הבלוג של אורי הייטנר

* ב-14 בדצמבר מלאו 32 שנה לחוק הגולן – סיפוח הגולן לריבונות ישראל. סופת השלגים הנפלאה היא מתנת חג מקסימה.

* השלג! אח איזה שלג! איזה כיף! כל כך יפה! בכל שנה מרגש מחדש. אבל שלג כזה לא היה כאן למעלה מעשרים שנה. ובתחילת דצמבר – מעולם לא היה כזה שלג.

* היה קצת מצחיק לקרוא ביום שישי שלא מתקיימים לימודים בגולן בגלל השלג. בגולן לומדים 5 ימים בשבוע, ואין לימודים ביום שישי.

* אני כל כך אוהב את הסערות הללו, עם הגל הפתוח בכל הערוצים – לא לפיגועים חלילה אלא למזג האוויר. האדרנלין שלי עובד שעות נוספות. אבל עיקר הריגוש הוא החדשות הלבנות הנצפות מן החלון.

* כן, אני יודע. יש רבים הסובלים. וגם אנו היינו מנותקים שעות ארוכות מן החשמל, עצים קרסו וללא אינטרנט זמין אני חש נכה. אבל מבחינתי – חורף, גשם, שלג, קור, ערפל; כל המרבה הרי זה משובח! (רק את שעון החורף איני סובל). ו... לא, אין לי כוונה להתבגר.

* עוד טרם הפשיר הקרח, וכבר החל הריטואל השחוק של קריאות להקמת ועדת חקירה ממלכתית. גם אילו היה מחדל, ועדת חקירה אינה נותנת לו כל מענה. ועדת חקירה משפטית היא היפוכו של תחקיר אמת. תחקיר נועד ללמוד מהצלחות וכישלונות ולהפיק לקחים. השותפים לתחקיר תורמים ככל יכולתם להפקת לקחים. ועדת חקירה משפטית היא טריבונל לחיפוש אשמים ולמיצוי דין. המשתתפים בה הם בגדר חשודים, המחפשים כל דרך לנקות את שמם ולזרוק אחריות על אחרים.

לא היה מחדל, אבל היו כשלים. יש ללמוד מהם ולהפיק לקחים. מבקר המדינה יבחן את ההיערכות לסופה ואת התפקוד בה – זה תפקידו.

* הכשל האמתי, הקשה והכבד, הוא בכל הנוגע למחוסרי דיור לאוכלוסיות במצוקה. אבל אין זה כשל הקשור לסופה, אלא למדיניות החברתית כלכלית בישראל, וההתמודדות עם הבעיה היא פוליטית – דרך חברתית כלכלית אחרת.

* החדשות הרעות של הסופה – קרי האריך את שהותו בישראל.

* בכל פעם שאני תורם דם, אני נשאל האם אני שוקל פחות מ-50 ק"ג. ותמיד אני חוזר על הבדיחה העבשה, שגם אותי כבר מזמן לא מצחיקה, שלא נשקלתי ואיני יודע וכו'. אבל מעולם לא חשבתי שיש כאן אפליה נגד רזים. גם אף פעם לא חשבתי שיש אפליה נגד הומואים, כיוון שאני נשאל האם קיימתי יחסים עם גבר בעשרים השנים האחרונות. ואני גם לא רואה שום דבר גזעני בשאלה האם חייתי יותר מ-5 שנים בארצות מרכז אפריקה. ואגב, יש גם שאלה על שהיה באנגליה, ככל הזכור לי.

כל הפרשה של ח"כ שטה, מצטיירת בעיניי כמו מארב פוליטי תקשורתי, שנועד להעלות  לתודעה הציבורית את הח"כית. התוצאה הייתה גל של צדקנות פופוליסטית מקיר אל קיר, בנוסח "אפליה בין דם לדם". כאילו, יש מי שאין לוקחים ממנו דם, כי הוא שחור ולא רוצים לקחת דם משחור, כי הוא מטמא את הגזע הלבן. הבל ורעות רוח. מדובר כאן בשיקול רפואי, חשש מחשיפה למחלות. מן הראוי לבחון מקצועית האם השיקול הזה נכון, האם הוא עדין תקף, האין זו זהירות יתר שאין לה הצדקה ובוודאי אין הצדקה לעלבון שהיא גורמת, האין זו עצלנות של אי בדיקה מחדש של מוסכמות ישנות. ראוי לבדוק את הנושא באופן מקצועי, ועל יסוד הבדיקה המקצועית הזאת, במשרד הבריאות, יש לקבל החלטות. ואם מסקנות הבדיקה תהיינה שאין לשנות את הנוהל – אל ישונה הנוהל. הנשיא, יו"ר הכנסת, השרים והח"כים משמאל ומימין, אינם פונקציה רלוונטית להחלטה בנושא מקצועי כזה. ושרת הבריאות אינה מומחית יותר מאנשי המקצוע במשרדה, וחבל שהיא מיהרה לקפוץ בהצהרות, במקום להורות על בדיקה ולתת גיבוי לבודקים המקצועיים.

* כל הקשת הפוליטית אצה רצה להוסיף עוד קיסם למדורה המלאכותית הזאת, בתחרות – מיהו המתלהם הראשי. אנד ד'ה ווינר איז... יאיר לפיד! התגובה המכוערת ביותר, הראויה לאחרון הטוקבקיסטים המתלהמים, הייתה של שר האוצר, שהודיע שמי שצריך – יפוטר. קלות הראש, קלות הדעת, קלות הלשון והיד הקלה בדיבור על פיטורי בני אדם, היא ביטוי לחוסר מנהיגות. שוב ושוב מתעקש יאיר לפיד להזכיר לי למה מיד עם הודעתו על הצטרפות לחיים הפוליטיים כתבתי בדף הפייסבוק שלי: "אסטרא בלגינא קיש קיש קריא".

* השותף של ח"כ שטה למארב היה אתר ynet, שזכה ל"חשיפה הבלעדית". ובמשך שעות, הוא סחט תגובות מכל רחבי הקשת הפוליטית, מכל המי ומי בישראל. וכל המגיבים התחרו ביניהם בגינוי ה"גזענות". ynet שם את הדגש על ה... חשיפה של ynet. כל הכותרות דיברו על "החשיפה של ynet", וכל התגובות הרבות היו בנוסח: "השר אורי אריאל אמר בתגובה לחשיפה של ynet", או "בעקבות החשיפה של ynet הורה יו"ר הכנסת" וכו'. אי אפשר היה שלא להבחין בציניות.

* לפני כשלוש שנים, נסעתי לאורך כביש 98, הכביש הראשי של הגולן, חמוש בסכין יפני, וניקיתי את הדרך מפלריגים שכיערו אותה, תחת הכותרת "שלום עם סוריה עכשיו", בחתימת התנועה למען נסיגה מהגולן, או בשמה המכובס "התנועה למען שלום עם סוריה". כשסיימתי לנקות את הטינופת, סרתי לתצפית קונייטרה, שם התקיימה הפגנה של אותה תנועה קיקיונית, וראיתי קומץ תמהונים סביב אלון ליאל, מייסד התנועה הזאת.

הגעתי הביתה, פתחתי את ynet, וראיתי כותרת על 300 מפגינים בתצפית קונייטרה. אילו היה שם כתב שרואה כפול, הוא היה מדווח על 30 איש. כתב לא היה שם, אבל היה דובר... תרבות השקר, נוסח אלון ליאל.

במשך שנים, אלון ליאל הטיף באובססיה מטורפת לנסיגה מהגולן, ולמעשה הוא שימש באופן בלתי רשמי שגריר סוריה בישראל; דוברו ויחצ"נו המסור של בשאר אסד ומשטרו. לאחרונה, משום מה, לא שמענו אותו בנדון.

ליאל, לשעבר שגריר ישראל בתורכיה, נוהג גם כשגריר תורכיה בישראל וכיחצ"נו של ארדואן - ראש ממשלת תורכיה, שהפך את בת בריתנו למדינת אויב.

ליאל, לשעבר שגריר ישראל בדרא"פ, קפץ השבוע לכל מיקרופון מזדמן כדי להסביר למה נתניהו לא ראוי להשתתף בהלוויה של מנדלה.

האיש הזה מעורר בי תחושות עמוקות של בוז.

איזו חרפה; האיש הזה היה מנכ"ל משרד החוץ ושגריר ישראל במדינות שונות.

* טל לאור תקפה ב"הארץ" בחריפות את פינתו של אבשלום קור בגל"צ, "באופן מילולי", על כך שאין הוא מסתפק בהעברת מידע בענייני לשון, אלא מכניס תכנים פוליטיים, "לאומניים" כלשונו; "שיר הלל להתנחלויות". וכך הוא כתב: "השאלה המרכזית היא אם תחנה צבאית־ציבורית, הממומנת מכספי ציבור וחוסה תחת כנפי משרד הביטחון, צריכה להלל ולשבח התנחלויות, יישובים הנתונים במחלוקת פוליטית עזה".

אכן, המאזין לפינה הנפלאה והוותיקה הזאת, פינה המעניקה מידע רב על הלשון העברית, אינו יכול שלא להבחין במסרים הפוליטיים שאבשלום מעביר בתוכה. אילו היה זה חריג בתחנה הצבאית-ציבורית, אולי היה אפשר להסכים עם השאלה המתריסה של לאור. אבל זו ביקורת צבועה, כיוון שאין ספק שהתחנה הצבאית-ציבורית רחוקה מלשמור על אובייקטיביות ולהישמר מנטיה פוליטית. מה שחריג בפינה של אבשלום קור, הוא שהיא מבטאת עמדה אחרת מהעמדה ההגמונית בתחנה. ניסיון לפגוע בה, יהיה גזל כבשת הרש. לקברניטי התחנה הפינה עשויה לשמש עלה תאנה, המאפשר להם להתהדר בפלורליזם, כביכול.

אגב, בדרך כלל מסריו האידיאולוגיים של קור אינם פוליטיים "ימניים" אלא ציוניים קלסיים. למשל, השבוע הובאו ציטוטים של ברל כצנלסון לאחר נפילת טרומפלדור וחבריו בתל-חי, כולל נוסח "יזכור". מצד שני, למרבה הצער, יש מי שבעיניהם הציונות הקלסית היא... "ימניוּת", רחמנא לצלן.

* ביד הלשון

אני מביט מהחלון, ונהנה, כל כך נהנה מן הלבן הלבן הזה. וגם אצלנו, בצפון הגולן, שלפחות אחת לשנה יורד שלג... השלג הזה אינו כשלג דאשתקד. כמות שלגים כה רבה היא ממש נדירה. במחצית הראשונה של דצמבר מעולם השלג לא התקרב לכמויות האלה.

הביטוי "כשלג דאשתקד", הקיים במספר שפות, מבטא חוסר חשיבות של מידע. "זה מעניין אותי כשלג דאשתקד". אגב, לחובב מזג אוויר כמוני, השלג דאשתקד הוא מידע מעניין מאוד.

*" חדשות בן עזר"