הבלוג של אורי הייטנר

"ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות"

(אסתר ד, יד)

ב-26.7.45 חולל קלמנט אטלי, מנהיג מפלגת הלייבור הבריטית, סנסציה פוליטית רבתי, כאשר גבר בבחירות לפרלמנט הבריטי על המנהיג המנצח של מלחמת העולם השניה וינסטון צ'רצ'יל. אטלי היה ראש ממשלה מצוין, שהוביל לשיקום הכלכלה הבריטית לאחר המלחמה ולכינונה של מדינת הרווחה הבריטית.

כמה אנשים זוכרים היום את אטלי? מן הסתם, הוא זכור בעיקר בגין מימרתו הצינית והמרושעת אודותיו של צ'רצ'יל: "מכונית ריקה עצרה בפתח דאונינג 10 ומתוכה יצא קלמנט אטלי" (אמירה בלתי הוגנת כלפי מי ששרת כסגנו בממשלת האחדות הלאומית בימי המלחמה). אמנם אטלי הצליח בתפקידו כראש הממשלה, אך הוא לא הכריע הכרעות היסטוריות הרות גורל ששינו את פני ההיסטוריה. אלמלא נבחר הוא, אחר היה מבצע את המלאכה, טוב פחות או טוב יותר ממנו.

את צ'רצ'יל, לעומת זאת, יכיר כל ילד גם בעוד אלף שנים, חרף המאמצים של "ההיסטוריונים החדשים" הבריטיים (כן, אין זו צרה שלנו בלבד) לסדוק את דמותו ולהכפיש את שמו. זאת, כיוון שבשעת המבחן הגדולה שההיסטוריה הציבה בפני דורו – הוא היה האיש שעמד בפרץ והנהיג את ההתנגדות לכוח העולה של היטלר, שאיים על עתיד האנושות. צ'רצ'יל הנהיג את האומה הבריטית למאבק גבורה, תוך נכונות לשלם מחיר כבד כדי לנצח את הרוע הנאצי, כשהוא מבטיח לאזרחי מדינתו רק "דם, יזע ודמעות". צ'רצ'יל היה האיש שאמר להיטלר "עד כאן", וסחף את העולם החופשי לניצחון.

האיום הגדול ביותר על האנושות מאז היטלר, הוא עליית האסלאם הפונדמנטליסטי, הקנאי, הג'יהאדיסטי. זוהי תנועה שיכורת כוח, אחוזת דיבוק משיחי מטורף להשתלט על העולם ולאסלמו. אין תנועה זו מִקְשה אחת, ויש בתוכה יריבויות ומאבקים קשים, אך בראיה עולמית והיסטורית כוללת, ההבדלים הללו זניחים לנוכח האיום על עתיד האנושות. האסלאם הקנאי הגדיר שני אויבים עיקריים: ישראל היא השטן הקטן, מדינה יהודית, דמוקרטית, מערבית, מודרנית, מתקדמת, מצליחה ומשגשגת בלב לבו של המרחב האסלאמי, נתפס כהתגרות בלתי נסבלת של המערב, שחובה להכריתו. השטן הגדול הוא ארה"ב, מנהיגת העולם החופשי, הציוויליזציה המערבית, הנאורה.

את נחת זרועו של האסלאם הקנאי ספגה החברה האמריקאית בפיגועי ה-11.9.2001; מתקפת הטרור הקשה בתולדות הטרור העולמי, שהכתה בחוֹמֶשׁ את ארה"ב. הפיגוע הזה בוצע באמצעות סכינים (!), והפגין את העדר גבולות של תעוזה או של מוסר בידי הטרור האסלאמי הקנאי, כפי שהחברה הישראלית חשה היטב על בשרה באותם ימים, ימי מתקפת טרור המתאבדים ברחובותיה.

בירת הקנאות האסלאמית היא איראן. התחמשותה בנשק השמדה המוני, הוא איום מיידי בעיקר על ישראל, אך זהו איום על העולם החופשי כולו. חובתו של העולם החופשי לעמוד בפרץ, לעצור את הטירוף האסלאמי ולמנוע את התגרענותה של איראן.

העולם החופשי זקוק היום לצ'רצ'יל של המאה ה-21. יש היום רק אדם אחד המסוגל למלא את התפקיד – נשיא ארה"ב ברק אובמה.

בראשית כהונתו, היה אחוז אובמה ביומרה משיחית להיות המפייס הגדול בין ארה"ב והעולם החופשי לבין האסלאם. לזכותו יאמר, שמהר למדיי הוא התפכח, משהבין שהפייסנות נתפסת כחולשה ולכן מקצינה ומחמירה את האיום, כפי שעשתה מדיניות הפייסנות של צ'מברליין כלפי היטלר. התפכחותו של אובמה הובילה למספר צעדים חשובים, ובראשם החרפת העיצומים על איראן, אם כי צעד זה נעשה באיחור של שנים אחדות, ולא בעוצמה מספקת.  

האם יהיה אובמה צ'רצ'יל של המאה ה-21, ויכנס להיסטוריה האנושית כמי שהוביל את העולם החופשי לניצחון על האיום האסלאמי, או שהחשש מפני עליית מחירי הנפט סמוך לבחירות ישתק אותו?

* "ישראל היום"