ה-BDS הוא תוצר של ועידת דרבן, 2001. ועידה זו של
האו"ם, שכותרתה האורווליאנית הייתה "ועידה נגד הגזענות", הייתה האירוע
הגזעני והאנטישמי ביותר מאז מלחמת העולם השניה.
התנערות של העולם
החופשי בראשות ארה"ב ומדינות אירופה ופעילות נמרצת של משלחת ישראל בראשות סגן
השר באותם ימים מיכאל מלכיאור, מנעה את ההצבעה על הצעת הסיכום של יוזמי הוועידה.
אולם הצעת ההחלטה שלא עלתה להצבעה, מיושמת עד היום, כעבור 13 שנה, בידי תנועת ה- BDS, שנועדה
לממש את מצע דרבן. האסטרטגיה העומדת מאחורי מצע דרבן, היא הצגת ישראל כמדינת
אפרטהייד ופעולה נגדה כמו הפעולה נגד משטר האפרטהייד בדרא"פ, על מנת למוטט
אותה באופן בו מוּטָט משטר האפרטהייד. ואלה עיקרי מצע דרבן:
1. ישראל היא מדינת
אפרטהייד ועל כן יש להטיל עליה חרמות ולגנות את המדינות התומכות בה.
2. ישראל היא מדינת
כיבוש. כיבוש הוא פשע נגד האנושות ומסכן את השלום העולמי.
3. ציונות היא
גזענות.
4. מדינת ישראל
מפרה את זכויות האדם של הפלשתינאים.
5. ישראל מבצעת רצח
עם, פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, ולכן יש לנהל מאבק מזוין נגדה.
6. אין שואה אחת.
התייחסות לשואה בלשון רבים ממחישה כי אין כל ייחוד בשואת העם היהודי אל מול אסונות
שעברו על עמים אחרים בעולם, כמו עבדות השחורים באפריקה או כמו השואה שמבצעת מדינת
ישראל מול הפלסטינים.
7. מדינת ישראל - קיומה
הוא בחטא, כי הוקמה באמצעות טיהור אתני של הערבים בשטחה.
קואליציית ה- BDSהיא השילוש
הטמא של שמאל רדיקאלי, אסלאם קנאי וימין ניאו-נאצי, המשלבים ידיים במערכה
האנטישמית נגד מדינת ישראל. עיקר המערכה – דה לגיטימציה לישראל ופעולה לחרם כלכלי,
תרבותי ואקדמי נגדה. למרבה החרפה, ישראלים ויהודים הם בין הפעילים ביותר בתועבה
הזאת. ולמרבה הכלימה, ישראלים משתמשים ב- BDSכאקדח לקידום דרכם הפוליטית.
כך גם גוגה קוגן
במאמרו "זכויות של אחרים", בו הוא מצמיד את אקדח ה- BDSלרקת
התנועה הקיבוצית – איום בחרם על התנועה הקיבוצית בשל דברי העידוד והתמיכה של
מזכ"ל התנועה איתן ברושי בקיבוצינו בבקעת הירדן. יש להוקיע ולגנות את האיום
המכוער הזה.
איתן ברושי ראוי
לכל שבח, על התייצבותו לצד קיבוצינו בבקעה, כראוי למנהיג של תנועת התיישבות. בכך,
ברושי נאמן לדרכה האידיאולוגית של התנועה הקיבוצית, הדוגלת בהתיישבות ברחבי ארץ
ישראל, באזורים שאין בהם איום דמוגרפי על הרוב היהודי והם חיוניים לביטחון ישראל. ההתיישבות
בבקעת הירדן היא התגלמות הדרך הזאת.
בימים בהם ראש
הממשלה מנהל מלחמת מאסף על נוכחות צבאית זמנית בבקעת הירדן וראש האופוזיציה תוקף
אותו על "סרבנותו", טוב שיש מי שנאמן למורשתו של יצחק רבין, שבנאומו
המדיני האחרון טרם הירצחו, בו הציג את האני מאמין שלו בפני הכנסת והעם והציב את
הקווים האדומים שלו במו"מ עם הפלשתינאים על הסדר הקבע, נשבע אמונים לבקעת
הירדן "במובנה הרחב ביותר של המילה".
* "ידיעות הקיבוץ"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
