הבלוג של אורי הייטנר

שי / הפרברים והדודאים

פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 4.3.13

הערב נשמע שיר של אחת המשוררות הגדולות ביותר בתולדות השירה העברית – רחל בלובשטיין, הלא היא רחל המשוררת. רחל עלתה מרוסיה בעליה השניה והייתה מהדמויות הבולטות בה, מקורבת למנהיגי תנועת העבודה ובהם גורדון, המנהיג הרוחני של העליה השניה, ברל כצנלסון וזלמן שז"ר. רחל התיישבה בעמק הירדן, בחוות העלמות בכינרת. כעבור שנים אחדות נסעה ללמוד אגרונומיה בצרפת, חזרה עם ראשוני העליה השלישית והתיישבה בדגניה, אולם נאלצה לעזוב את הקבוצה הקטנה, לאחר שחלתה בשחפת. היא התגוררה בעליית גג קטנה בת"א עד מותה בשנת 1931 בגיל 41.

רחל הייתה בודדה במותה, אבל אהובה מאוד על היישוב היהודי בא"י. בעקבות מותה היה אבל לאומי של ממש. היא נקברה בבית הקברות בכנרת, כפי שצוותה בשירה "אם צו הגורל".

כשרחל עלתה לארץ היא לא ידעה מילה בעברית, ומדהים להיווכח איך השתלטה במהרה על השפה וכתבה יצירות מופת בשפה מדויקת, תמציתית ועשירה, תוך בקיאות מרשימה בתנ"ך.

רחל היא אחת המשוררות המולחנות ביותר ושיריה המולחנים אהובים ביותר והנם מנכסי צאן הברזל של הזמר העברי. בין השאר הולחנו שיריה "כנרת" ("ואולי"), "רק על עצמי לספר ידעתי", "עקרה" (במספר לחנים), "זמר נוגה" ("התשמע קולי"), "פגישה, חצי פגישה", "גן נעול", "לא פעם בקיץ", "לא שרתי לך ארצי" ועוד רבים וטובים. אולם כמעט כל השירים הולחנו אחרי מותה, וגם את אלה שהולחנו בחייה היא לא זכתה לשמוע, למעט שיר אחד אותו הספיקה לשמוע על ערש הדווי – השיר "שי", בלחנו של יהודה שרת, שאותו נשמע הערב בלחן אחר. שרת, מגיבורי התרבות של הציונות, שראוי להקדיש לו פינה בפני עצמה, הלחין אחדים משיריה ובהם "כינרת". טרם צאתו לשליחות בגרמניה, הוא שלח לרחל את תווי השיר "שי", אולם רחל לא ידעה לקרוא תווים. כאשר גאולה, אחותו של שרת, ביקרה את רחל, חברתה, היא שרה לה את השיר וריגשה אותה מאוד. לראשונה ובפעם האחרונה, היא שמעה לחן לשיר שכתבה.

בשנות ה-60 הולחן השיר בשנית בידי מוני אמריליו, והלחן הזה הושר בפי חוה אלברשטיין ודני גרנות. בשנות ה-80 הולחן השיר בגרסה שלישית, אותה נשמע היום, בידי לוי שער, מוסיקאי שעלה מבריה"מ בגל העליה של שנת 1970 התיישב בעפולה, היה מורה למוסיקה וניצח על מקהלות. שנים מלחניו היו לשירים מפורסמים – "צל ומי באר" של יורם טהרלב ו"שי". לוי, שהנו מלחין מוכשר מאוד, כפי שניתן לזהות על פי שני הלחנים הנ"ל, לא הצליח להיקלט בארץ כראוי, הוא פוטר מעבודתו, שירים שהלחין ומסר לזמרים לא הוקלטו. אליהו הכהן, גדול המומחים לתולדות הזמר העברי, שזו ההזדמנות לברכו לרגל קבלת פרס ישראל על מפעל חייו, אתו התייעצתי לקראת פינה זו, סיפר לי ששוחח עמו לאחרונה לפני כחמש שנים, ומצא אותו מתוסכל וממורמר. נראה לי שזו החמצה גדולה למוסיקה הישראלית.

את השיר ביצעו בהרמוניה נפלאה שני הצמדים המתחרים, שהקליטו ב-1984 אלבום משותף: "הפרברים" ו"הדודאים".

זהו שיר מקסים – הביצוע, הלחן והמילים. וכשאני מדבר על המילים, כוונתי אינה רק לתוכן השיר, אלא בראש ובראשונה לשפה, שכאמור לא הייתה שפת אם. למשל, השורה הנפלאה: "שֶׁקְדִים-הַזַּעַם / לֹא שָׁדַף עוֹד בִּי". שהרוח המזרחית, רוח הקדים, ובסמיכות – קדים הזעם, כלומר הסופה המזרחית של הזעם, השרקיה השורפת, לא שדף עוד בי; כלומר לא כילה את בשרי, לא הפך אותי לשדופה, או סביר יותר – לא הפך אותי לשדופה ברוחי. או מילות הפתיחה: "אֲעוֹלֵל כַּגֶּפֶן שְׁאֵרִית הָרַחַשׁ" – המתכתב עם הפסוק מירמיהו: "כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת: עוֹלֵל יְעוֹלְלוּ כַגֶּפֶן שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל. הָשֵׁב יָדְךָ כְּבוֹצֵר עַל סַלְסִלּוֹת". העוללות הם הענבים שנשארו על הגפן אחרי הבציר. אעולל כגפן – אשאיר עוללות כמו הגפן. אך עוללות הן גם מתנות עניים, לפי ספר "ויקרא". רחל עושה שימוש בשני הפירושים הללו. היא מגישה לאהובה, לו היא כותבת את השיר מנחה, שי, שהנו שי של עניים. אולם השי הזה הוא מזמרת לבה – עוד  צירוף דו משמעי: זמרה במובן של "מיטב הפרי", כלומר המנחה הזאת היא מנחה של עניים, אבל היא ממבחר הפרי של לבבי. וגם זמרה במובן של זמר, שיר, כלומר מבחר הפרי של לבה הוא השירים שכתבה.

ומהי זמרת לבה של המשוררת, בה היא מרפדת את הטנא? זיכרונות כינרת; הזיכרונות מהתקופה היפה של חייה, בנופי הכנרת והגולן. רחל כותבת את השיר שנה לפני מותה, היא מודעת למצבה, ומנחת הפרידה שלה היא זיכרונות הכינרת, המתוארים לאורך יום אחד, שעולים בו נופי הבוקר הוורוד, הצהרים הזהובים ולילך הערב. ובלילה – השתקפות הסהר על חלקת המים, בצבע אדום כשני תולעת בו היא תקשור את הטנא. הטנא הוא הסל שבו הגישו החקלאים את ביכורי קציר החטים לבית המקדש. השני הוא הצבע האדום שממנו ארגו את בגדי הכוהנים בבית המקדש. הדימויים הללו מבטאים את הקדושה בה התייחסה לשי הזה – מתנת פרידה מהחיים, מתנת פרידה מאהוב.

אולם למודת אכזבות, היא אינה בטוחה שהוא ישמח לשי. "התשמח לשי?" היא מסיימת את השיר בשאלה.

אֲעוֹלֵל כַּגֶּפֶן / שְׁאֵרִית הָרַחַשׁ / וְאֶשְׁלַח מִנְחָה לָךְ / מִזִּמְרַת לִבִּי / כָּל שֶׁיַּד הָעֶצֶב / לֹא עָקְרָה מִשּׁוֹרֶשׁ / שֶׁקְדִים-הַזַּעַם / לֹא שָׁדַף עוֹד בִּי // אֲרַפֵּד הַטֶּנֶא / זִכְרוֹנוֹת כִּנֶּרֶת / וֶרֶד שְׁמֵי הַבּוֹקֶר /  בֵּין עֲצֵי הַגָּן / זְהַב הַצָּהֳרַיִם / בְּמֶרְחָב רוֹגֵעַ / וְלִילַךְ הָעֶרֶב / עַל הָרֵי גּוֹלָן // זֵכֶר לֵיל הַסַּהַר / עַל חֶלְקַת הַמַּיִם / זוֹ תְּרוּעַת הָאֹשֶׁר / בַּעֲלוֹת יָמַי / כְּבִשְׁנִי תוֹלַעַת / בָּהּ אֶקְשׁוֹר הַטֶּנֶא / וְאֶשְׁלַח אֵלֶיךָ / הֲתִשְׂמַח לַשַׁי?