הבלוג של אורי הייטנר

כל אחד מאתנו יודע להבחין בין דברים שהוא יכול להרשות לעצמו לומר בביתו, בפגישה סגורה עם ידידיו הקרובים, לבין דברים שהוא יכול לומר בפומבי. כאשר דברים שמיועדים לחדר סגור יוצאים החוצה, הדבר עלול לגרום לנו למבוכה.

גם שר בכיר יודע לעשות את האבחנה הזאת, אולם דברים שהוא אומר, עלולים לגרום לא רק למבוכה, אלא גם לנזק. שר הביטחון לא היה מעלה על דעתו לומר את הדברים שאמר על קרי בפומבי. הוא לא היה אומר אותם, אילו העלה על דעתו שיינתן להם פומבי. הוא אמר אותם באוזני אנשים שהוא נתן בהם אמון. עצם העובדה ששר הביטחון אינו יכול לתת אמון באנשים, שלא ידליפו אמירות שעלולות להזיק למדינה, חמורה כשלעצמה. אולם הוא ורק הוא נושא באחריות לדברים היוצאים מפיו, ומשהם קיבלו פומבי, הוא אחראי לנזק שהם גרמו.

דבריו של יעלון על קרי, מרגע שניתן להם פומבי, הם תקלה חמורה ופגיעה ביחסים עם ארה"ב. הידידות עם ארה"ב היא נכס אסטרטגי ממעלה ראשונה, וחשוב מאוד לשמור עליו. לעתים, קיים ניגוד בין הנכס האסטרטגי הזה לנכסים אסטרטגיים אחרים. לעתים, יש לדחות את האינטרס של היחסים עם ארה"ב, כאשר האלטרנטיבה היא פגיעה חמורה יותר במטרות הלאומיות של ישראל ובאינטרסים שלה. לעתים, אין מנוס מעימות עם ארה"ב על נושאים חיוניים למדינת ישראל, כמו הסכנה החמורה בהסכם עם איראן בנושא הגרעין ובנושאים אחרים. מוטב שהמחלוקות עם ארה"ב תלובנה בין המדינות באופן דיסקרטי, אולם לעתים אין מנוס גם ממחלוקת גלויה, והיו דברים מעולם בכל שנות קיומה של ישראל.

סוגיית בקעת הירדן היא נושא שיש לעמוד עליו בתוקף, גם במחיר עימות עם ארה"ב. האינטרס המיוחד של ישראל בבקעת הירדן, הוא פועל יוצא מרעיון הפשרה הטריטוריאלית. פשרה טריטוריאלית, המחייבת נסיגה ישראלית מאזורים עתירי אוכלוסיה פלשתינאית ביהודה ושומרון, בשל האיום הדמוגרפי שבשליטה עליהם, מחייבת ריבונות ישראלית בבקעת הירדן, כדי שיהיו לישראל גבולות בני הגנה המבוססים על עומק אסטרטגי, ללא שליטה על פלשתינאים רבים. במצב הנזיל וההפכפך כל כך של המזרח התיכון, אין לנו כל יכולת לדעת מי ישלוט בעוד שנה בירדן ובעוד שנתיים בעיראק, ואם איננו רוצים לעמוד מול רצף בשליטת אל קאעידה מפקיסטן עד סמוך לכביש שש ולנתב"ג, יש להבטיח שבקעת הירדן, במובנה הרחב ביותר, תהיה בריבונות ישראל. אצל רבין היה זה קו אדום והוא ביטא בכך את הקונצנזוס הישראלי, עד שאהוד ברק ריסק אותו. היום, עלינו לתקן את שגיאותיהם של ברק ואולמרט, ולהוריד מסדר היום את רעיון הנסיגה מבקעת הירדן.

הריבונות על הבקעה היא סוגיה במחלוקת עם ארה"ב ואם לא תהיה ברירה, היא מצדיקה גם עימות עם ארה"ב. אולם עימות כזה, מן הדין שייעשה בדרכים דיפלומטיות ובסגנון דיפלומטי. אמירות כמו זו של יעלון, מסיטות את הדיון מן העיקר אל התפל, פוגעות בטיעון הישראלי ובתדמית הישראלית, ויוצרות מתח מיותר ומזיק ליחסים בין המדינות.

יעלון, שכבר כרמטכ"ל הבחין בצורך לנעול נעליים גבוהות בקריה, כיוון שהיא שורצת נחשים, חייב להקיש בדרך של קל וחומר, לגבי הקריה הפוליטית. עליו לקחת בחשבון שדברים שנאמרים בחדר סגור, עלולים לצאת החוצה ולהבעיר שריפות מיותרות ומזיקות. כחייל ומפקד מיומן, הוא חייב להבין שהשמירה על ביטחון שדה-המדינאות, חיונית לא פחות מהשמירה על ביטחון שדה-הקרב.

* "ישראל היום"