הבלוג של אורי הייטנר

אחת התגובות שקיבלתי על מאמרי "דתופוביה", הייתה של חבר באחד היישובים הדתיים בגולן: "רק למען ההגינות יש לומר שמתגברת לאחרונה תופעה נגדית בשם חילונופוביה. דבריך נכונים גם בנוגע אליה".

צודק. לא הזכרתי זאת באותו מאמר, שבו התמקדתי בתגובה על מאמרו של פיני אביגור. אולם לא רק למען ההגינות ראוי להזכיר את התופעה המקבילה, אלא גם מאחר ובמאמרי לא הסתפקתי בפולמוס עם פיני, אלא אף הצגתי חזון תרבותי קהילתי לגולן. וכפי שהגישה של פיני היא גורם מעכב ומפריע להגשמתו של החזון, כך גם תמונת הראי שלה במגזר הדתי, ומן הראוי להתייחס אליה.

            החזון

מפעל ההתיישבות בגולן התאפיין מראשיתו בחלוציות. מה פירוש חלוציות? התיישבות שתכליתה אינה מסתכמת בבניית בית וקהילה לתושביה, אלא שבניית הבית והקהילה נועדו לשרת מטרה לאומית גדולה. ייעודה הלאומי המקורי של ההתיישבות בגולן, היה לעצב את גבולות מדינת ישראל, ולהבטיח שהגולן יהיה חלק אינטגרלי מהמדינה. המטרה הזאת הושגה. ומה הלאה?

אני מאמין שהחלוציות היא חלק מן הדי.אן.איי. שלנו. ולכן, משהושלמה המשימה הראשונית, עלינו לעצב ייעוד חדש. הייעוד הראוי, הוא להיות המופת של החברה הישראלית המיטבית; התגלמות הציונות של המאה ה-21. זה נשמע גדול? זה באמת גדול. אבל זה לא גדול עלינו.

נדבך מרכזי במופת הזה הוא תרבותי, קהילתי, חינוכי. הבטחת עתיד התרבות היהודית והמשך היצירה היהודית הינה משימה מרכזית של הציונות בימינו. היא התשתית לתיקון החברה, על בסיס ערכי הצדק החברתי, המוסר האנושי, הדמוקרטיה ועקרונות מגילת העצמאות. היצירה היהודית – ישראלית מבטאת מגוון של דרכים וקולות, מתוך כבוד הדדי ודיאלוג תמידי.

אחד החוליים הקשים של החברה הישראלית, הוא השסע בין חילונים ודתיים. תנאי הכרחי לאיחוי השסע הזה, הוא יצירת מסד תרבותי יהודי – ציוני – ישראלי משותף. תנועת ההתחדשות היהודית, שבעשרים השנים האחרונות הולכת ומתחזקת, יוצרת מסד כזה. אני מאמין, שיש לקהילה הגולנית התנאים המתאימים להיות בירת ההתחדשות היהודית בישראל.

מסד תרבותי משותף, אין משמעותו בשום אופן אחידות. אולם על מסד תרבותי משותף, ניתן ליצור אחדות בין התושבים והקהילות בגולן, שתיתן מקום, מתוך כבוד הדדי, לביוגרפיות הרוחניות השונות הקיימות בתוכנו – הדתיים על זרמיהם השונים, החילונים על זרמיהם השונים, המסורתיים על זרמיהם השונים, אלה שאינם דתיים ואינם חילונים, אלה שהנם גם דתיים וגם חילונים. בעיניי, האזור הרוחני והתרבותי המרתק ביותר, היצירתי ביותר, הוא אינו המרחב הדתי ואינו המרחב החילוני, אלא המרחב החידתי, כפי שהמשורר והמורה בארי צימרמן מגדיר את המרחב המשותף לדתי ולחילוני. אני רואה בגולן תשתית ליצירת המרחב החידתי, שישפיע על החברה הישראלית כולה.

            חילונופוביה

צודק החבר מן היישוב הדתי שכתב לי את תגובתו. יש בגולן תופעה של חילונופוביה. מי כמוני מכיר אותה. הרבה חצץ אכלתי בניסיונותיי ליצור מרחב חידתי בגולן, בעיקר בתקופת שירותי כמנהל המתנ"ס.

הקושי העיקרי היה התנגדות של חלק מראשי הציבור הדתי למפגשי נוער משותפים, והנכונות לשחרר טיפונת את החבל, בתנאים מגבילים מאוד. אני רואה היום את עבודת מנהיגות נוער גולן, שגם בני שותף לה, ואני גאה מאוד. אבל לבי נחמץ, מכך שקיימות שתי הנהגות נפרדות, לנוער דתי ולנוער חילוני. בעיניי, זה כישלון של החברה הגולנית. זו נסיגה מההצלחה של של"ג – שמיניסטים למען הגולן, מיזם מנהיגותי משותף לנוער מוביל משני הזרמים.

הקושי נובע מחילונופוביה. הוא נובע מהפחד מפני ההשפעה של המפגש עם חילונים, על הנוער הדתי, הגדל מלידתו בתוך חממה דתית סגורה. תמיד ראיתי בפחד הזה סתירה לערכים הרמים של אחדות ישראל ואהבת ישראל. כאשר מדברים עם הנוער על אהבת ישראל, ובמקביל אומרים לו שעד גיל 18 הוא אינו בשל למפגש משותף עם חלק אחר בעם ישראל, משדרים לו מסר הפוך מן הדיבור הגבוה. שכן, חושב הנער, אם אני צריך להתחסן במשך 18 שנים עד שאהיה כשיר למפגש הזה, כנראה שזהו מפגש עם משהו מאיים ורע במיוחד. זהו מסר הרסני. אגב, בתפקידי הנוכחי, עם העתקת מרכז פעילותי לאצבע הגליל, אני נוכח שהבעיה הזו קיימת גם מחוץ לגולן, ואני נתקל באותם חששות ואותן מגבלות גם כאשר מדובר בבחורי ישיבה שהנם גברים בני עשרים.

לא אחת נתקלתי גם בביטויים אחרים של חילונופיה, ולא רק כלפי חילונים אלא גם כלפי זרמים יהודיים דתיים אחרים. כך, למשל, התנגדות חריפה שהופנתה כלפיי, כאשר הזמנתי את הרב גלעד קריב מן התנועה ליהדות מתקדמת להרצאה בגולן. כך גם תגובות של זלזול או של פסילה מראש, ללא לימוד ובדיקה, של יצירות יהודיות מתחדשות שאינן אורתודוכסיות, כמו ההגדה הקיבוצית של פסח.

החילונופוביה הזו מקשה מאוד על הגשמת החזון, כמו בת דמותה – הדתופוביה. לא אחת, חשתי שבקרב הציבור הדתי בגולן, יש כאלה שקשה להם מאוד אִתי ועם מה שאני מייצג. היה להם הרבה יותר קל לחיות עם מה שפיני אביגור מייצג.

            דמוניזציה

בתגובתו לתגובתי על מכתבו, פיני אביגור אימץ בחום את הגדרתי אותו כדתופוב, ונימק את הדתופוביה שלו. הנימוקים שלו, מתאימים לכל קסנופוביה באשר היא – כלפי יהודים, ערבים, אתיופים, עובדים זרים, פליטים, חרדים, מתנחלים, קיבוצניקים וכו'.

מדובר בתערובת של שנאה, דעות קדומות ובורות. השיטה היא להתייחס לקבוצה השנואה כמקשה אחת, להחיל עליה התנהגות קיצונית הקיימת בשוליה כאילו היא מייצגת אותה, וכך ליצור לה דמוניזציה.

פיני החיל את "תג מחיר" על הציבור הדתי. תופעת "תג מחיר" היא קלון על מדינת ישראל ועל העם היהודי. אך כפי שאין היא מייצגת את מדינת ישראל ואת העם היהודי, כך אין היא מייצגת לא את הדת היהודית ולא את הציבור הדתי. "תג מחיר" הוא מוטציה של היהדות ומוטציה של הציבור הדתי.

אילו קרא פיני, כמוני, את העיתון "מקור ראשון", המייצג את המיינסטרים של ההתיישבות הדתית ביהודה ושומרון ואת הציונות הדתית בכלל, היה נוכח שהציבור ביש"ע רואה בתופעת "תג מחיר" את אויב ההתיישבות. לא בכדי, פורעי "תג מחיר" האלימים, אינם מתנכלים באלימות רק לערבים ולחיילי צה"ל, אלא גם להנהגת מועצת יש"ע. אבל מבחינת פיני העובדות הללו אינן משנות דבר. כולם דוסים, ונא לא לבלבל אותנו עם עובדות.

פיני הזכיר תגובות על מאמר שפרסמתי לפני שנים אחדות בנוגע לקליטת חרדים בגולן. אכן, בתגובה להצעה שנכתבה ב"שישי בגולן", להקים בגולן יישוב חרדי, כתבתי מאמר תגובה, ובו התנגדתי לרעיון וטענתי שעל הגולן להיות התיישבות ציונית ולכן אין בו מקום ליישובים שאינם ציונים (לא התייחסתי לקליטה של בודדים, אלא להקמת יישוב). מאמרי זה נענה בתגובות של התנגדות חריפה מצד אנשים במגזר הדתי בגולן מעל דפי העיתון, אך גם בגילויים של תמיכה רחבה מצד אנשים במגזר הדתי, שלא מעל דפי העיתון.

אולם אני חייב לציין, שבמקרה זה, דווקא מי שביקר אותי נאמן יותר לערך הפלורליזם שבו אני דוגל. אלא שאיני רואה בפלורליזם, עם כל חשיבותו, את חזות הכל. המטרה העליונה שלי, היא היות הגולן מופת של הגשמת הציונות במאה ה-21. את המשימה הזאת ניתן להגשים עם מי שמתאימים לה. מגזר שאינו ציוני אינו יכול להגשים חזון כזה.

            תלמידות חכמים

מכל הדברים שפיני כתב, בנקודה אחת אני מסכים אתו – הנושא של הדרת נשים (איני רוצה להתייחס ספציפית לדוגמה של קורס ההכנה לצה"ל, כיוון שאיני מכיר את פרטיה. התייחסותי היא עקרונית).

אכן, קיימת בציבור הדתי לאומי בישראל הקצנה מדאיגה בנושא ה"צניעות", שמביאה את הנושא לידי אבסורד. הדרת נשים היא ביטוי קשה של התופעה. אולם ההקצנה הזאת היא תגובת נגד לתופעה משמעותית ביותר בציונות הדתית, של פמיניזם דתי, של הצמחת מנהיגות של תלמידות חכמים, של מאבק על שינויים בבתי הכנסת, עליית נשים לתורה, אמירת קדיש יתום, קריאת מגילה בידי נשים ועוד ועוד. 

ניתן לנהוג כמו פיני, באמירה שהדתיים הם כאלה וכאלה ויש להתנתק מהם וכד'. גישתי, כמובן, הפוכה. איני רואה בדתיים "הם", אלא חלק מן ה"אנחנו". והגישה שלי היא ניסיון לבנות את האנחנו הזה, כחברה הבריאה והטובה ביותר.

במרחב המשותף למגזרים השונים בגולן, כמעט ואין הפרדה בין גברים ונשים. למה כמעט? כיוון שיצירת היחד מחייבת לעתים פשרות ואף ויתורים כואבים. אולם בנושא ההפרדה הוויתורים באמת נדירים. כפי שברור, שכל יחד של חילונים ודתיים לא יהיה כרוך בחילול שבת והמזון שיוגש בו יהיה כשר, כך ברור שלא תהיה בו הפרדה בין המגדרים.

הדבר החשוב הוא לא לקטר אלא לעשות, ליצור תרבות יהודית שהנשים שוות בתוכה, לא מתוך ריב והתרסה, אלא מתוך היצירה עצמה. דוגמה מצוינת לכך היא מדרשת השילוב במבוא חמה. במדרשה הזאת לומדים יחד חילונים ודתיים, בנות ובנים, כולם שווים. אין לי ספק שבחור דתי שבחר במדרשת השילוב והעדיף אותה על ישיבת הסדר, שבה היה חי ולומד רק עם בנים דתיים, יצא נשכר מכל הבחינות, ובראש ובראשונה מבחינת איכות לימוד התורה. עצם הלימוד המשותף עם חילונים, ועם בנות דתיות וחילוניות, פותח בפניו אפשרויות, נקודות מבט והעמקה, שלעולם לא היה מגיע אליהן בדרך אחרת.

לא בכדי, מדרשת השילוב הראשונה קמה בגולן. אני מאמין, שבעקבותיה תקומנה עוד מדרשות דומות בכל רחבי הארץ ומידי שנה יצטרפו למדרשות הללו מאות תלמידים. וכך, תבנה בחברה הישראלית אליטה חדשה של תלמידות ותלמידי חכמים. זאת התשובה האמתית להדרת הנשים ולהפרדה בין המינים.

            מן הגולן תצא תורה

מדרשת השילוב תורמת תרומה גדולה לקיבוץ מבוא חמה ולקהילה הגולנית, אך בראש ובראשונה היא מאפשרת לנו לתרום לחברה הישראלית, בכך שאנו חלוצי הרעיון הזה. השנה נבטו נטעים נוספים בגולן – תכנית "נטעים" של בוגרות ובוגרי צבא שבמשך חצי שנה עבדו בחקלאות ולמדו יחד בבית מדרש, בקיבוצים אורטל ומרום גולן (זכיתי ללמד בבית מדרש "נטעים"). בשנה הבאה התכנית תפעל, כנראה, בכחמישה יישובים בגולן. בעין זיוון פעלה לאורך הקיץ תכנית של סטודנטים שעבדו בקטיף ובמקביל קיימו תכנית לימודים והרצאות (וזכיתי להרצות גם בפניהם). עלינו להצמיח עוד ועוד תכניות כאלו, שתתרומנה לקהילה הגולנית ותשפענה עליה, ובעצמן תושפענה מן הרוח הגולנית. חלק מבוגריהן יתיישבו בגולן ואחרים יפיצו את הרוח הגולנית ברחבי מדינת ישראל. מן הגולן תצא תורה!

זאת התשובה האמתית לדתופוביה ולחילונופוביה – יצירת חלופה אמתית לקיצוניות העקרה וההרסנית. חלופה של בניין תרבותי ורוחני, מופת לחברה הישראלית כולה.  

וכבר אמר מורנו ורבנו א.ד. גורדון: "לא יהיה ניצחון של האור על החושך כל עוד לא נעמוד על האמת הפשוטה, שבמקום להילחם בחושך, עלינו להגביר את האור".

* "שישי בגולן"