הבלוג של אורי הייטנר

בן גוריון / מתי כספי ושלמה גרוניך

פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 12.11.13

בשבת, ו' בכסלו, מלאו 40 שנה למותו של מייסד המדינה, ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון.

מקובל לומר שאנשים זוכרים בדיוק היכן היו ומה עשו כששמעו על רצח רבין. אגב האמרה הזאת שאולה מאמירה דומה, בארה"ב, בנוגע לרצח קנדי.

אני זוכר היטב, כאילו זה היה אתמול, את מותו של ב"ג. גם אז הייתה זו שבת, 1 בדצמבר. אני זוכר בדיוק איפה שמעתי את ההודעה, מה עשיתי, איך הגבתי. אפשר לומר שההרצאה הראשונה בחיי, הייתה הרצאה מאולתרת בכיתה, למחרת מותו של ב"ג, שבה סיפרתי את סיפור חייו ודיברתי על אישיותו. הייתי אז ילד בכיתה ה'.

ב"ג נפטר חמשה שבועות לאחר תום מלחמת יום הכיפורים. ישראל הייתה עדיין באווירת המלחמה. עדיין התקיימה מלחמת התשה בשתי הגזרות, שליוותה את המו"מ על הסדרי הפרדת הכוחות. עדיין כל הגברים היו מגויסים. האווירה הייתה אווירה קשה, של שבר גדול, חרף הניצחון הגדול בשדה הקרב. והיה משהו סמלי במותו של מייסד המדינה באותם ימים. התחושה הייתה שמותו של ב"ג מעיד על סופה של תקופה וכך גם המלחמה.

אני זוכר היטב את האבל הלאומי בעקבות מותו של ב"ג. בשעת הלווייתו בשדה בוקר הושמעה צפירה, ובבתי הספר ומוסדות הציבור, נערכו באותה שעה טקסי אבל. השמעת הצפירה, זמן קצר אחרי מלחמת יום הכיפורים, לא הייתה החלטה מובנת מאליה, ולכן שוב ושוב חזרו על ההודעה ש"במקרה של אזעקת אמת תשמענה צפירות עולות ויורדות".

באותה שנה, רץ ברחבי המדינה מופע של שני מוסיקאים צעירים ומוכשרים. מוכשרים? גאונים! מתי כספי ושלמה גרוניך. המופע נקרא "מאחורי הצלילים" וכך גם האלבום המיתולוגי.

השניים הכירו כאשר מתי כספי בחן את גרוניך באודישן למחזמר. כספי ניגן את "פינקס הקטן" וביקש מגרוניך שישב לצדו על הפסנתר לאלתר ליווי. נוצר ביניהם קליק אדיר, והשאר היסטוריה. היצירה הראשונה ששני הגאונים הללו כתבו יחד היא "ציור".

המוסיקה שלהם הייתה אוונגרד שבאוונגרד לאותה תקופה. הם לא נהנו מהצלחה מסחרית, אך הם רכשו קהל אוהדים איכותי מאוד. מעניין, שדווקא מוסיקאים אוונגרדיים אלה, כתבו שיר כל כך מלא פאתוס והערצה לסמל הממסד והממלכתיות, דוד בן גוריון.

השיר "בן גוריון" הוא הספד לב"ג וכך הוא נזכר בתולדות המוסיקה הישראלית, בשל סמיכות התקליט למותו של ב"ג. אך האמת היא שהשיר נכתב והוקלט חודשים אחדים לפני מותו. ב"ג כבר היה זקן מאוד, הוא בהחלט היה כבר "מי שהיה", וגרוניך וכספי כתבו לו אנדרטה מוסיקלית. הם מכנים אותו "האיש הקטן גדול הזה" – בהצביעם על היחס ההפוך בין גדולתו ושיעור קומתו כמנהיג לבין היותו קטן קומה.

השיר נפתח בנגינת השורה "ארץ ציון ירושלים" מתוך "התקווה". אגב, שירים ישראליים רבים מתכתבים עם המילים והמנגינה של ההמנון הלאומי. המסר של השיר, הוא שאלמלא בן גוריון, לא הייתה קיימת המדינה. או בלשונם, בביטוי קצת ילדותי לטעמי: "בלי האיש הקטן גדול הזה לא יכולנו לשיר שירים... לא יכולנו להיות אנשים".

האם באמת בלי ב"ג לא הייתה קמה המדינה? בדרך כלל תהליכים היסטוריים חזקים יותר ממנהיג זה או אחר. והציונות הייתה תהליך היסטורי אדיר. ואף על פי כן, יתכן בהחלט שהמדינה לא הייתה קמה אלמלא ב"ג. ברגע ההיסטורי, כשעמדה בפני ההנהגה ההכרעה בין הקמת מדינה מתוך ודאות שביום הקמתה כל מדינות ערב תפלושנה אליה על מנת להשמידה, לבין דחיה ל"כמה חודשים" של הקמת המדינה, בתקווה שניתן יהיה להימנע מהמלחמה, רק מנהיג בעל שיעור קומה, חזון, אומץ וכושר החלטה נדיר כבן גוריון, היה מבין שזה "עכשיו או לעולם לא", מקבל את ההחלטה מתוך ידיעה שמשמעותה היא אלפי הרוגים ומצליח לשכנע את ההנהגה ללכת בדרכו. ויתכן מאוד שאם זה לא קורה היה באותו יום, זה היה "לעולם לא".

לא בכדי, הפוסט היסטוריוגרפיה הפוסט ציונית כל כך מתעבת את בן גוריון, גדול מנהיגינו.

מתי כספי ושלמה גרוניך צודקים. מגיע לו שיכתבו עליו שיר. ומגיע להם ולו שנאזין לשירם.

מגיע לו שיכתבו עליו שיר
הדמות הזאת שהפכה ציור
הראש המקריח השיער הלבן
הדיבור החתוך של האיש הקטן
מגיע לו שיכתבו עליו שיר

בלי האיש הקטן גדול הזה
בלי האיש הקטן גדול הזה
לא יכולנו לשיר שירים
בלי האיש הקטן גדול הזה
בלי האיש הקטן גדול הזה
לא יכולנו להיות אנשים
על כן מגיע לו שיכתבו עליו שיר

לא להגיד לו תודה
לא לא לא לו תודה
לא להריע לו
רק לברך אותו
מגיע לו שיברכו אותו כי
בלי האיש הקטן גדול הזה
בלי האיש הקטן גדול הזה...

מגיע לו שיכתבו עליו שיר.