הבלוג של אורי הייטנר

חוקי התורה מעמידים שלוש מגבלות על המלך, ואחת מהן היא האיסור להרבות בנשים: "לֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים". מה פירוש "לא ירבה". האם מותר לו לשאת רק אישה אחת? ואם מותר לו יותר – כמה? החל מאיזה מספר תקפה ההגדרה "ריבוי נשים"? ואולי הכוונה היא לאיסור על נשיאת נשים נוכריות?

דוד עדין אינו מלך ישראל. הוא מולך לעת עתה על יהודה בלבד, אך יש לו כבר שש נשים! ומכל אישה – ילד. "וַיִּוָּלְדוּ לְדָוִד בָּנִים בְּחֶבְרוֹן. וַיְהִי בְכוֹרוֹ אַמְנוֹן, לַאֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵאלִת. וּמִשְׁנֵהוּ כִלְאָב לַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי, וְהַשְּׁלִשִׁי אַבְשָׁלוֹם בֶּן מַעֲכָה בַּת תַּלְמַי מֶלֶךְ גְּשׁוּר. וְהָרְבִיעִי אֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית וְהַחֲמִישִׁי שְׁפַטְיָה בֶן אֲבִיטָל. וְהַשִּׁשִּׁי יִתְרְעָם לְעֶגְלָה אֵשֶׁת דָּוִד, אֵלֶּה יֻלְּדוּ לְדָוִד בְּחֶבְרוֹן". 

את אביגיל אשת נבל הכרמלי אנחנו מכירים. אגב, מוזר ומעניין, מדוע היא ממשיכה להיקרא אשת נבל הכרמלי. הן כבר שנים רבות היא אשת דוד ואלמנת נבל. ומיהן האחרות?

מעניינת במיוחד מעכה. מעכה היא בתו של מלך גשור. עד המאה ה-18 ובוודאי בעת העתיקה, נישואים דיפלומטיים היו מקובלים מאוד. כאשר נכרתה ברית בין ממלכות, היא לוותה בברית נישואין. סביר להניח, שהתורה שהזהירה מפני ריבוי נשים, התכוונה בעיקר להתנגדותה לנישואין כאלה, שאין בהם אלא אינטרס פוליטי גרידא. נישואיו של דוד למעכה בת תלמי מלך גשור, מעידה, כנראה, על ברית שנכרתה בין הממלכות. אגב, על פי מדרש חז"ל מעכה היא "אשת יפת תואר" שנשבתה במלחמה, אולם בשום מקום לא כתוב על מלחמה בין דוד לגשור, כך שהסברה הזאת אינה סבירה.

מיהי גשור?

גשור היא ממלכה ארמית בגולן. גשור ומעכה הן שתי ממלכות שישראל לא הצליחה לכבוש, והן נשארו כמובלעת בשטח ישראל. גשור ומעכה נזכרות בכמה מסיפורי ההתנחלות – עוד בעת כיבוש עבר הירדן המזרחי בידי משה ושוב בכיבושי יהושע, כקו גבול שבו נבלמה ההתפשטות הישראלית.

"יָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לָקַח אֶת כָּל חֶבֶל אַרְגֹּב עַד גְּבוּל הַגְּשׁוּרִי וְהַמַּעֲכָתִי, וַיִּקְרָא אֹתָם עַל שְׁמוֹ אֶת הַבָּשָׁן חַוֹּת יָאִיר, עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (דברים יז, יד). הבשן נכבש עד גבול הגשורי והמעכתי.

ובסקירת כיבושי יהושע: "וּמֹשֵׁל בְּהַר חֶרְמוֹן וּבְסַלְכָה וּבְכָל הַבָּשָׁן עַד גְּבוּל הַגְּשׁוּרִי וְהַמַּעֲכָתִי וַחֲצִי הַגִּלְעָד גְּבוּל סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן" (יהושע יב, ה). שוב, עד גבול הגשורי והמעכתי. גם יהושע לא הצליח לכבוש את גשור ומעכה. ושוב, בפרק הבא ביהושע: "וְהַגִּלְעָד וּגְבוּל הַגְּשׁוּרִי וְהַמַּעֲכָתִי וְכֹל הַר חֶרְמוֹן וְכָל הַבָּשָׁן עַד סַלְכָה. כָּל מַמְלְכוּת עוֹג בַּבָּשָׁן אֲשֶׁר מָלַךְ בְּעַשְׁתָּרוֹת וּבְאֶדְרֶעִי, הוּא נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים, וַיַּכֵּם מֹשֶׁה וַיֹּרִשֵׁם. וְלֹא הוֹרִישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַגְּשׁוּרִי וְאֶת הַמַּעֲכָתִי, וַיֵּשֶׁב גְּשׁוּר וּמַעֲכָת בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (יהושע יג, יא-יג). כאן הדבר מוצג בפירוש ככישלון – "לא הורישו". גשור ומעכה נשארו כמובלעות עצמאיות או לפחות אוטונומיות, בקרב ישראל, עד זמן כתיבת ספר יהושע.

דוד מלך ביהודה והחל לנהל מדיניות חוץ ולכרות בריתות עם מדינות שונות. אחת מהן היא גשור. דוד נשא, במסגרת הנורמליזציה עם גשור, את בתו של המלך. מן הזיווג הזה נולד אבשלום, המוזכר כאן לראשונה. וכשאבשלום מופיע במערכה הראשונה, במערכה השלישית עוד נבין שכאשר הגולן הוא בידי ארמים או סורים, מצפון תפתח הרעה.

****

בהמשך הפרק, דוד נושא אישה שביעית. האישה השביעית היא... אשתו הראשונה, מיכל בת שאול. כאשר אבנר בן נר רוצה לכרות ברית עם דוד, דוד מעמיד תנאי מוקדם לכל מו"מ – השבתו אליו את מיכל. אבנר ממלא את הדרישה ללא היסוס.

התנ"ך אינו מסתיר את הטרגדיה שהייתה כרוכה בפרשה. למיכל היה בעל שאהב אותה ולא הבין מדוע הוא נדרש להיפרד ממנה. "וַיִּקָּחֶהָ מֵעִם אִישׁ, מֵעִם פַּלְטִיאֵל בֶּן לָיִשׁ. וַיֵּלֶךְ אִתָּהּ אִישָׁהּ הָלוֹךְ וּבָכֹה אַחֲרֶיהָ, עַד בַּחֻרִים. וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְנֵר: לֵךְ שׁוּב. וַיָּשֹׁב". אבנר לא גילה שמץ של אמפתיה לפלטיאל, המבכה את אסונו. אין הוא רואה כל צורך להסביר לו, גם לא לנחם אותו. הוא פשוט מגרש אותו.

יש כאן קדימון לכבשת הרש. הרי לדוד ארמון, ולבטח גם הרמון, ובו כבר שש נשים והוא יכול, מן הסתם, להשיג נשים ככל שיחפץ. ולפלטיאל אישה אחת שאותה הוא אוהב. זה מעניין את דוד?

מצד שני, הרי היא אשתו בדין, שנלקחה ממנו בידי שאול כדי לנקום בו. אך אין הוא מסביר שהוא רוצה בה כי הוא אוהב אותה, אלא מזכיר שהוא שילם עליה במאה ערלות פלישתים. אגב, פרשת מאה הערלות אף היא קדימון לפרשת אוריה, וכאן דוד היה בתפקיד אוריה. שאול הטיל עליו משימת קומנדו שאיש ממנה חי עוד לא חזר, כדי להיפטר ממנו. הוא חזר בחיים, עם קיטבג מלא ערלות פלישתים וזכה במיכל. את זיכרון תרגיל העוקץ שמר בזיכרונו. עוד יהיה לו בכך שימוש.

פלטיאל בוכה, דוד צוחק, ומיכל? אותה איש אינו שואל. ורגשותיה אינם מוזכרים.

****

חזרתה של מיכל אל דוד מזכירה לנו שהכל יכול היה להיות אחרת. דוד יכול היה להיות המלך, יהונתן שוויתר על המלוכה היה המשנה למלך ושר הצבא. לא היה צורך לא באבנר ולא ביואב. מיכל הייתה המלכה וילדיה, נכדי שאול, היו יוצרים את השושלת המאוחדת של בית דוד ושאול, המסמלת את אחדות ישראל.

אך הכל השתבש. לא כך קרה, כפי שאנו קוראים בפרקנו.

פרק ג' הוא פרק עצוב וקשה. הוא נפתח בתיאור האסון הגדול: "וַתְּהִי הַמִּלְחָמָה אֲרֻכָּה בֵּין בֵּית שָׁאוּל וּבֵין בֵּית דָּוִד". המשך הפסוק מתאר את יחסי הכוחות המתבהרים במהלך המלחמה: "דָוִד הֹלֵךְ וְחָזֵק וּבֵית שָׁאוּל הֹלְכִים וְדַלִּים". לכאורה, דוד מנצח. אך במלחמת אחים אין מנצחים. כולם מנוצחים.

****

אבנר בן נר, שר צבאו של שאול, הוא האיש החזק בממלכת ישראל. הוא ממליך את בנו של שאול, איש בושת, ליורשו של שאול. אך למעשה, על פיו יישק דבר. הוא נוהג באדנות וחוצפה במלך ובביתו. וכאשר הוא מבין באיזה צד מרוחה החמאה, הוא מחליט לערוק לצדו של דוד.

דוד יודע שמשמעות הברית שיחתום עם אבנר, היא הצטרפות כל שבטי ישראל אליו וקבלת מנהיגותו. הוא גם יודע שזכה ל"שר וגדול", אדם מוכשר שיכול לכהן תחתיו כראש הממשלה או כשר הביטחון. אבל ליואב יש תכניות אחרות. יואב ואבישי בני צרויה זוכרים לאבנר את רצח אחיהם עשהאל. יואב מחסל את אבנר. הוא נוקם את מות אחיו וסוגר את החשבון עם אבנר. ויותר מסביר להניח, שמלבד הנקמה, הוא העדיף להיפטר ממי שעלול לאיים על מעמדו כשר צבאו של דוד.

דוד מכריז על אבל ממלכתי ומפגין אבל אישי על אבנר, ומשכנע את העם שידו לא הייתה ברצח. אך מה הוא, המלך הכל יכול, עושה ליואב? האם הוא מוציא אותו להורג בעוון רצח? האם הוא מעמיד אותו למשפט? האם הוא מפטר אותו מתפקידו?

לא. דוד משאיר את העונש לאלוהים: "יְשַׁלֵּם יְהוָה לְעֹשֵׂה הָרָעָה כְּרָעָתוֹ". יואב נשאר בתפקידו. עוד נשמע ממנו.

 * 929