ללכת שבי
אחריך / אילנית
פינתי
השבועית ברדיו "אורנים", 3.5.16
כיוון שבשבוע הבא, ערב יום הזיכרון לחללי צה"ל, לא תשודר התכנית,
אני מקדים בשבוע את שידור השיר שתכננתי לשבוע הבא. השיר הוא "ללכת שבי
אחריך". זה שיר המתאים בתכניו ליום העצמאות וליום הזיכרון וזהו שיר שהלחינה
נורית הירש, שביום העצמאות תקבל את פרס ישראל לזמר עברי.
בהיוודע דבר זכייתה הקדשתי לה את הפינה, ולא אחזור שנית על סיפורה. אז
השמעתי את חוה אלברשטיין בשיר "נחמה". הפעם בחרתי להשמיע שיר הקשור לשני
הפרטנרים המרכזיים שלה: הפרטנר לכתיבה - אהוד מנור, והפרטנרית לביצוע – אילנית.
נורית הירש עבדה עם טובי הכותבים – יורם טהרלב, דן אלמגור, עמוס
אטינגר, יוסי גמזו, דודו ברק, רחל שפירא, שמרית אור, אורי אסף ועוד רבים וטובים.
אך לא היה לה רומן יצירתי הדוק וממושך כמו שיתוף הפעולה רב השנים שלה עם אהוד
מנור. לטענתה, מה שחיבר ביניהם הוא בעיקר ההתלהבות – התלהבות הכתיבה שלו והתלהבות
ההלחנה שלה. שירם המשותף הראשון היה "הבתים שנגמרו ליד הים", ובהמשך עוד
שירים רבים כמו "הבית ליד המסילה", "רק בישראל" ועוד עשרות
שירים. בעיניי, גולת הכותרת של יצירתם המשותפת היא השיר "בלדה לשוטר",
שיר הנושא של הסרט "השוטר אזולאי", סרטו של אפרים קישון, בביצועו של
אושיק לוי. במשאל גדול שנערך ב-2005 נבחר השיר לשיר האהוב ביותר בקולנוע הישראלי. שעות
אחדות לפני קבלת הפרס, אהוד מנור נפטר במפתיע, והאירוע כולו הפך למעין ערב הצדעה
לזכרו של מנור.
במאמר מוסגר, בטרם אחזור לקשר של נורית הירש לאהוד מנור – שתי הערות.
תרומה גדולה נוספת של נורית הירש לקולנוע הישראלי, היא שיר הנושא של הסרט
"מאחורי הסורגים", "תני לי יד" בביצוע בועז שרעבי. חיבור נוסף
של נורית הירש עם אפרים קישון, הוא בכתיבת המוסיקה למחזה "סלאח שבתי",
ובמיוחד השיר "אח יא-ראב" למילותיו של חיים חפר, בביצועו של זאב רווח.
נחזור לשיתוף הפעולה עם אהוד מנור. ההצלחה הגדולה שהניב שיתוף הפעולה
הזה, הייתה בשיר "אבניבי", בביצועו של יזהר כהן, שזכה במקום הראשון
באירוויזיון 1978. חמש שנים קודם לכן, השיר הראשון של ישראל לאירוויזיון היה אף
הוא שלהם – "אי שם". בשיר זה, שזכה במקום הרביעי, נורית הירש עשתה
היסטוריה, בהיותה האישה הראשונה בתולדות האירוויזיונים שניצחה על התזמורת.
את "אי שם" שרה אילנית, הזמרת הקרובה ביותר לנורית הירש, ששרה
עשרות שירים שלה, ובהם "עושה שלום במרומיו" למילים מן התפילה, "כבר
אחרי חצות" למילותיו של עמוס אטינגר, "ושוב אתכם" למילותיו של דודו
ברק בביצוע הצמד "אילן ואילנית", "נחמה" למילותיה של רחל
שפירא, "אל הדרך" למילותיה של שמרית אור, "זמר שכזה" למילותיו
של יענקל'ה רוטבליט ועוד. בין השירים המשותפים של הירש ומנור ששרה אילנית כבר
הזכרנו את "אי שם", אזכיר עוד את "בשנה הבאה", אך היפה והאהוב
עליי מכולם הוא "ללכת שבי אחריך".
אהוד מנור כתב את השיר לאחר מלחמת יום הכיפורים, בתקופה הקשה ביותר
בכל תולדות המדינה. תקופה של מורל נמוך, לעתים עד יאוש, תקופה שהתאפיינה בין השאר
בירידה גדולה מן הארץ, שגרמה לראש הממשלה יצחק רבין לצאת נגד היורדים ולהגדיר אותם
"נפולת של נמושות".
ובאותם ימים אהוד מנור כתב את השיר, שהוא שיר אופטימי מאוד, אך לא
אופטימי באופן המייפה את המציאות, אלא להיפך – מתאר את הקושי ואת הכאב, אך מציג
לצדו את האור ובעיקר נותן תקווה ומבטא מחויבות בלתי מותנית לארץ ולמדינה.
אני רואה בשיר הזה אחד מטרילוגיה של שירי ה"צומוד" של אהוד
מנור, שירים המבטאים את המחויבות המוחלטת לארץ, גם ובעיקר בשעות הקשות.
הראשון שבהם הוא "יליד הארץ", שנכתב לאחר נפילת אחיו הצעיר
יהודה במלחמת ההתשה. אהוד כתב את השיר לאחר ששמע את אמו מביעה חרטה על עלייתה
לארץ, בשל האסון הכבד שפקד את המשפחה. אהוד ישב וכתב את השיר שבו הוא מודה לאביו
ולאמו על שעלו לארץ ישראל ובזכותם הוא זכה להיוולד בארץ. לא אוסיף להכביר מילים על
השיר, כי לבטח עוד אשמיע אותו.
השני הוא "ללכת שבי אחריך". השלישי נכתב במלחמת לבנון
הראשונה – "אין לי ארץ אחרת". אהוד מנור התנגד למלחמה, היה שותף למחאה
נגדה, אולם הוא יצא נגד אלה שהמחאה הביאה אותם להתנכר למדינה ולציונות, ניכור שבא
לידי ביטוי בין השאר בתופעת הראש הקטן בצה"ל, הסרבנות והביטוי השגור באותם
ימים ש"אם אריק שרון יעלה לשלטון אני ארד מהארץ". אהוד מנור כתב
ש"אין לי ארץ אחרת, גם אם אדמתי בוערת". הוא דבק בה גם בגוף כואב, בלב
רעב כי "כאן הוא ביתי".
"ללכת שבי אחריך" הוא שיר אהבה לארץ ישראל, שנכתב בגוף שני,
אל הארץ. הוא נפתח במילים "להיוולד כל בוקר מחדש" – לידה מחדש היא דבר
אופטימי מאוד. ובימים הכל כך קשים, אחרי מלחמת יום הכיפורים, הוא מדבר על לידה
מחדש מידי בוקר. אולם בכל יום הוא גם מת מעט, עם כל מילת פרידה. אין דבר אופטימי
יותר מללדת. "להביא אל העולם עוד בן ובת", הילדים של חורף שנת 73'.
להביא אותם לאן? "לארץ של חלב, מרור ודבש". כן, זו ארץ זבת חלב ודבש. אך
לא רק חלב ודבש. גם מרור.
ואחרי הארץ הזאת, על הדבש והמרור שבה, הוא הולך שבי. הוא נושם את השמש
הצורב, תרתי משמע. הוא חולם אותה מול שמים, הוא כואב אותה. ועל אף הכאב, ואולי
אפילו ביתר שאת למרות הכאב, הוא שוב מתאהב.
למה? מאיפה הכוח להתאהב שוב מחדש בארץ שאותה אנו כואבים, על המרור
וצריבת השמש שבה? יש לנו מחויבות. "לשאת חלום מבטן, מדורות". אנו הדור
שזכה להגשים את חלום הדורות של העם היהודי. הקשיים והסבל שלנו, מחיר הגאולה
הלאומית, הם כאין וכאפס לעומת הסבל בגולה הדוויה. מה שהחזיק את קודמינו בקושי
ובסבל הוא אותו חלום, לשוב לארץ ישראל. האם אנו, שזכינו להגשים את החלום, יכולים
להרשות לעצמנו להישבר בשל מחיר הגשמת החלום?
"לשאול באביבייך נחמה", הוא שר – האביב הארץ ישראלי מנחם על
הקושי והכאב. "לחיות על פני ובתוכי האדמה, הנוראה והיפה הזאת". אדמת ארץ
ישראל היא יפה ונוראה. היא נוראה בשל המחיר שאנו משלמים במלחמה עליה. אך עובדה זו
אינה מבטלת את יופיה. אלתרמן כתב על תל אביב, שאולי יש יפות ממנה, אך אין יפה
כמוה. כך ארץ ישראל. אין יפה כמוה, ויופיה הוא בראש ובראשונה בכך שהיא המולדת
שלנו. ולכן, ראוי שנחיה עליה ובתוכה. מה פירוש בתוך האדמה? יתכן שהכוונה לשורשים
העמוקים של התיישבותנו בה, ואולי גם רמז לשכול, שיש לו משמעות, כיוון שהוא מבטיח
את החיים על האדמה הזאת.
הבית האחרון הוא בית אופטימי, המבטא את התקווה לשלום. השיר מסתיים
בשאלה "מתי סוכת שלומך עלינו תיגלה?"
השאלה אינה "האם", אלא "מתי", ביטוי לאופטימיות של הכותב.
את מילות השיר המקסים הזה נתן אהוד
מנור לנורית הירש, ובעיניי הלחן הוא מלאכת מחשבת של התאמת לחן לטקסט ולרוחו. אנו
ממש חשים איך המנגינה מבטאת את המילים: את הכאב, את התקווה, את האמונה, את האהבה
והתפילה.
כך למשל, הפזמון נפתח ב"ללכת שבי אחריך?" אתם מזהים את
המנגינה? היא נשמעת לכם מוכרת? "עוד לא אבדה תקוותנו". הפזמון מתחיל
במנגינת ההמנון הלאומי, ולא סתם, אלא בשורה "עוד לא אבדה תקוותנו", שהיא
ממש מיצוי המסר של אהוד מנור.
נורית הירש היא אחת מדמויות המפתח בתולדות הזמר הישראלי, שתרמה לו
תרומה גדולה ביותר לאורך למעלה מחמישים שנה. ביום העצמאות היא תזכה בצדק בפרס
ישראל. נשלח לה את ברכתנו.
חג עצמאות שמח לכל המאזינים!
להיוולד כל בוקר מחדש,
עם כל מילת פרידה למות מעט,
ולהביא אל העולם עוד בן ובת
בארץ של חלב, מרור ודבש.
ללכת שבי אחרייך,
לנשום את השמש הצורב,
לחלום אותך מול שמייך,
לכאוב אותך ושוב להתאהב.
לשאת חלום מבטן, מדורות,
לשאול באביבייך נחמה,
לחיות על פני ובתוכי האדמה
הנוראה והיפה הזאת.
ללכת שבי אחרייך...
עם ערב הד קולנו יעלה,
מבוקר יום אלינו הוא יבוא
ופדיוננו יראה עד בוא ערבו,
מתי סוכת שלומך עלינו תיגלה.
ללכת שבי אחרייך...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
