הבלוג של אורי הייטנר

מלחמת "צוק איתן" עדין בעיצומה. קרבות כבדים מתנהלים ברצועת עזה, חיילי צה"ל מחרפים נפשם על הגנת מדינת ישראל ושלומם של אזרחיה, חיילים וקצינים נהרגים ונפצעים, רקטות משיכות ליפול על חלקים רחבים במדינת ישראל. ומה שמעסיק את ערוץ 2 הוא לקיים סקר דעת קהל, האם למנות ועדת חקירה ממלכתית על מחדל המנהרות.

מן הראוי שתומכי חקירה כזו ימתינו בסבלנות עד אחרי המלחמה. אני מתנגד עקרונית לריטואל של ועדות חקירה משפטיות בנושאים שאינם משפטיים, אלא מדיניים וביטחוניים.

ועדת חקירה משפטית אינה תחקיר, אלא טריבונל. תפקיד התחקיר הוא לגלות ליקויים, תקלות וחולשות כדי לתקנם, ולמצוא הצלחות וחוזקות כדי ללמוד מהן. על מנת שתחקיר יצליח, עליו להיות נקי ממשפטיזם. תחקיר לא נועד לשפוט, אלא ללמוד ולתקן. בהליך שיפוטי, מצטייד כל נוגע בדבר בעו"ד שיוציא אותו זכאי. בתחקיר, מצופה מכל נוגע בדבר לתרום לו את כל הידוע לו, כדי להגיע לתוצאות האפקטיביות ביותר. בהליך שיפוטי, כל אחד דואג לעצמו. בתחקיר, כל אחד נותן מעצמו. בסופו של דבר, הציפיה הציבורית מוועדות חקירה משפטיות היא למצוא אשמים ולערוף ראשים, ולא – הן מוגדרות "ועדות טיוח".

תחקיר אינו מחפש ראשים. התחקיר הוא כלי בידי המפקדים, לקבלת החלטות, גם פרסונליות. הראיה של המפקד רחבה הרבה יותר משל עורך התחקיר. עורך התחקיר מכיר את האירוע שחקר. המפקד אחראי ליום שלמחרת. המפקד יכול להדיח מפקד שכשל, בהנחה שהכשל מעיד על ליקוי מהותי באופן חשיבתו או תפקודו. אותו מפקד יכול להשאיר בתפקידו ואף לקדם מפקד אחר שכשל, כיוון שמתוך היכרותו עמו, הוא מכיר את יתרונותיו, את יכולתו ללמוד מן הטעות ולהשתפר ולמלא בהצלחה את תפקידו. טעויות בשיקול דעת ושגיאות מבצעיות אינן מסומנות בתג מחיר משפטי, כמו עבירות משמעת, מוסר ופלילים. מי שאינו עושה אינו שוגה, ואם כל מי ששגה יודח, לא יישאר מי שיעשה.

החקירוקטיה נובעת מהאקטיביזם השיפוטי, שנזקו לדמוקרטיה רב. יש להפריד בין המשפט והמעשה המדיני / כלכלי / צבאי. הקשר בין המשפט למעשה, צריך להיות בעמידה על כך שהעשיה תהיה על פי חוק. מדיניות שאינה מנוגדת לחוק, עומדת לביקורת הציבור, לביקורת המערכת הפוליטית, לביקורת התקשורת, ולא לביקורת משפטית. אנחנו טשטשנו את הקו המפריד הזה.

ועדת חקירה, בראשות שופט, אינה מקום לבחון במדינה דמוקרטית החלטות מדיניות וביטחוניות לגיטימיות של ממשלה נבחרת. על הממשלה האחריות, תפקידה לקבל החלטות, היא יכולה לקבל החלטות שגויות והרי כל החלטה שהיא תקבל, שגויה בעיני מי שמתנגד לה. לאחר מעשה ניתן לבחון את התוצאה, אך אין זו בחינה משפטית אלא פוליטית. הכנסת רשאית להביע אי אמון בממשלה. הציבור יכול לקרוא להתפטרות הממשלה ולהפגין נגדה ברחובות. התקשורת היא זירה לדיון ציבורי כזה. בבחירות ניתן להחליף את השלטון, להעניש את הממשלה על מחדליה. תרבות ועדות החקירה המשפטיות בסוגיות פוליטיות ומדיניות היא תרבות אנטי דמוקרטית שיש להיגמל ממנה.

סוגיית המנהרות מחייבת תחקיר יסודי – מה ידע המודיעין, מה הסיקה מכך הצמרת הביטחונית, כיצד נערך לכך צה"ל, האם העביר את מלוא המידע לדרג המדיני והאם הדרג המדיני הפנים את המידע?

הסוגיה המדינית, שאחראי לה הדרג המדיני, היא האם היה על הממשלה ליזום מלחמת מנע נגד המנהרות, שכמובן היה מביא למתקפת רקטות כפי שאנו חווים ב"צוק איתן", ללא תמיכה בינלאומית וללא קונצנזוס לאומי? עם יד הלב - האם הקוראים למנות ועדת חקירה על מחדל המנהרות, היו קוראים למנות ועדת חקירה על מחיר "מלחמת הברירה המיותרת", במקרה כזה?

* "ישראל היום"