הבלוג של אורי הייטנר

כאשר ממשלות העבודה, בשנות ה-90 המוקדמות, ניסו להוביל מהלך של נסיגה מהגולן ועקירת יישובי הגולן, היה זה בעבורי שבר גדול. תנועת העבודה היא שיישבה את הגולן. תנועות ההתיישבות של תנועת העבודה העלו את היישובים כהגשמת דרכה האידיאולוגית הערכית של תנועת העבודה הציונית והגשמת דרכן המדינית של ממשלות המערך. ופתאום, דווקא ממשלה בראשות מפלגת העבודה מנסה לעקור את פאר יצירתה... שבר נורא.

לצערי, השבר שאני חווה בגישתי למפלגת העבודה ולשמאל הישראלי בשנה האחרונה ובעיקר בימים האחרונים, גדול אף יותר. עם כל הכאב שהיה אז, ועם כל המעורבות האישית שלי כתושב המועמד לגירוש מביתי ונחלתי ולחורבן מפעל חיי, עדין חשתי שיש לי שפה משותפת עם מפלגת העבודה. עדין ידעתי, שעם כל עומקה של המחלוקת על גבולות המדינה, אין מחלוקת באשר לצביונה הציוני של המדינה.

בשנה האחרונה, אני חש עד כמה הרעל הפוסט ציוני הצליח לחלחל לעורקי השמאל הישראלי ולגרום לו לניוון השרירים הציוניים. אם בעבר התשובה של השמאל הישראלי להתיישבות ביו"ש הייתה – בואו לייהד את הגליל והנגב, לפתע, לא זו בלבד שהמילה "ייהוד" הפכה למילה גסה, מפלגת העבודה נתנה ידה למאבק נגד ההתיישבות היהודית בגליל ובנגב, כאשר שיתפה פעולה עם השמאל הרדיקאלי הפוסט-ציוני והאנטי-ציוני במאבק נגד ועדות הקבלה. הרי אין קיום להתיישבות כפרית קהילתית ללא היכולת של קהילה לבחור את חבריה. קעקוע ההתיישבות הייתה מטרת הג'יהאד נגד ועדות הקבלה, ומפלגת העבודה הצטרפה אליו, נגד מושביה וקיבוציה.

לאחר מכן באה מלחמת החרמה נגד חוק הלאום, שנועד להגדיר סוף סוף בחוקה את מהותה של מדינת ישראל, כהגדרתה בהכרזתה: "מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל". ולפתע מפלגת העבודה, "התנועה", "יש עתיד", שאך לפני כשלוש שנים חברים בתוכם היו בין יוזמי הצעת החוק, לא רק מתנגדות לחוק, אלא מציגות אותו כחוק "לאומני" ו"גזעני" ובעצם מאמצות את השקר הנתעב, לפיו יש סתירה בין מדינה יהודית ודמוקרטית, ולכן יש לעמעם ולצמצמם ככל האפשר את מהותה היהודית של מדינת ישראל.

המגמה הזו הגיעה לשפל בעליהום על הקריאה ליהודי צרפת לעלות לישראל. במגילת העצמאות נאמר: "אנו קוראים אל העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב הישוב בעליה ובבניין", שהרי ייעודה של מדינת ישראל היא קיבוץ גלויות. היינו יכולים להעלות על דעתנו את בן גוריון, את אשכול, את גולדה, את רבין, את חיים הרצוג נמנעים מלקרוא ליהודי העולם לשוב למולדתם ולהיות שותפים בבניינה של מדינת העם היהודי? ולפתע, השמאל הישראלי נעמד על רגליו האחוריות ומיידה בליסטראות נגד מאמץ העליה. לאיזה שפל הוא הידרדר.

אני כותב זאת בכאב, בחינת פצעי אוהב. אני כותב זאת כקריאת השכמה, בטרם פורענות. 

* "על השבוע"