כמעט 47 שנים שבויה הפוליטיקה הישראלית בוויכוח הסרק על עתיד השטחים. למה ויכוח סרק? כיוון שאף ישראלי שפוי לא יציע לפלשתינאים יותר מהצעתו של אולמרט, אותה הם דחו בבוז. יש לחתור לשלום ולנהל מו"מ, אך כדאי להיות ריאליים – הסיכוי שנמצא פרטנר להסכם הוא אפסי.
לאורך השנים הללו, השיח הישראלי הזניח את הסוגיות שהן באחריותנו המלאה – החברה והכלכלה, החינוך, ביעור העוני, עתיד המדע וההשכלה הגבוהה, איכות הסביבה, דמותה וזהותה היהודית של המדינה, יחסי דת ומדינה, התרבות הישראלית. כל הסוגיות הללו הפכו שוליות, מעין סרח עודף בשיח הציבורי, התקשורתי והפוליטי, לנושא המרכזי שהגדיר מחדש את ה"שמאל" וה"ימין" בישראל, הנושא הפלשתינאי.
בחירתה של שלי יחימוביץ' לראשות העבודה תוך שהיא מעלה על ראש שמחתנו את הסוגיה החברתית ויוצאת נגד הטלת האשמה בבעיות החברה והכלכלה על המתנחלים, המחאה החברתית שהוציאה המונים לרחובות ובעיקר – הברית הפוליטית בין "יש עתיד" בראשות לפיד ו"הבית היהודי" בראשות בנט, היו ביטויים להכנסת שפיות לשיח הפוליטי בישראל, והחזרתו לנתיב של סדר עדיפויות ראוי.
החיבור בין "יש עתיד" ו"הבית היהודי" סימן חלופה לשיח השנאה הדיכוטומי בין חילונים ודתיים. שני הצדדים חברו יחד להצבת מודל חדש, של טיפוח התרבות היהודית ישראלית והחינוך היהודי ציוני, תוך החלשת הממסד הרבני, שהוא הגורם המשניא את היהדות על היהודים וגורם בכך לחילול השם; הם יצגו פוליטיקה חלופית לשיח השנאה נוסח החרדים מצד אחד והקיצונים החילונים נוסח אביו של מנהיג "יש עתיד". השתלבות חרדי, דתיים ומסורתיים ב"יש עתיד" והשתלבות חילונית ב"הבית היהודי" היו סמל לפוליטיקה החדשה, פוליטיקה של תקווה ותיקון.
כאשר שר החינוך מעמיד בראש מעייניו חזון של תיקון עולם ויצירת חברת מופת, ולראשונה פועל לתקצוב משמעותי של התחדשות יהודית פלורליסטית ואף חילונית (מה שאף שר חינוך חילוני לא עשה), שר הרווחה בונה תכנית אב למלחמה בעוני, ושר הדתות מעביר את חוק צוהר ומקדם בחירה של רב ראשי אחד ובנאום היסטורי בפני כנסת הרבנים של התנועה הקונסרבטיבית, שהציונות הדתית החרימה עד לאחרונה, הוא פונה אליהם כאל אחים ושותפים – דומה היה שבאמת ובתמים, משהו חדש מתחיל.
והנה, המו"מ העקר עם הפלשתינאים שב ומשתלט על השיח. שלי יחימוביץ' הובסה בפריימריז במפלגתה, כיוון שניסתה לעצב חלופה לאזור הנוחות של הפוליטיקה הישנה. היא הואשמה ב"קיפול הדגל המדיני", והרצוג, מנהיג בזכות השתיקה, נבחר כדי להניף מחדש את הדגל המסמורטט הזה אל על.
הברית בין בנט ולפיד שוקעת אף היא בביצה הטובענית של הפוליטיקה הישנה. הקול החרד"לי מסנדל את בנט, ומקשיח את הקו הדתי, על סף הפונדמנטליזם, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בהכשלת החוק המתקן עוול חברתי ומעניק נקודות זיכוי לזוגות חד מיניים.
ולפיד מפורר את הברית הזאת, בדיבורים על שינוי הקואליציה כדי לקדם את התהליך המדיני. האם הוא כבר מצא פרטנר פלשתינאי לתפיסתו אודות השמירה על שלמות ירושלים בריבונות ישראל, "כי ירושלים אינה מקום אלא רעיון ורעיון אי אפשר לחלק", לפני שהוא מסלק את אחיו בנט מהממשלה, והורס את הסיכוי לשינוי חברתי ותרבותי וישראל?
מה חבל, שהפוליטיקה הישנה והמסואבת השתלטה מהר כל כך על לפיד ובנט. משהו ישן ממשיך.
* "ישראל היום"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
