הבלוג של אורי הייטנר

מה הכלל הגדול בתורה? רבי עקיבא פסק "ואהבת לרעך כמוך". חלק עליו בן עזאי, שאמר כי "זה ספר תולדות אדם" הוא כלל גדול יותר – הוא מדבר על כך שכולנו יצאנו מאדם אחד ולכן מצווה לאהוב את האנושות כולה.

מאחר והתורה היא של כולנו, כל אחד מאתנו רשאי להגדיר מהו בעיניו הכלל הגדול בתורה. הבחירה שלי נמצאת בפרק שלנו, פרק ל' בספר דברים. אני בוחר בשני פסוקים הממצים יותר מכל את מהותה של היהדות, ובעיניי אף את מהותו של האדם.

בפסוק ט"ו נאמר: "רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת-הַחַיִּים וְאֶת-הַטּוֹב וְאֶת-הַמָּוֶת וְאֶת-הָרָע". ובפסוק י"ט: " הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ: הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה, וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים, לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ".

הכלל הגדול בתורה, בעיניי, הוא הבחירה החופשית. היהדות אינה דטרמיניסטית, אין היא מתבססת על תהליכים סטיכיים שהאדם נשטף בהם ללא יכולת להשפיע. "הכל צפוי והרשות נתונה". אף שהכל צפוי, כלומר הכל, לכאורה, קבוע מראש, אל לנו לחשוב במושגים של גורל, של מזל, להאמין שעתידנו מבוסס על מצב הכוכבים בעת לידתנו, בספרות המרכיבות את שמותנו או במשקע הקפה שאנו שותים. הרשות נתונה בידינו לקבוע את מהלך חיינו, על פי בחירתנו. אלוהים מציב בפנינו אפשרויות ואנו רשאים לבחור, על פי אישיותנו, מצפוננו וערכינו. מלוא האחריות היא עלינו, ואל לנו לבוא בטענות כאשר נשלם את מחיר בחירותינו.

האל מעניק לנו את הטוב ואת הרע. הבחירה ביניהם היא בידינו. הבחירה בין טוב לרע, היא מהות החיים. זו בחירה הניצבת בפני כל אחד ואחד מאתנו פעמים רבות מידי יום.

הבחירה היא גם בין החיים והמוות. וכאן קיימת בעיה. האם אדם ההולך ברחוב ומת מדום לב בחר במוות? האם אדם שכמו בכל בוקר עלה על האוטובוס למקום עבודתו ונהרג בפיגוע, בחר במותו? האם מאות האלפים שנספו באסון הצונאמי בחרו במותם? האם אדם שנפטר בשל סיבוך בניתוח, בחר בסוף הזה? האם תינוק שהוצת למוות בעריסתו, בחר בכך? כמובן שלא.

יש מקרים שבהם אדם בוחר בחירה שעלולה להביא למותו. נער הבוחר להתגייס ליחידה קרבית, בעצם בחירתו מסכן את חייו. אדם הקופץ לים הסוער כדי לנסות להציל טובע – מסכן את חייו. רועי קליין, הקצין שקפץ על רימון חי ובמותו הציל את חיי חייליו – הבין בדיוק את משמעות מעשהו. האם הללו פועלים בניגוד לציווי "וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים"?

התשובה לשאלות הללו ניתנת לנו בפסוק עצמו. "נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת-הַחַיִּים וְאֶת-הַטּוֹב וְאֶת-הַמָּוֶת וְאֶת-הָרָע". פירוש הדבר, שגם אם השפעתו של אדם על תוחלת חייו היא חלקית (היא כמובן קיימת – אדם בוחר אם לעשן או לא, האם לקיים אורח חיים בריא, האם לנהוג בזהירות או בפראות) – משמעות גדולה הרבה יותר היא לבחירה בדרך חייו. האם הוא בוחר בחיים של ערך, או בחיים סתמיים? האם הוא בוחר בחיים המקדמים את העולם, את האנושות, את החברה, או בחיים הפוגעים באלה? בחיבור של החיים עם הטוב, המוות עם הרע – אומרת לנו התורה שעלינו לבחור בין חיים שיש בהם טעם, לחיים שאין בהם טעם, שכמוהם כמוות. הבחירה הזאת, היא הבחירה בין טוב ורע. ובחרת בחיים – משמעות הדבר ובחרת בטוב.

עוד אומרת לנו התורה, בפרק ל' בדברים, שהבחירה היא לחלוטין בידינו, ואיננו יכולים להתחמק ממנה בתירוצים. "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא, לֵאמֹר: מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא, לֵאמֹר: מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד, בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ". אין תירוצים. לא בשמים היא ולא מעבר לים. היא בידינו. "כאן, על פני האדמה, לא בעבים מעל", כבמילותיה הקסומות של רחל המשוררת.

בפרקים הקודמים קראנו על הברית בין אלוהים לעם ישראל, ברית לדורות הנכרתת בערבות מואב. ומיד רשימה של מכות שיונחתו על העם אם יפר את הברית ורשימת צ'ופרים אם יקיים אותה. ואף הבטחה לגאולה אם יחזור העם בתשובה אחרי חטאיו. הכל בידי העם, בידי אדם. הרשות נתונה לעם, לבחור בין הברכה והקללה.

הבחירה החופשית היא בעיניי המהות האמתית של היהדות. נביאי ישראל לא היו מגידי עתידות. הם לא תארו את העתיד, אלא הציבו בפני העם את הטוב ואת הרע, ואת תג המחיר של כל בחירה.

ובחרנו בטוב, בברכה, בחיים.

****

אנו ניצבים היום בעיצומו של חודש אלול, על ספם של הימים הנוראים. ימים אלה הם ימי חשבון הנפש שלנו. באמונה הפשטנית, אלה הימים שבהם אנו מתפללים לאלוהים שיגזור את גזר דיננו: מי לחיים ומי למוות. אולם המהות העמוקה שלהם, בעבורי, היא היותם הימים שבהם אנו בוחנים את חיינו, האם אלה חיים ראויים, חיים של בחירה בטוב.

הבחירה הזאת, שהיא לב מהותה של היהדות, היא יומיומית, על כל צעד ושעל.

"לעולם יראה אדם את עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי. עשה מצווה אחת, אשריו שהכריע עצמו לכף זכות. עבר עבירה אחת, אוי לו שהכריע עצמו לכף חובה.

לפי שהעולם נידון אחר רובו והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצווה אחת, אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות. עבר עבירה אחת, אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה... בשביל חטא יחידי שעשה זה, אבד ממנו ומכל העולם טובה הרבה".

                                                                        (תלמוד בבלי, מסכת קידושין, מ' ע"ב).

במאמר חז"ל זה, אני רואה את המוטו של חיי. אני דוגל ברעיון התובעני, על פיו עליי לראות את עצמי אחראי על העולם, בצעד שאעשה עכשיו. כל ימיי אני מתאמץ (לא תמיד בהצלחה) לחיות על פי הנחה זו.  

****

כה אמרו חכמינו על הברכה, הקללה והבחירה

כה אמר יצחק שדה:

נוער שמע!

מישהו אי שם מחזיק את מאזני חיינו בידיו.

וכפות המאזניים עולות ויורדות, יורדות ועלות.

על כף אחת:

שואת ישראל, תקומת ישראל, מלחמת ישראל.

ועל כף שניה:

תככי מסחר ופוליטיקה,

והתככים, משקלם כבד.

נוער זכור!

בבוא השעה השלך עצמך על כף המאזניים,

השלך עצמך בכוח ובאומץ.

זה יכריע, המאזן ישתנה.

נוער שמע!

כה אמר ברל כצנלסון:

תנועתנו ירשה את הראייה היהודית הקדומה, שהעולם כולו נתון תדיר על כף המאזניים, וכל אחד ואחד מאתנו, וכל מעשה של כל אחד מאתנו, יש בו כדי להכריע את הכף, וכל שעה היא שעת ההכרעה.

* 929