שיר משמר / חוה אלברשטיין
פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 7.12.14
כפי שהבטחתי לפני שבועות אחדים, אשמיע השנה מספר שירים של גדול
המוסיקאים בתולדות המוסיקה הישראלית, חתן פרס ישראל סשה ארגוב, במלאת מאה שנה
להולדתו ועשרים שנה לפטירתו.
השיר שאשמיע היום הוא מפגש פסגה של הגדולים מכולם – נתן אלתרמן, סשה
ארגוב וחוה אלברשטיין. השיר הוא "שיר משמר", מתוך ספרו של אלתרמן
"חגיגת קיץ", שיצא לאור ב-1965. הספר "חגיגת קיץ" הוא אוסף של
שירים וקטעי פרוזה, היוצרים יחד סיפור עלילתי המתאר הווי של חיים בשכונה; ספר קליל
ורווי הומור. "שיר משמר", שיר כבד וקודר השונה מאוד באופיו מאווירת
הספר, הוא חלק בלתי נפרד מן העלילה, והוא מושם בפיו של אחד הגיבורים הדואג לבתו
שעזבה את העיר. אולם את השיר כתב אלתרמן בדם לבו לבתו תרצה אתר. אלתרמן, שמעולם לא
התראיין, לא כתב על שיריו, וסירב באדיקות להסביר ולפרש אותם, חרג ממנהגו במקרה
הזה, ואמר בפירוש שאת השיר הזה כתב לתרצה, בתו.
תרצה אתר, בתו של אלתרמן, הייתה משוררת, פזמונאית, סופרת, מתרגמת, שחקנית
וזמרת מוכשרת מאוד, שהייתה צפויה לה קריירה מזהירה, לא רק בזכות אבות ואימהות (אמה
הייתה השחקנית רחל מרכוס), אלא קודם כל בזכות כשרונה. אולם בראשית שנות הששים, היא
נסעה לתקופה ממושכת לארה"ב עם בעלה הראשון, השחקן והמחזאי עודד קוטלר.
בארה"ב היא נקלעה, לראשונה אך לא בפעם האחרונה בחייה, למשבר אישי קשה. על אף
שהיא העמידה פנים שהכל כשורה, קוטלר סיפר על מצבה למשפחתו. אלתרמן, שהיה קשור לבתו
היחידה בעבותות של אהבה והערצה, עזב הכל וטס אליה לארה"ב. הוא מצא אותה במצב
קשה, לאחר התמוטטות עצבים, דיכאונית, אנורקסית, נוטה להתפרצויות זעם והרופאים
הזהירו מפני נטיותיה האובדניות.
לצד אהבתו ודאגתו אליה, חש אלתרמן תחושות אשמה קשות, על כך שבשל אורח
חייו הבוהמי זנח אותה בקטנותה, והיא נאלצה להיות עדה למראות קשים של חזרתו הביתה
בשעות לילה מאוחרות שיכור ואלים ועל בגידתו באשתו – אמה, לנגד עיניה. אלתרמן החזיר
אותה ארצה ופרס עליה את חסותו. זמן קצר אחרי שובה לארץ, ניצלה תרצה אתר מניסיון
התאבדות, בשאיפת גז בביתה.
אלתרמן הבין היטב את מצבה הנפשי, וידע שחייה תלויים על חוט השערה.
ממעמקי רגשותיו האבהיים, רגשות האהבה, הדאגה והחרדה לגורלה, הוא כתב לה את אחד
היפים בשיריו ובשירה העברית בכלל, "שיר משמר".
הגרסה המולחנת היא רק חלק קטן מהשיר, המונה 13 בתים, שהמוטיב המרכזי,
החוזר בהם, הוא המלים "שמרי נפשך". השיר נכתב בגוף שני, ובו המשורר פונה
לנמענת בתחינה, שתשמור על נפשה. הוא מתאר את הסכנות האורבות לה – קיר נופל, גג נדלק,
צל חשך, אבן קלע, סכין ציפורניים ומבקש ממנה להישמר מהם. להישמר מן השורף, מן
החותך, מן הסמוך כמו עפר וכמו שמיים, מן הדומם, מן המחכה והמושך והממית כמי באר
ואש כיריים. המשורר מציג לנמענת את יפי החיים, את ההוויה הארצישראלית של ערב קיץ
חם, והערב הזה טוב, ידוע וישן, שבא לחסד ולרחמים, לא למורא ולא לרחש חשדות ודבר
אשם. לכאורה, זה רק ערב קיץ חם וטוב. אך הוא מודע לכך שהוא טומן בחובו גם איומים
וסכנות. והוא מעודד אותה, ומסביר לה שהערב בא, לא למורא, ולא לרחש חשדות ודבר אשם,
כרומז לפחדים הרודפים אותה, המסכסכים את נפשה.
אלתרמן מתאר את גיבורת השיר כרדופת רוחות המאיימים על חייה. הנה הרוח
יד שולחת ובלי רחש, פתאום חלון לאט נפתח בחשכה. וכאן מופיע תיאור אלתרמני טיפוסי,
תיאורו של מלך האוקסימורונים: "אמרי מדוע את צוחקת כמו פחד, אמרי מדוע את
קופאת כמו שמחה". רק אלתרמן יכול לחשוב ולכתוב "צוחקת כמו פחד וקופאת
כמו שמחה". וכי יש תיאור מובהק מזה למאניה דיפרסיה? המשורר פונה אל בתו ומנסה
להבין את עולמה. "אמרי מדוע העולם כה זר עדין, ואש ומים מביטים בו מכל צד?
אמרי מדוע כה מפרפרים חייך כמו ציפור מבוהלה בתוך כף יד? אמרי מדוע את מעוּף ורעד
רב, כמו ציפור בחדר, בחפשה אשנב".
גם כאן אני רואה רמז לחוסר המוצא שבשיר. המשורר מדמה את בתו לציפור בחדר
המחפשת אשנב, המחפשת מוצא החוצה, מסגור חדרי לבה. אולם מבחוץ הרוח שולחת אליה יד,
המאיימת לקטוף אותה, דרך חלון הנפתח לאט בחשיכה.
מתוך התובנה הריאליסטית כל כך, הכנה כל כך, האכזרית כל כך של מצב -
המסר של השיר, הוא הפניה האוהבת של האב לבתו, והבקשה שלו לשמור על עצמה, לשמור על
חייה, לשמור על הטוּב, החכמה והיופי שהיא ניחנה בהם. והוא מסיים את השיר במילים: "שמרי נפשך העייפה, שמרי נפשך / שמרי חייך, בינתך, שמרי חייך, / שער ראשך, עורך שמרי, שמרי יופייך, / שמרי ליבך הטוב, אמציהו בידיך".
תרצה אתר כתבה לאביה שיר תשובה, "שיר הנשמרת". בשיר היא
אינה מסתירה את קשייה הנפשיים, אולם היא מבטיחה לשמור על נפשה. ניכר ממילות השיר
שהכותבת רדופה פחדים, ועד כמה אביה היטיב להבין ולתאר את צפונות נפשה – "בתריסים
כל מיני רוחות מכים / כל מיני עופות מדברים", כמו הרוח והציפור בשיר משמר.
מעניין, שלצד האש והרוח שמהם היא נשמרת, היא מזכירה גם שירים. גם מהם היא נשמרת.
מהשירים שלה? מהשירים שלו? תרצה מבטיחה לשמור על עצמה, ומצהירה שהיא שומרת על
עצמה, כיוון שאבא שלה ביקש ממנה לשמור על עצמה ועל התכונות בהם התברכה. "השמיים רצים רצים רצים / בתריסים כל מיני עיגולים נוצצים / כל מיני דברים נעשים / יותר ויותר סמוכים. / אני נזהרת מדברים נופלים / מאש, מרוח, משירים
/ בתריסים כל מיני רוחות מכים / כל מיני עופות מדברים // אבל אני שומרת את נפשי מהם / וגם איני בוכה / אני זוכרת שביקשת שאהיה ברוכה / אני ברוכה, אני ברוכה".
ב-1972, שנתיים אחרי מותו של אלתרמן, העלה התיאטרון הקאמרי את
"חגיגת קיץ" כמחזה, בכיכובם של יוסי ידין וזהרירה חריפאי בתפקידים
הראשיים ולצדם אבנר חזקיהו, יוסי גרבר ואחרים. סשה ארגוב הלחין את שירי המחזה,
ובהם את "שיר משמר". במחזה ביצעה אותו אביבה שוורץ. כעבור שנתיים, חוה
אלברשטיין הקליטה אותו לתקליטה "לו יהי". במשך השנים זכה השיר לביצועים
רבים, ובהם ביצוע מרגש ביותר של מתי כספי, וכן אחינועם ניני, יהודית רביץ, מרגלית
צנעני ואחרים.
את "שיר הנשמרת" הלחין נפתלי אלתר ונורית גלרון שרה אותו.
ב-1977, שבע שנים לאחר מותו של אלתרמן, תרצה אתר נהרגה כשנפלה מחלון
ביתה. משפחתה טוענת שזו הייתה תאונה, אך אחד משיריה האחרונים, אותו כבר השמעתי
בפינה זו, "בלדה לאישה", רומז בפירוש על התאבדות צפויה. תרצה אתר מתה
ביום שבו השלים משה וילנסקי את הלחנת השיר "בלדה לאישה".
שיר עצוב, סיפור עצוב על חיים עצובים שהסתיימו בצורה טרגית כל כך.
אולם זה אחד השירים היפים ביותר בשירה העברית, שנכתב בידי גדול המשוררים שלנו
והולחן בידי גדול המלחינים שלנו. שיר משמר.
שמרי נפשך, כוחך שמרי, שמרי נפשך
שמרי חייך, בינתך, שמרי חייך,
מקיר נופל, מגג נדלק, מצל חשך,
מאבן קלע, מסכין, מציפורניים
שמרי נפשך מן השורף, מן החותך
מן הסמוך כמו עפר כמו שמיים
מן הדומם, מן המחכה והמושך
והממית כמי באר ואש כיריים
נפשך שמרי ובינתך שער ראשך
עורך שמרי, שמרי נפשך, שמרי חייך.
זה ערב קיץ לכאורה, זה לכאורה
רק ערב קיץ טוב, ידוע וישן,
שבא לחסד ולרחמים, לא למורא
ולא לרחש חשדות ודבר אשם,
שבא עם ריח תבשילים ועם מנורה
אשר תאיר עד אם ננוח ונישן.
רק ערב קיץ חם וטוב הוא לכאורה,
רק ערב קיץ חם שבא לא למורא.
הנה הרוח יד שולחת ובלי רחש
פתאום חלון לאט נפתח בחשכה
אמרי מדוע את צוחקת כמו פחד
אמרי מדוע את קופאת כמו שמחה?
אמרי מדוע העולם כה זר עדין
ואש ומים מביטים בו מכל צד?
אמרי מדוע בו מפרפרים חייך
כמו ציפור מבוהלה בתוך כף יד?
אמרי מדוע את מעוף ורעד רב
כמו ציפור בחדר בחפשה אשנב?
זה ערב קיץ לכאורה...
שמרי נפשך העייפה, שמרי נפשך
שמרי חייך, בינתך, שמרי חייך,
שער ראשך, עורך שמרי, שמרי יופייך,
שמרי ליבך הטוב, אמציהו בידיך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
