הבלוג של אורי הייטנר

אירוע קשה פקד אותנו בשבוע שעבר – תאונת העבודה בחדר הגנרטורים של חוות הלולים, שבה נפצעו איציק בליטי ואלעד שחורי.

אירוע כזה הופך באחת, בין השאר, לזירה תקשורתית. כדובר צח"י, אחריותי היא על הזירה הזאת, ואני רואה לנכון לשתף את הציבור בתובנות שלי בנדון (פחות במקרה הספציפי, יותר בפן העקרוני).

****

השאלה הראשונה היא – למה זה מעניין את התקשורת? זו שאלה שנשאלתי, מתוך גישה שלילית של השואלים כלפי התקשורת, כגורם עוין, המחפש סקנדלים וסנסציות, ולכן הוא מגיע לכאן ותפקידנו לבלום אותו, לא לשתף עמו פעולה, להרחיק אותו ככל האפשר.

איני סנגור של התקשורת ולא אחת אני מבקר אותה. אבל צריך לזכור שהתקשורת היא גורם חיוני ביותר בחברה דמוקרטית מודרנית. תפקידה הראשון של התקשורת היא לספק לציבור מידע במה שמעניין אותו.

האם תאונה כזאת מעניינת את הציבור? התאונה הזו מעניינת אותנו מאוד, כי היא התרחשה באורטל ואנו מכירים את אחד הנפגעים. היא מעניינת פחות את תושבי הגולן שאינם באורטל, אך כאשר אנו שומעים על משהו שקרה בגולן הקשב שלנו מיד נדרך, כי זה קרוב אלינו ונוגע לנו. וכך, ככל שהמעגל מתרחב, העניין יורד. תאונה ללא הרוגים בארץ אחרת, כלל לא תוזכר אצלנו. אבל באופן בסיסי – מה שמעניין אותנו, מעניין את כל הציבור, כשרמת העניין יורדת ככל שהמעגל רחוק יותר. תאונה כזאת, בכל מקום שהיא מתרחשת, נמצאת בחדשות, כיוון שהיא מעניינת את הציבור. לכן, יחסי הבסיסי לתקשורת המתעניינת באירוע, היא כאל שליחי הציבור המבצעים את שליחותם, ותפקידנו לסייע להם בשליחותם.

****

סוגיה שניה היא אמינות התקשורת. אנו כועסים, בצדק, על דיווחים בלתי אמינים ושגויים בתקשורת. כאשר אנו מכירים מקרוב תחום מסוקר, ונוכחים בפער בין האמת לדיווח, נפגע אמוננו בתקשורת בכללה.

גם בדיווחים אודות התאונה באורטל, היו אי דיוקים חמורים, הן באשר לנסיבות התאונה ובעיקר באשר למצב הפצועים ומהות פציעתם. בקשר שלי עם התקשורת, אני מקפיד על דיווחי אמת, וגם על תיקון דיווחים שגויים.

****

נקודה שלישית היא הזירה התקשורתית החדשה. בעידן הטכנולוגי העכשווי, כל אחד הוא גורם תקשורתי, המפיץ מידע ותמונות מיד. כתוצאה מכך, התקשורת הממוסדת חייבת להיות זריזה, לפרסם מיד את מה שהיא יודעת, גם כאשר הדברים לא בדוקים, במטרה להדביק את קצב המידע הזורם ברשתות החברתיות - בווטסאפ, באינסטגרם בפייסבוק וכו'. הסביבה התקשורתית הזאת, חייבת להשפיע על התקשורת, ועל כל מי שעומד מולה ופועל בסביבתה.

****

עד כאן מבוא קצר על הפן התקשורתי. כדובר, זו הסביבה שבה אני פועל, על צדדיה השונים. אולם בתפקידי, המחויבות שלי אינה לתקשורת, אלא לקהילה. תפקידי הוא לשרת את הקהילה בפן התקשורתי, מתוך הבנת הרקע התקשורתי, אותו הצגתי. כלומר, מתוך הבנה שאם התקשורת נמצאת, עלינו לקבל כעובדה שקרה משהו שמעניין את הציבור, מתוך הבנה שהתקשורת אינה מקפידה על דיווח אמין ומתוך הבנת התקשורת העכשווית, על מגוון ערוציה.

פעולה לא מקצועית של דובר, מתוך אי הבנת התמונה התקשורתית, עלולה להזיק לקהילה. מה אנחנו, כצרכני תקשורת, חושבים כאשר המצלמה מציגה את מי שדוחק אותה החוצה, או כאשר אנו שומעים את הכתב מודיע שאיקס סירב להגיב? הגישה הבסיסית היא שיש להם מה להסתיר. מה הם מסתירים? מה מסתתר מאחורי ה"אין תגובה"?

הגישה שאני מאמין בה, היא פתיחות מקסימלית, יחס חיובי ככל הניתן לאנשי התקשורת ולצרכניה, ומתוך נקודת מוצא זו, העברת המסרים החשובים לנו.

במקרה של התאונה, הקפדתי לא לומר דבר על נסיבות המקרה, אלא להבהיר שהדבר נחקר, והגורמים המקצועיים יוכלו למסור בתום החקירה את תוצאותיה. התקשורת לוחצת. היא רוצה מענה מיידי. כאשר תהיינה מסקנות, היא כבר תהיה במקום אחר, זה כבר לא יעניין אותה. היא רוצה מידע עכשיו. אך הקפדתי לא להתבטא באופן חסר אחריות, לא באמירות שאיני יכול לעמוד מאחוריהן, ולא באמירות שעלולות לפגוע בנו. במילים אחרות, המקצועיות והאחריות של דובר, היא לדעת מה לומר ומה לא לומר. אסור לא לומר דבר ואסור לומר הכל. יש למצוא את המינון הנכון של הפתיחות.

מוניתי, לפני כשלוש שנים, לדובר צח"י, בשל ניסיוני הרב כדובר ועד יישובי הגולן. מאז עברתי שתי השתלמויות לדוברי צח"י במועצה. לאורך כל האירוע עמדתי בקשר עם דליה עמוס, דוברת המועצה, וגיבשנו גישה משותפת (עיקר התקשורת הופנתה אליה). לאורך האירוע התייעצתי עם רן. מי שאחראי על ייצוג אורטל, גם כלפי התקשורת, הוא מזכיר הקיבוץ. כדובר, אני רואה עצמי כשליחו של המזכיר, שהוא גם ראש צח"י, המסיר עומס מעל כתפיו. בשלב מוקדם התכנס צח"י, ובין שאר הנושאים שעלו בהתייעצות, היה הנושא התקשורתי, והגישה קיבלה גיבוי מהצוות כולו.

****

נקודה אחרונה שאני רוצה להתייחס אליה, היא ההנחיה לחברים לא לדבר עם התקשורת ולהפנות אותה אליי.

חשוב להבין שמתוקף תפקידי, אני מברר את המידע לאשורו, והמידע שלי אינו מתבסס על שמועות. בנוסף לכך, אני אמון על המדיניות שלנו – מה לומר, מה לא לומר, מה המסרים שלנו.

באירוע הזה הפרופיל התקשורתי לא היה גבוה במיוחד. יתכנו אירועים מורכבים יותר ועם סיקור רחב יותר. חשוב מאוד שהעבודה עם התקשורת, תהיה של הגורמים המוסמכים. על פי הצורך, אני אפנה לחברים, בבקשה שיתראיינו. אולם חשוב שהדברים יעשו בצורה מסודרת, מקצועית ואחראית.

****

אני סבור שהתפקוד של כל הגורמים האורטליים באירוע, על היבטיו השונים, היה מקצועי מאוד, אחראי, מהיר וטוב (אף שתמיד יש לקחים להפיק כדי להשתפר).

נאחל החלמה מהירה ורפואה שלמה לפצועים.

* מידף - עלון קיבוץ אורטל