הבלוג של אורי הייטנר

קבלת שבת אזורית, מתחם ווסט 31.7.15

השבת הראשונה אחרי תשעה באב, היא שבת "נחמו", הנקראת כך על שם ההפטרה – נבואת הנחמה של ישעיהו, הנפתחת במילים "נחמו נחמו עמי". לאחר נבואות החורבן אותן קראנו בהפטרות השבתות האחרונות, טוב להתנחם בישעיהו פרק מ', מה גם שמדובר ביצירת מופת ספרותית, שירה נאצלת, שאף הנחילה לנו לא מעט מטבעות לשון, שחלקן נתנו השראה לגדולי היוצרים העבריים, כמו "אכן חציר העם" ו"והיה העקוב למישור".

אולם יש לי קושי עם תוכן הטקסט. בעוד יחסנו לחורבן הוא של נטילת אחריות – "בשל חטאינו גלינו מארצנו", אנו מודרים לגמרי מאחריות לגאולה, המתוארת כולה כגאולה נסית, שמיימית, אלוהית. הציונות מרדה בהמתנה הפסיבית הרת האסון לגאולה נסית, מתוך אמונה שעלינו ליטול לידינו את האחריות לגאולה. "נס לא קרה לנו... לעמק ירדנו, ההרה עלינו... בסלע חצבנו עד דם. ויהי אור!"

פרשת השבוע, פרשת "ואתחנן", עוסקת בהחלט באחריות האנושית והלאומית, לא בשמים אלא כאן, על פני האדמה. "ואתחנן" היא הפרשה השניה בספר "דברים" – ספר שהוא נאומו הגדול של משה, בן המאה ועשרים, אותו נשא במשך 47 יום, סמוך למותו ולכניסת עם ישראל לארץ ישראל, לכבוש אותה ולהתנחל בה. שני שיאים בפרשה – האחד הוא קריאת שמע, אותה מנחיל ומכתיב לנו משה בנאומו, ומאז היא קוד הקיום והאמונה היהודית.

אני אתייחס לשיא השני – משה מזכיר לעם את מעמד הר סיני וקורא באוזניהם שוב את עשרת הדברות, אולם בהבדלי נוסח, שבעיניי הם שדרוג המסרים. עשרת הדברות עוסקים בחיים האמתיים שלנו כאן, על פני האדמה. הם מגדירים את התנאים ההכרחיים לקיומה של חברה: "לֹא תִרְצָח וְלֹא תִנְאָף וְלֹא תִגְנֹב וְלֹא-תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁוְא. וְלֹא תַחְמֹד". חכמינו הגדירו את חמשת הדברות האלה כדברות שבין אדם לחברו, ולכאורה, חמשת האחרים הם בין אדם למקום.

איני בטוח שהחלוקה הזאת נכונה. בעיניי, "כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ וְאֶת-אִמֶּךָ" הוא דיבר מובהק בין אדם לחברו. הנימוק לדיבר הוא "לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ עַל הָאֲדָמָה". הנימוק הזה קצת מוזר. הרי אנחנו יודעים שאין באמת קשר בין אריכות ימיו של הפרט לבין יחסו להוריו. מה, אם כן, משמעות הפסוק? המשמעות היא ציבורית, הנוגעת אף היא למה שדרוש כדי לקיים חברה מתוקנת. האמירה היא, שחברה לא תוכל להאריך ימים, אם לא תדע להעניק יחס ראוי ונכון, יחס מכבד, לזקן, לחלש, ואם לא תדע לכבד את הדורות הקודמים, את מעשיהם ומורשתם. ואם אנו לא נדע להנחיל לילדינו, באמצעות דוגמה אישית, את היחס המכבד להורינו – כיצד הם ידעו לכבד אותנו בזקנתנו? את המורשת הזאת יש להעביר מדור לדור, למען יאריכון ימינו כחברה, כציבור.

שלושת הדברות הראשונים עוסקים במקום האלוהים בחיינו, אך גם בהם עיקר המסר נוגע ליכולת לקיים חברה מתוקנת. יש בהם אמירה ברורה נגד עבודה זרה ופולחנים אליליים, אך כאשר נאמר "לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל כָּל-תְּמוּנָה", הכוונה אינה רק לאלוהים אחרים, אלא גם למנהגים פגאניים בשם האמונה באלוהי ישראל. וכשנאמר "לֹא תִשָּׂא אֶת-שֵׁם-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא", ברור שהכוונה היא לאותם האנשים, שבעזות מצח מעמידים עצמם כנושאי דבר האלוהים, בתוך חיינו האמתיים, הארציים, החברתיים והפוליטיים, וראוי להעמיד אותם על מקומם, ולהזכיר להם את האיסור החמור מפני נשיאת שם השם לשווא.

כפי שנוכחנו, לאסוננו, אתמול והבוקר, יש מי שנושאים את שם האלוהים לשווא, לא רק בדיבור אלא במעשה, ורואים את עצמם מוסמכים לבטל את הדיבר "לא תרצח" בשם קנאותם הפנאטית. על העם היהודי לנהל מלחמת חורמה במוטציה הפגאנית הקנאית שיצאה ממנו, ועלולה להמיט אסון על כולנו.

בין הדיברות המוגדרים כדברות בין אדם למקום, נמנה גם הדיבר העוסק בשבת. אולם בוודאי בנוסח של ספר דברים, השונה מהנוסח של ספר שמות, מדובר במצווה חברתית ממדרגה ראשונה. למה לשמור את השבת? "לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ. וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה. עַל-כֵּן צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת". השבת קיימת למען הצדק החברתי, ומן הראוי שהרעיון שהשבת נושאת בחובה יהיה בסיס חיינו החברתיים.

כדאי להאזין היטב לנוסח מצוות-העשה של שמירת השבת, על פי עשרת הדברות. "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ. וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, לֹא תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה". החלק הראשון של המצווה הוא "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד". העבודה בששת ימי המעשה היא מצוות עשה המופיעה בעשרת הדברות ומי שבוחרים לא לקיים אותה, עוברים על דיבר מפורש. וציבור הבוחר בחיי בטלה-מבחירה בשם התורה, כביכול, חוטא גם בחילול השם.

אנו אנשי עבודה, הראויים לשבת והשבת ראויה לנו. אני מקווה שנקפיד להעניק לשבת את המקום הראוי לה. טוב שפעמים אחדות בשנה אנו מתכנסים כאן, כקהילה אזורית גולנית, כדי לקבל יחד את השבת. ואך סמלי שאנו עושים זאת בשבת פרשת "ואתחנן", שבה מוזכר לראשונה הגולן בשמו – "גולן בבשן למנשי".