הבלוג של אורי הייטנר

בוויכוח הציבורי בסוגיית השתמטות החרדים משירות צבאי או לאומי, נשמעת שוב ושוב הטענה אודות הצורך "לקיים את עולם התורה". הטענה הזאת מקוממת אותי יותר מכל דבר אחר במחלוקת הזאת, יותר מעצם הפגיעה בעקרון השוויון בנטל. שיח ה"פראיירים" זר ומוזר לי. העובדה שיש משתמטים מעולם לא סדקה את המוטיבציה שלי לשרת ואת החינוך שלי לילדיי לשרת שירות משמעותי. בדיוק כפי שהעובדה שיש עבריינים אינה הופכת את שומרי החוק לפראיירים, העובדה שיש שקרנים ורמאים אינה הופכת את האמינים וההגונים לפראיירים, כך העובדה שיש משתמטים, עריקים וסרבנים אינה הופכת את המשרתים לפראיירים.

מה שמקומם אותי בלהג אודות השתמטות כדי לקיים את עולם התורה, אינו מצד המדינה או השוויון האזרחי, אלא דווקא מצד התורה. ולא רק בשל חילול השם שבעצם הפיכת התורה קרדום לחפור בה כדי להשתמט מחובות לאומיות, אלא מעצם העיוות שביחס לתורה, ליהדות. איזו מין תורה זו, אם עולמה הוא עולם של השתמטות מחובות לאומיות ושלומדיה עורקים ממלחמת מצווה? את התורה, את עולם התורה, יש להציל מידי החרדות המנוכרת לציונות, למדינת ישראל, לחברה הישראלית.

יש צורך בעולם תורה אחר, חלופי. יש כזה, כמובן. עולם התורה של הציונות הדתית רחוק מאוד מהחרדיות. אולם יש בתוכו תופעות של הקצנה, התחרדות, שמרנות והסתגרות, שאף הם בעייתיים מאוד ואינם עונים באמת על אתגרי היהדות, העם היהודי והחברה הישראלית בימינו ובדורות הבאים.

****

לפני כחודש, נפתחה בגולן "מדרשת השילוב". מדרשת השילוב היא ישיבת שילוב משותפת לחילונים ודתיים, בנות ובנים. מהי ישיבת שילוב? ישיבת הסדר שתלמידיה משרתים שירות צבאי באורך מלא (להבדיל מישיבת הסדר רגילה, שתלמידיה משרתים שירות מקוצר).

מדרשת השילוב תפעל, החל בשנה הבאה, בנטור, שהנו מושב משותף לחילונים ודתיים. כיוון שמִבְנֵי המדרשה טרם נבנו, השנה היא פועלת בקיבוץ מבוא חמה.

אני רואה במדרשת השילוב בשורה גדולה לחברה הישראלית, ואני משוכנע שהיא סנונית ראשונה למוסדות רבים כמותה, שיקומו בעקבותיה.

המחזור הראשון כולל 40 תלמידים, חציים "חילונים" וחציים "דתיים", חציים בנים וחציים בנות ("דתיות" ו"חילוניות"). הבנים ישרתו 5 שנים, מתוכם 3 שנים בשירות צבאי קרבי משמעותי ושנתיים בלימודים והבנות – ארבע שנים (שנתיים / שנתיים). יש לציין שגם הבנות הדתיות משרתות שירות צבאי משמעותי מלא. השנתיים של הלימודים תובעניים מאוד – מדובר בלימודים אינטנסיביים מאוד, המתחילים השכם בבוקר ונמשכים אל תוך הלילה. מדובר בלימודי תורה במובן הרחב שלה, הכולל בתוכו גם לימודי ציונות, צדק חברתי, ספרות עברית, היסטוריה, פילוסופיה, אמנויות וכו'. הלימוד הוא תורה לשמה – ללא בחינות, ללא ציונים, ללא כל סממנים של הישגיות ומדידה (בתקופה שבה במערכת החינוך הממוסדת, הסרגל קם על יוצרו).

****

מה מוביל בחורים דתיים, מובחרים שבמובחרים, שיכלו ללמוד בישיבות ההסדר המובילות, המובחרות, היוקרתיות ביותר, לבחור דווקא במדרשת השילוב?

את מה שהם מקבלים במדרשת השילוב, הם לא יכלו לקבל בישיבה רגילה. הן מבחינת תכנית הלימודים, המרחיבה מאוד את לימודי היהדות, ולכן גם מעמיקה אותם. אולם ההרחבה אינה רק בסיליבוס, אלא בעצם הלימוד המשותף עם חילונים. בלימוד זה, נפקחות עיניהם למבט אחר על הטקסט – מבט ביקורתי, חוקר, שואל את השאלות הקשות ביותר, כאשר השאלות לגיטימיות לחלוטין. באופן כזה של לימוד, ניתן להגיע לעומקים שאי אפשר להגיע בלימוד האורתודוכסי הישיבתי המסורתי; ניתן לגלות רבדים אחרים, נסתרים, חשובים ביותר של הטקסט.

עצם הלימוד המשותף עם חילונים, הוא תרומה גדולה, בעצם השחרור מן הסטיגמות וההפחדות אודות הציבור החילוני. עצם הלימוד המשותף עם בנות, אף הוא פותח פתח לנקודות מבט אחרות ולגילוי רבדים נוספים בטקסט.

התרומה לחילונים, היא מעצם הרעיון של לימוד לשמו, הזר לתרבות החילונית, וכמובן מעצם הלימוד המשותף עם דתיים, עם צורת חשיבה אחרת, עם גישה אחרת לחיים. עצם הלימוד המשותף הזה מעשיר, פותח את הראש, פותח פתח ליצירתיות, שובר סטיגמות.

אך לא פחות חשוב מכך – הוא ביעור הבערות. יעקב חזן, המנהיג המיתולוגי של השומר הצעיר, הקיבוץ הארצי ומפ"ם, אמר: "רצינו ליצור דור של אפיקורסים. יצרנו דור של עמי ארצות". הבה נודה על האמת – שלושה ארבעה דורות של חילוניות הניבו בערות בכל הקשור ביהדות. אנו יכולים לצעוק (ולצדוק) עד הודעה חדשה ש"לאף אחד אחר אין מונופול על היהדות", ש"היהדות היא של כולנו", אבל כאשר הצעקה הזאת אינה מבוססת על ידע, על לימוד, על העמקה, אין לה על מה להתבסס. מערכת החינוך הממלכתית מחנכת לבערות. בוגר מערכת החינוך הוא בור ביהדות. אני מרצה הרבה במכינות קדם צבאיות. בכל תחילת שנה, כאשר אני פוגש את החניכים, ומדובר בטובים שבבוגרי מערכת החינוך, אני נדהם מחדש מבורותם ביהדות. כאשר אני שב ופוגש אותם אחרי כשלושה חודשים, אני נוכח שבתקופה זו שילשו ורבעו את כל הידע שרכשו ב-12 שנות לימוד בבית הספר.

כאשר בניתי את תכנית "חברותא" במתנ"ס, שפעלה לאורך עשר שנים, ביססתי אותה על כך שמחצית המנחים / מרצים בה יהיו חילונים. הבעיה היא שבכל הגולן היו 2-3 אנשים שניתן היה לבנות עליהם, ותמיד היה עליי לחזור לשי זרחי, לבוג'ה ולמוקי צור. היום חל שיפור, בארץ כולה, וגם בגולן. בשנתיים האחרונות ערכנו בגולן סדנה למנחים בתחום היהדות של המדרשה ב"אורנים" ובהחלט הכשרנו אנשים להנחיה. אבל המטען שניתן לקבל בהכשרה כזו בהחלט אינו מספק.

אנו יכולים להתקומם עד מחרתיים על הגישה האורתודוכסית המתנשאת אודות העגלה המלאה (הדתית) והעגלה הריקה (החילונית), אבל כאשר כדי לקיים את יום הכיפורים באורטל עלינו לייבא אנשים מבחוץ, שיהפכו למשך יממה את מועדון אורטל לשטח אקס-טריטוריאלי המנוהל לחלוטין בידי אנשים מבחוץ, באופן המנוגד לאורח חיינו וערכינו (הנשים מודרות אל מאחורי פרגוד גבוה ועבה), אנו בעצם מודים בריקנות עגלתנו. אני אוהב את החבורה הירושלמית המתארחת אצלנו ביום הכיפורים, אך אני רוצה לראות בהם בני שיח שווים, לעתים בני פלוגתא; איני רוצה שדֵעה, שראוי שתשמע כעמדה אחת בדיאלוג, תהיה דרשת צאת יום הכיפורים, שאמורה לבטא את המיית הלב של כל הנוכחים, אך היא רחוקה מלבטא אותנו באמת.

בחברה הישראלית החילונית מתקיימת תופעה נפלאה של התחדשות יהודית, אבל לא נבנית מנהיגות אמתית של תלמידי ותלמידות חכמים בחברה שאינה אורתודוכסית. הנהגה כזו היא צורך אמתי של החברה הישראלית ושל עתיד היהדות. אני מאמין, שכאשר תהיינה עשר מדרשות שילוב, ובכל שנה מאות בוגרי י"ב יצטרפו אליהן, תבנה מנהיגות כזאת.

****

אחת הבשורות הגדולות ביותר של מדרשת השילוב, היא שבירת הדיכוטומיה בין דתיים וחילונים. אני שותף מזה שנים רבות לעידוד מפגש בין נוער דתי וחילוני. את הפוחדים ממנו, בשני הצדדים, אני מרגיע שהוא לא נועד לשנות אף צד, אלא רק לגרום לשני הצדדים להכיר זה את זה ולהמיר את הניכור באחווה.

אולם אין די בכך. אני מאמין שבמדרשת השילוב, אף אחד לא יצא כפי שהוא נכנס. הדתי יהיה דתי אחר לגמרי והחילוני יהיה חילוני אחר לגמרי, ורבים מהם לא יהיו "דתיים" או "חילונים", או שמא יהיו גם "דתיים" וגם "חילונים". ייווצר שם משהו חדש, אחר, רענן.

היחד הזה, של חילונים ודתיים, בנות ובנים, הוא נפלא. אם יורשה לי להתבטא קצת בוולגריות, ניתן לראות שם בנים עם ציציות בחוץ, ובנות ש... גם. והשמים אינם נופלים. ואווירת הלימוד אינה נפגמת כהוא זה, להיפך.

קירות בית המדרש מכוסים במדפים עמוסי ספרים. אולם על השולחנות, נמצאים הספרים שהתלמידים הביאו עמם מהבית. אני מהלך מוקסם בין השולחנות, מציץ בספרים. "אני לא האמנתי לעיניי / כשראיתי מעשה כשפים / ספרי שירה קטנים על מדפים". וספרי תלמוד, הגות ציונית, ספרות יפה, פילוסופיה.

****

מדרשת השילוב היא פרי חלומו ומעשה ידיו של חברי הטוב, הרב אביה רוזן מחספין (הרב שחיתן את רותם וגיא). אביה ואני שיתפנו פעולה בעשיה משותפת רבה ומוצלחת בגולן, לאורך כ-15 שנים. ולאורך כל השנים, הייתי שותף לחלומו, שכנגד כל הסיכויים, ובעיקר נגד כל הסיכויים הפוליטיים והבירוקרטיים, גבר על כל מעצור ומיצר, קרם עור וגידים והיה לעובדה.

על פי המבנה שעיצב אביה, למדרשה הזאת יש שני ראשים – "דתי" ו"חילוני". איתמר לפיד מהיישוב שִׁמְשִׁית, בן קיבוץ איילת השחר, בוגר המדרשה ב"אורנים" (בנו של משקם האסירים חירות לפיד ז"ל), הוא שותפו של אביה ועומד עמו בראש המדרשה.

אני חבר בהנהלת העמותה ומלמד במדרשה (בהתנדבות, בינתיים) קורס בנושא צדק חברתי ביהדות. אני מאושר על שנפלה בחלקי הזכות הזאת.

השיעור שלי שובץ ליום ה' בשעה 20:15 בערב. נחרדתי. איך בני 18 הלומדים ללא הפסק מן הבוקר, יחזיקו מעמד עד השעה הזאת, ביום הלימודים האחרון בשבוע עמוס וקשה. מה שלא ידעתי, זה שביום חמישי, השיעור שלי הוא רק הראשון בלילה לבן... ביום חמישי הם לומדים ללא הפסקה עד הבוקר. ובשיעור שלי – הם ערניים, משתתפים, מתווכחים, הרבה מעבר למה שיכולתי לחלום. בשיעור הראשון הספקנו לעבור על רבע מן המקורות שהכנתי.

בהרמת כוסית ביום הגעת התלמידים ופתיחת המדרשה, התבקשתי לברך בשם ההנהלה והמורים. בדבריי, ציטטתי משירו של נתן זך: "אומרים ישנה ארץ / שאפילו לימונים פורחים בה / שבה גם מכאוב, גם מחסור / כאילו תמיד קורנים בה / בואי ואראה לך מקום / שבו עוד אפשר לחלום".

הגולן הוא מקום שבו עוד אפשר לחלום ולהגשים חלומות. מהגולן תצא תורה!

* מידף - עלון קיבוץ אורטל