הבה נעשה תרגיל קטן.
אני משוכנע שהרוב המוחלט של הקוראים, מכיר את שירם של אהוד מנור
ונורית הירש, אותו שרה אילנית, "ללכת שבי אחריך".
ובכן, זה התרגיל:
זמזמו בקול רם את המנגינה הפותחת את הפזמון; מנגינת השורה "ללכת
שבי אחריך".
איזו אסוציאציה עולה לכם?
איזו שורה משמעותית מאוד בתרבותנו, היא באותה מנגינה?
"עוד לא אבדה תקוותנו". אותה מנגינה. ולא במקרה.
אין מילים המתמצות בצורה מופתית יותר מ"עוד לא אבדה
תקוותנו", את המסר של השיר "ללכת שבי אחריך".
ההתאמה הזאת, המשתלבת בטבעיות כזאת במנגינת השיר כולו, היא מלאכת
מחשבת של מלחינה גדולה, היורדת עד שורש מהותו של הטקסט שהיא מלחינה, ויוצקת במילים
עוצמה שאי אפשר לבטא במילים.
את "ללכת שבי אחריך", כתב אהוד מנור אחרי מלחמת יום הכיפורים,
בעיצומו של המשבר הקשה ביותר בתולדות מדינת ישראל, אחרי מלחמה שבה רבים מחבריו
ומבני דורו נפלו, שנים אחדות אחרי שאחיו הצעיר יהודה נפל במלחמת ההתשה.
אהוד מנור אינו מייפה את המציאות, אינו אומר "החיים שלנו
תותים" ולא "חייך, הכל לטובה". אדרבא, הוא הולך עם הקושי, עם האבל.
אולם הוא נותן לו פשר ומשמעות, הוא נותן לו תכלית. הוא כותב על ארץ ישראל
כ"ארץ של חלב מרור ודבש". ארץ ישראל היא ארץ זבת חלב ודבש, אך היא גם
ארץ של מרור. לא "הכל דבש". אבל גם לא הכל מרור. הוא כותב על
"האדמה הנוראה והיפה הזאת".
ואחרי אותה ארץ של חלב מרור ודבש, הוא הולך שבי. הוא נולד בכל בוקר
מחדש. מאין הכוחות? יש לנו מחויבות.
"לשאת חלום מבטן, מדורות". אנו הדור שזכה להגשים את חלום הדורות של העם היהודי.
הקשיים והסבל שלנו, מחיר הגאולה הלאומית, הם כאין וכאפס לעומת הסבל בגולה הדוויה. מה
שהחזיק את קודמינו בקושי ובסבל הוא אותו חלום, לשוב לארץ ישראל. האם אנו, שזכינו להגשים
את החלום, יכולים להרשות לעצמנו להישבר בשל מחיר הגשמת החלום?
השיר מסתיים בתפילה לשלום. תפילה המתכתבת הן עם "ופרוש עלינו
סוכת שלומך", והן עם תפילת יום הכיפורים:
יַעֲלֶה תַחֲנוּנֵנוּ מֵעֶרֶב
וְיָבוֹא שַׁוְעָתֵנוּ מִבֹּקֶר
וְיֵרָאֶה רִנּוּנֵנוּ עַד עָרֶב.
יַעֲלֶה קוֹלֵנוּ מֵעֶרֶב
וְיָבוֹא צִדְקָתֵנוּ מִבֹּקֶר
וְיֵרָאֶה פִדְיוֹנֵנוּ עַד עָרֶב.
כתב אהוד מנור ונורית הירש הלחינה:
עם ערב הד קולנו יעלה,
מבוקר יום אלינו הוא יבוא
ופדיוננו יראה עד בוא ערבו,
מתי סוכת שלומך עלינו תיגלה.
החיבור של נורית הירש לתפילה ולבית הכנסת הוא מילדות, מבית אבא.
בשירים רבים, התכתבה נורית הירש בלחניה עם התפילה, במשפט פה או שורה שם, כאשר הדבר
התאים למסר של הטקסט.
על זיקתה לתפילה ולבית הכנסת, סיפרה נורית הירש: "סבא וסבתא שלי היו מחצרו של הרבי מלעלוב ובימי
הצנע, כשהיה קשה לרכוש דירה, גרנו אצלם", היא מספרת. "בשבתות ובחגים הייתי
לובשת את חצאית הפליסה שלי והולכת עם סבא לבית הכנסת. בהשפעתו אהבתי לשמוע חזנות. הקרעכץ,
אותן האנחות מפרקי החזנות, נכנסו לי לדם וחדרו לעשרות משירי, אפילו 'בפרדס ליד השוקת'".
גולת הכותרת של השיח של נורית הירש עם התפילה, הוא בלחנה לתפילת
השלום, הפסוק מתוך הקדיש, "עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו, ועל כל
ישראל, ואמרו: אמן".
כמה אנשים יודעים שנורית הירש כתבה את הלחן המוכר? כמה בכלל חושבים על
הלחן הזה, ככזה שמוסיקאי כתב אותו? הרי ברור לנו שהלחן הזה הוא מקדמת דנא; שימיו
כימי מילותיו העתיקות.
כשנורית הירש נשאלה על כך, היא אמרה שכלל אינה מתוסכלת, נהפוך הוא.
היא רואה כהישג אדיר, את העובדה שהיא הצליחה לכתוב מנגינת עם.
ביום העצמאות תקבל נורית הירש פרס ישראל לתרבות עממית וזמר עברי.
נורית הירש בת ה-74 היא יוצרת פוריה מאוד,
הניצבת כבר 50 שנה בשורה הראשונה של הזמר העברי. היא כתבה למעלה מ-1,600 שירים, בסגנונות
רבים והחותם העמוק שהטביעה הוא רב תחומי. אין כמעט תחום במוסיקה הישראלית, שלא נמצא
בו את טביעות אצבעותיה.
את המוסיקה החסידית והתפילות כבר
הזכרנו.
שירי ילדים? הילדים שלי גדלו על הקלטות
המקסימות שלה "דיג-דיג-דוג", אך גם אני כילד גדלתי על "מקהלה עליזה".
לאורך כל השנים היא יצרה לילדים, לפסטיבלי הילדים ולפסטיגלים.
מוסיקה לקולנוע? "בלדה לשוטר"
שהלחינה למילותיו של אהוד מנור לסרט "השוטר אזולאי" נבחר לפני שנים אחדות
לשיר האהוב ביותר על הקהל בתולדות הקולנוע הישראלי, ואי אפשר לשכוח את "תני לי
יד" של בועז שרעבי מן הסרט "מאחורי הסורגים".
תיאטרון? "אח יא ראב" מן המחזמר
"סלאח שבתי" אף הוא נכס צאן ברזל, בליבת הקלסיקה הישראלית.
אירוויזיונים? השיר הראשון שייצג את ישראל
באירוויזיון, בשנת 1973, כאשר עוד לא התביישנו בשפה ובתרבות שלנו וטרם שיגרנו חקיינות
לועזית פרובינציאלית, היה "אי שם", שנורית הירש הלחינה למילותיו של אהוד
מנור בביצוע אילנית. נורית הירש שניצחה על התזמורת בשיר הזה, הייתה האישה הראשונה שניצחה
על התזמורת בתולדות תחרויות האירוויזיון. הצמד אהוד מנור ונורית הירש, שהרבה מאוד ליצור
יחד, כתב גם את השיר הישראלי הראשון שניצח באירוויזיון, "אבאניבי", בביצוע
יזהר כהן.
אולם אהבתה הגדולה, הגרסא דינקותא של נורית הירש, היא המוסיקה
הקלאסית. אביה של נורית הירש היה זמר אופרה בוינה וניגן על כינור. כבר בהיותה ילדה
קטנה נהג אביה לקחת אותה לצפות באופרות. היא התאהבה במוסיקה, באופרות, במלחינים
הקלאסיים ובראשם מוצרט. מגיל שבע היא מנגנת על פסנתר. כבר כילדה היא הצטיינה כפסנתרנית מחוננת. בהיותה
בת עשר זכתה בפרס מוצרט על נגינת אחת הסונטות של המלחין האהוב עליה. כנערה צעירה
כבר החלה להתפרנס מליווי זמרים מהאופרה הישראלית, שבאו להתאמן עמה בביתה. כבר
כנערה היא למדה באקדמיה למוזיקה; לימודים אותם מימנה ממתן שיעורי פסנתר ואקורדיון
לילדים, נגינה בסטודיו לבלט וליווי רביעיית מועדון התיאטרון. במקביל היא החלה
ללמוד ג'אז.
עם גיוסה לצה"ל שירתה נורית הירש כפסנתרנית בלהקת גייסות השריון.
היא החלה להלחין להנאתה. נעמי שמר ששמעה מנגינה שהיא כתבה, אמרה לה שהיא מוכרחה
להתאים למנגינה הזאת מילים. אורי אסף כתב את המילים, והיה זה שירה הראשון –
"פרח הלילך". הראשונים ששרו אותו היו שלישיית שריד, אך מי שפרסמה אותו
הייתה חוה אלברשטיין, שכנערה הופיעה בתיאטרון החמאם, שבו עבדה נורית הירש
כפסנתרנית, לאחר שחרורה מצה"ל.
נורית הירש הלחינה לטובי הפזמונאים והמשוררים.
הפרטנר העיקרי שלה היה אהוד מנור, עמו כתבה עשרות שירים. היא הלחינה פזמונים של יורם טהרלב, דן אלמגור,
עמוס אטינגר, יוסי גמזו, דודו ברק, רחל שפירא, שמרית אור ועוד רבים וטובים.
שיר שכתבה עם יורם טהרלב, ימחיש את הצד האנושי של נורית הירש.
בעת חופשה בניו יורק, ב-1985, נענתה נורית הירש לבקשה של חברה אצלה
התארחה, לבוא למועדון לילה של ישראלים, שם מופיעה פעמיים בשבוע זמרת מישראל,
שמשבוע לשבוע רואים כיצד היא הולכת ומידרדרת. הירש הופתעה לפגוש את רבקה זוהר, לה
כבר כתבה עם אהוד מנור מספר שירים, כמו "הבית ליד המסילה" ו"בן יפה
נולד". רבקה זוהר הייתה שקועה עמוק בסמים. נורית הירש החליטה לסייע לה. היא
הגישה לה קלטת ועליה מנגינה שכתבה. היא אמרה שהשיר נכתב בעבורה, כדי שתבוא לשיר
אותו בפסטיגל.
בקושי רב היא שכנעה אותה לקבל את ההצעה. נורית יצרה קשר עם יורם טהרלב,
סיפרה לו את הסיפור. יורם טהרלב כתב על המנגינה את השיר "בדרך אל הכפר".
השיר נכתב על סיפורה של רבקה זוהר, בת משפחת זינאתי מפקיעין, המשפחה שמעולם לא
עזבה את ארץ ישראל. בשיר, היא מבטאת את הפליאה:
איני יודעת מה קרה.
אי אבדה הדרך הברוכה,
אי אבדה הדרך אל הכפר,
הדרך בה רציתי לשוב בחזרה.
השיר מסתיים בהבטחה אופטימית של קימה מעפר ושיבה לארץ, אל הכפר:
בלילות הארוכים הלבנים,
עת הנפש לא תמצא מנוחתה,
אני קמה מעפר, אני שבה אל הכפר
כמו ילדה שחוזרת אל ביתה.
השיר הזה הציל את חייה של רבקה זוהר, הקים אותה מעפר, הרים אותה מאשפתות,
והחזיר אותה לארץ ישראל.
כעבור שנה, שבה רבקה זוהר והופיעה בפסטיגל, עם שיר נוסף של יורם טהרלב
ונורית הירש, מעין שיר המשך – "חלקת אלוהים".
חלקת אלוהים ופיסת שמיים.
דבר לא אבקש - רק אבן קטנה,
ראשי להניח בצל הזית,
ולשקוט ארבעים שנה.
למעלה מ-1,600 שירים שנורית הירש הלחינה זורמים במחזור הדם של התרבות
הישראלית, עד שקשה לדמיין את התרבות הישראלית בלעדיה. על מפעל חייה הוענק לנורית
הירש פרס ישראל. הפרס לנורית הירש הוא מתנת חג העצמאות לכל אוהבי הזמר העברי.
* "מקור ראשון"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
