראל. נשק כזה בידי איראן, עלול לעודד את הערבים לצאת למלחמה כוללת נגד ישראל, צעד שנמנעו ממנו מאז תבוסתם במלחמת יום הכיפורים. יכולת ההרתעה שלנו נגד טרור תפגע קשות, כאשר לארגוני הטרור תהיה מטריה גרעינית איראנית, ואיראן תבהיר שתפגע במלוא העוצמה בישראל אם תגיב על הטרור.

מי שאינו תומך בכך שיעשה הכל כדי למנוע זאת, אינו יכול להיקרא "מחנה השלום", כיוון שאין סתירה גדולה יותר מזו, שבין הגרעין האיראני והשלום במזרח התיכון.

אם יקרה האסון הזה, ואיראן תהיה גרעינית, יהיה זה מחדל ישראלי, המחדל הגדול ביותר בתולדות המדינה. לא דוד גרוסמן יישא באחריות לאסון הזה, גם לא מאיר דגן. רק אדם אחד – בנימין נתניהו. למה הוא? כיוון שכך קבע הציבור בבחירות דמוקרטיות. הוא האיש שיידרש לתת דין וחשבון בפני אזרחי ישראל ובפני ההיסטוריה, אם לא ימנע את גירעון איראן.

הדה לגיטימציה לראש הממשלה וההסתה לסרבנות של מפקדי צה"ל, היא אנטי דמוקרטית. אסור לנו לוותר על הדמוקרטיה. אמנם הדמוקרטיה אינה מושלמת, אך צדק צ'רצ'יל כשאמר, שהדמוקרטיה היא שיטת המשטר הגרועה ביותר, מלבד שאר האלטרנטיבות.

 * "ישראל היום"