הבלוג של אורי הייטנר

בראשית / גלי עטרי

פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 15.10.12

שלשום התחלנו מחזור חדש של קריאת התורה. אחרי שסיימנו את קריאת התורה בשמחת תורה, השבוע קראנו את פרשת "בראשית".

התנ"ך היווה ומהווה השראה לאמנים וליוצרים, בכל התקופות, בכל סוגות האמנות, בכל הדתות המונותאיסטיות. כך גם בזמר העברי; אלפי שירים מתכתבים עם התנ"ך, עם סיפוריו, עם תכניו ועם מסריו.

בין אלה, סיפור בריאת העולם ולאחריו סיפור הגירוש מגן עדן תופסים מקום מרכזי, בציור, בספרות, בשירה ובזמר. לפני כשנה וחצי השמענו כאן את השיר "בראשית" של חיים חפר, המתאר את בריאת העולם עד בריאת האדם ואת ההתפתחות האדירה של העולם בזכות האדם, עד שהוא הרחיק לכת בהמצאת האטום והחריב את העולם. לאחר מכן אלוהים ברא מחדש את העולם ללא האדם, וירא כי טוב.

היום נשמע שיר אחר, העוסק אף הוא ביצירה האלוהית של בריאת העולם לעומת מעשי האדם בעקבותיה – שירו של דון מקלין, "בראשית", בתרגומה של רחל שפירא. גם השיר הזה אינו נוטה חסד לאדם. תיאור היצירה האלוהית הוא של יצירה מושלמת; התיאורים הם פסטורליים, מתארים את יפי הטבע, יפי העולם ואת האדם והאישה שיצאה מצלעו, החיים בגן העדן.

והקלקול, כמו בסיפור המקראי, הוא האכילה מעץ הדעת, לאחר הפיתוי של הנחש. בסיפור המקראי מתוארת סיבת הגירוש מגן העדן במילים הבאות: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע". דון מקלין הולך עם המסר הזה – המשמעות הרת האסון של האכילה מעץ הדעת, היא שהאדם קיבל יכולות אלוהיות, מבלי להיות אלוהים. מעין – "עבד כי ימלוך". מהן היכולות האלוהיות? הכוח והשלטון. וכיוון שהאדם אינו אלוהים, הוא מנצל אותן, מאז ועד היום לרעה. התוצאה של הכוח והשלטון היא המלחמות. וכל דור משלם בחייו את מחיר רדיפת הכוח והשלטון של הדור הקודם, דור ההורים.

המסר של השיר הוא אנרכיסטי ופציפיסטי; נגד השלטון ונגד המלחמה.

דון מקלין כתב והלחין, רחל שפירא תרגמה, גלי עטרי שרה.

בראשית היה לא כלום, רק חושך ודממה / מדבר האלוהים בקע יפי האדמה / מעל הערוצים קורצו כוכבי יהלומים / בעשב החדש הופיעו יצורים אילמים / והאדם היה פרודה ברצף האינסוף / שאלוהים בחוכמתו שמר אותה לסוף. // התעצמנו מאז, התעצמנו מאז / וכבשנו כיסא וגם נזר / התעצמנו מאז, לילדינו בלבד / רק להם לא היינו לעזר. // ההרים קיבלו צורה וכך העמקים / ונהרות פילסו דרכם בחריצת סכין / גלי גאות היו את לב הארץ מפלחים / קרני השמש השתברו אל בוהק משטחים / ושיר חיים פרץ כמו המנון וכמו מחול / טיפה של דם נפלה אי שם, הכתימה את החול. // ונשרים דאו מעל הגן המבורך / טיפת הדם הפכה אדם כעץ חיים צמח / בגודל בדידותו צלעו חרגה מעצמותיו / עוצבה להיות לו לבת זוג מושלמת בכל תו / ועץ הדעת, כך הודגש, אסור למאכל / בגן העדן הנחש לרגליהם זחל. // עץ הדעת מוות בו, בו חייכם תלויים / איכלו איכלו לחש נחש, היו כאלוהים / איכלו איכלו מפרי העץ טרפו אותו עד תום / עד שתבינו מהו טעם כוח ושלטון / אבד לנו אותו הגן, אשר איבדו שניהם / אבות קובעים את המחיר שמשלמים בניהם.