הבלוג של אורי הייטנר

ההצלחה הגדולה ביותר של הפוסט ציונות, היא הוצאת שם רע, כמעט הוצאתם אל מחוץ לגדר הלגיטימיות, של שניים מאבני היסוד של הציונות – "שלילת הגולה" ו"כור ההיתוך". שני המונחים הציוניים האלה הושמצו לאורך שנים עד שהיו ללעג ולקלס. כל הלהג הפוסט קולוניאליסטי הועמס עליהם, תוך עיוות כוונתם והפרקטיקה שלהם כאחד. כל השגיאות של הציונות, והיו כאלה, הושלכו עליהם. טרנד הריאקציה כלפיהם, שהחל אצל ההיסטוריונים החדשים, הפוסט ציונים, היה לנחלת הכלל, כמעט לקונצנזוס. הם אינם פוליטיקלי קורקט.

שלילת הגולה הוצגה כניסיון ליצור עברי חדש, שזוף, שרירי וגברי, לוחם גס ואלים, הבז ליהודי הגלותי, ה"סבון" רחמנא לצלן, זה שהלך כצאן לטבח, החלשלוש, הנשי. כור ההיתוך הוצג כניסיון לכפות על העולים לארץ, הן ניצולי השואה מאירופה ובמיוחד העולים מארצות ערב, שטנץ של דמות הצבר, החילוני, האשכנזי, הקיבוצניק; באכזריות ומתוך חוסר התחשבות, תוך מחיקת תרבויות וכד'.

כך נוצר אנטי מיתוס כלפי שני המונחים הללו, מתוך רצון לקעקע את הציונות, שמושגים אלה הנם יסוד מוסד שלה. מן הראוי שנבחן את המושגים לאמִתם, ולא דרך הפריזמה העוינת של מחוללי האנטי מיתוס.

שלילת הגולה, היא האמירה, שמקומו של העם היהודי הוא במולדתו, בארץ ישראל. ומאחר והציונות היא תנועה המבוססת על הגשמה אישית, שלילת הגולה היא קריאה ליהודים לעזוב את הגולה ולעלות לארץ ישראל. שלילת הגולה היא תובנת החולי הלאומי של עם מפורד ומפוזר בין כל העמים והלשונות, שבשום מקום אינו בן בית, שבכל מקום הוא נדרש להוכיח את נאמנותו ואת הפטריוטיות שלו, אך לעולם לא יצליח להוכיחהּ באופן שירצה את סביבתו. שלילת הגולה היא המסר של "להיות עם חופשי בארצנו", ובלשון מגילת העצמאות - "להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית", כלומר עם הלוקח אחריות מוחלטת על חייו.

כור ההיתוך, הוא התהליך שהופך את קיבוץ הגלויות ממעשה פיזי ודמוגרפי של העלאת המוני יהודים מתפוצות הגולה לארץ, למהלך תרבותי גדול, היוצר מבליל הלשונות והמסורות – אומה. היום, כאשר יש מי שמשאת נפשם היא לטפח מחדש את העדתיות הבדלנית ואת המגזריות המפוררת והם מוציאים שדים עדתיים מן הבקבוק, מן הראוי היה ששוב תהיה לנו מנהיגות המכוונת לבניין אומה.

בהגשמת המהפכה הציונית נעשו שגיאות, אפילו שגיאות חמורות. גם בתהליכי שלילת הגולה וכור ההיתוך נעשו שגיאות. חלק מן השגיאות הן תוצר לוואי של ההכרח במרד אקטיבי במסורת הגולה, על מנת לאפשר את המהפכה התודעתית, שהיא תנאי הכרחי למהפכה המעשית. היום, לאור ההצלחה הכבירה של המהפכה, ניתן לתקן את הטעויות. הייתה זו טעות לבעוט במסורת היהודית שנוצרה בגולה, מתוך ניסיון להתחבר בקפיצת דרך לתקופות התנ"ך, למכבים ולבר כוכבא. זהו מעשה אנטי תרבותי, מאחר ותרבות לאומית נבנית נדבך על גבי נדבך, וויתור על אלפיים שנות תרבות יהודית, הנה חטא כלפי התרבות. הייתה זו טעות ליצור כור היתוך חילוני מידי, חדגוני מידי, שאינו מכיל בתוכו ואוסף אל קרבו את העושר האינסופי של התרבויות שנוצרו בתפוצות הגולה לאורך השנים. ההתחדשות היהודית בעשרים השנים האחרונות מתקנת את הטעויות הללו, ומחזירה ללב התרבות הישראלית את הניגון שזנחנו לשווא.

אולם הטעויות הללו זניחות לעומת החזון הגדול של שלילת הגולה והגלותיות ושל בניין אומה יהודית ריבונית במולדתו של העם היהודי; של קיבוץ גלויות תרבותי ורוחני וגיבושו של עם אחד. הטעויות ניתנות לתיקון, אך אין לשפוך את התינוק עם המים ולוותר על היסודות העמוקים ביותר של קיומנו כמדינה יהודית.

המנהיג המזוהה ביותר עם חזון שלילת הגולה ועם חזון כור ההיתוך, הוא דוד בן גוריון, מייסד המדינה וגדול המנהיגים בדורנו. במלאת ארבעים שנה למותו, מן הראוי שהחברה הישראלית תשוב לערכי היסוד הציוניים שעליהם הוא השתית את מדינת ישראל, תרענן אותם ותתאים אותם למאה ה-21. בימים אלה של התבוללות המונית ומהירה של יהדות הגולה, ערכים אלה אקטואליים וחיוניים יותר מאי פעם.

* "ישראל היום"