לונדון / חוה אלברשטיין
פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 13.1.14
לפני שבועות
אחדים השמעתי את חווה אלברשטיין בשיר "לפתח הר געש", כתשובה ציונית
הולמת לקמפיין הירידה מן הארץ. בעקבות זאת, קיבלתי מספר תגובות ברוח "אבל חוה
אלברשטיין שרה גם את 'לונדון'". מה הקשר? מסתבר שאנשים מפרשים את השיר, כשיר
המעודד ירידה מן הארץ. שמעתי לאחרונה גם שדרית ברשת ג' שהגדירה את השיר כשיר מחאה.
מחאה על מה? על איכות הטלוויזיה בישראל?
מדובר פשוט
באי הבנה של השיר. השיר אינו מעודד ירידה, אינו מתנגד לירידה ואינו עוסק בירידה.
הוא אינו שיר מחאה. הוא גם אינו עוסק בלונדון, לונדון היא סימבול.
השיר הזה עוסק
בבדידות של האדם. זהו שיר של חנוך לוין, וכמו כל יצירתו של לוין, הוא עוסק בעלובי
החיים. כדרכו, הוא מציג את אותם אנשים כחסרי תקווה, שאין תקנה למצבם. לרוב, אין
להם כל ציפיות מהחיים, הם משלימים עם מר גורלם. ואם הם כבר מבטאים תקווה כלשהי, זו
תקווה שלא תתממש.
השיר הזה
מתעמת עם הרעיון של "משנה מקום משנה מזל". המסר שלו הוא שמשנה מקום לא
משנה מזל. הוא מזכיר את לונדון, אבל באותה מידה יכול לכתוב על מישהו מהפריפריה
שרוצה לעבור לתל-אביב. אלו אשליות, "גם שם אהיה לבד". הכותבת יודעת שאלו
אשליות. "לא שיש לי אשליות בקשר ללונדון". היא מנחמת את עצמה בכך שאולי
תהיה לה שם טלוויזיה יותר טובה. אבל הכותב מתייחס לנחמה הזו באירוניה, זו הרי נחמה
פאתטית, מאחר וגם שם צפוי לה בדיוק אותו גורל – למות כמו כלבה.
חנוך לא כתב
את הטקסט הזה כשיר. זהו מונולוג של בלה מתוך המחזה "אורזי המזוודות".
חוה אלברשטיין הלחינה את הטקסט. כפי שכבר אמרתי באחת הפינות הקודמות, איני אוהב את
לחניה של חוה, אולם במקרה הזה היא כתבה מנגינה יפה. בעיניי זה הלחן המוצלח ביותר
שלה.
השיר היה להיט
גדול, אחד הלהיטים הגדולים של חוה, ולבטח המצליח ביותר בשלושים השנים האחרונות,
אחרי תקופת ההצלחה הגדולה שלה בשנות ה-70. הוא היה שיר הנושא של אלבומה
"לונדון", שיצא ב-1989. לאחרונה הוא הוקלט שוב בידי ההרכב "כל
החתיכים אצלי", עבור פרויקט מחווה לשיריה של חוה.
שש שנים מאוחר יותר, הקליטה חוה באלבומה "דרך
אחת" שיר המשך, שגם אותו כתב חנוך לוין – "לא הצלחתי בחוץ לארץ".
"לא הצלחתי בחוץ לארץ אמא. לא הרווחתי כסף. לא נעשיתי
מאושר. לא הצלחתי בחוץ לארץ אמא. לא קניתי כלום ולא הבאתי שום דבר".
המסר – בדיוק אותו מסר: משנה מקום לא משנה מזל.
כמה ביטויים מתוך "לונדון" הפכו למטבעות
לשון מקובלות. למשל, בתקופה שבה קצינים ומדינאים ישראלים לא יכלו לנחות בלונדון,
כי המתינו להם צווי מאסר בגין "פשעי מלחמה", כביכול, הופיעו כותרות
בעיתונים כמו "לונדון לא מחכה לדורון אלמוג". וגם "היאוש נעשה יותר
נוח" הוא ביטוי שגור.
שלום
אני נוסעת
אני לא רוצה
שתלוו אותי הלאה
לא שיש לי אשליות
בקשר ללונדון
לונדון לא מחכה לי
גם שם אהיה לבד
ואולי זה כבר לכל החיים
להיות לבד
אבל בלונדון יש יותר סרטים
בלונדון יש מוסיקה טובה
בלונדון טלוויזיה מצוינת
בלונדון אנשים יותר אדיבים
כך שהייאוש נעשה יותר נוח
אתה מבין?
הייאוש נעשה יותר נוח
אתה מבין
אם למות כמו כלבה
אז לפחות שהטלוויזיה
תהיה טלוויזיה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
