הבלוג של אורי הייטנר

כתושב צפון הגולן, גם אני מ"נפגעי סופת השלג".

ומדוע הכנסתי את "נפגעי סופת השלג" למרכאות? כי סופת השלג היא בראש ובראשונה מתנה. תענוג גדול.

"אני רוצה תמיד עיניים כדי לראות את יפי העולם, ולהלל את היופי הזה שאין בו דופי כלל", שורר נתן זך, המשורר הגדול, בטרם החל לראות רק רע. השלג תמיד יפה, אך אין להשוות את המראה של מעטה שלג קל המכסה את שבילינו, להררי השלג, הים הלבן שמסביב, ערימות השלג המכסות את גלגלי המכוניות, ענפי העצים המעובים בעשרות סנטימטרים לבנים. ובלילה, כשמערכת החשמל נפלה, הבתים היו חשוכים ובחוץ – הילת הכוכבים שחדרה בעד העננים ופגשה את השלג הלבן, יצרה תאורה טבעית קלה, גוון זהבהב ורדרד, מרהיב ביופיו.

והכיף... איזה כיף!!! חג גדול לילדים! ילדים = ללא הגבלת גיל, כמובן. משחקי השלג, מלחמות השלג, בובות השלג, איגלו, גליצ'ות, אכילת שלג, רקיחת "ברד" משלג עם תרכיז פטל... חוויה של ממש!

נכון, היו גם תקלות. גם אנו סבלנו מהפסקת חשמל שנמשכה כמעט יממה שלמה. בעבורי – לחיות יום שלם מנותק מן האינטרנט, זו ממש תחושת נכות. אבל... איפה הפרופורציות? ראשית, הנזקים והקשיים מתגמדים לעומת גודל החוויה. ושנית, במצב קיצון שכזה, אך טבעי שיהיו נזקים.

ולנוכח הנזקים – כולי התפעלות מההתארגנות, מהתפקוד ומהמסירות של המשטרה, צה"ל, הרשויות המקומיות (אני יכול להעיד על המועצה האזורית גולן, יתכן שיש מקום שבהם התפקוד לקה בחסר), מד"א ובראש ובראשונה עובדי חברת החשמל, שבשלג ובגשם עשו לילות כימים, לא ראו את הבית, לא בילו עם ילדיהם בשלג – במסירות נפש ממש תקנו את התקלות. כאזרח "פגוע הסופה" כביכול – אני חש תודה עצומה לכל העושים במלאכה.

לא היה מחדל. מן הסתם – היו כשלים. יש ללמוד מהם, להפיק לקחים, להשתפר. יש למצוא את הדרכים להיערך טוב יותר לסערה הבאה (סביר להניח שיחלפו כמה עשרות שנים עד שתהיה סופה כזאת, אך יש להיערך לכך שהיא תהיה גם בעוד שבוע. ב-1992 היו שלוש סערות, הרבה יותר חריפות).

מה שהעכיר את החוויה, היה מתקפת הנרגנות, הקוטראי וחוסר הפרגון שבאו לידי ביטוי בעיקר בכלי התקשורת. יותר ויותר  מצטיירת התקשורת בדמות הישראלי המכוער. הנרגנות הזאת הייתה לספורט לאומי, המובל בידי התקשורת.

"קריסת מערכות", זעקו הכותרות. "משטרת התירוצים"... "לפחות פעם אחת פרצו הנוכחים בצחוק. את תושבי ירושלים זה בכלל לא הצחיק".

לא ראיתי את מסיבת העיתונאים, אך כתושב צפון הגולן "הנצורה", רחמנא לצלן, אני מודה שבסוף השבוע הסוער הזה צחקתי וצהלתי כפי שלא צהלתי זמן רב, למרות הפסקת החשמל, למרות הצירים החסומים, בזכות חוויית הסערה, ומתוך הבנה שהתקלות הן חלק בלתי נפרד מהחוויה והידיעה שידיים טובות ומסורות מטפלות בתקלות.

* "ישראל היום"