לישעיהו כו יש לי זיקה אישית. "כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ", נאמר בו. אני חבר קיבוץ אורטל. ואין זו רק ההתרגשות ממציאת
פסוק בתנ"ך המדבר על אור וטל, אלא הפסוק הזה היה ההשראה לבחירת שמו של
הקיבוץ.
את השם אורטל הציע מו"ר עזריה אלון זצ"ל, בעל הכישרון לארץ
ישראל והספר "הכישרון לארץ ישראל" (אחד מעשרות ספריו).
בשנת השלושים לאורטל ערכתי את הספר "אורטל – שלושים שנים
וסיפורים". פניתי לעזריה בבקשה שיכתוב לספר את סיפור בחירת השם. וכך הוא כתב:
"אני 'אשם' בשם אורטל, ואלה ההצעות
והנימוקים שהעליתי בשעתו:
הבסיס 'טל' התבקש באזור זה (המיקום המדויק
של קיבוצכם עדיין לא נקבע אז) הצופה אל הר אביטל והר בנטל ואל החרמון.
הביטוי 'טל חרמון' נמצא בתהילים קלג ח,
והיה למושג בספרות העברית. הצעתי אז שלושה צירופים: טל מור – על פי שיר השירים פרק
ה', שבו מופיעים 'טל' ו'מור' בפסוקים ב ו-ה.
טל אור – על פי ישעיהו כו יא 'כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ'. גם ביאליק השתמש בצירוף זה בשירו הנודע
'עם שמש', בפתיחת הבית השני: 'וּרְטֻבֵּי טַל אוֹרוֹת, לַאֲחֵיכֶם תָּשׁוּבוּ'.
אור טל – כהיפוך של השם הקודם. אנשי אורטל
של אז (אינני יודע בדיוק מי) בחרו בצירוף השלישי, וּועדת השמות אישרה אותו. אף כי הוא
לא היה המלצתי הראשונה, הוא מקובל עליי כשם יפה והולם, ואני חושב שהוא מבטא גם את הקשר
בין אזורכם ובין העבר התרבותי שלנו".
****
ואם ההשראה לשמו של קיבוצי היא פסוק מן הפרק, אני חש בנוח מכך שהוא
מופיע בפרק שהנו מזמור הודיה לגאולה.
הגאולה מתבטאת, בין השאר, בשוויון סוציואקונומי, בדומה לערכי הקיבוץ.
"תִּרְמְסֶנָּה רָגֶל רַגְלֵי עָנִי
פַּעֲמֵי דַלִּים" – העניים שדוכאו תחת בני המעמדת הגבוהים, המנצלים,
המנותקים, המבוצרים ב"קִרְיָה נִשְׂגָּבָה" – ידרכו ברגליהם על בתיה
וחורבותיה. אפשר לראות זאת כרמיסה במובן השלילי, של הרס. אני רואה בכך ביטוי לעצם
העובדה שרגלי העניים תדרוכנה באופן חופשי, כבני בית, במקומות שהודרו מהם, בעקבות
הגאולה החברתית, שתרים מעפר דלים ותהפוך אותם שווים למי
שהיו עד כה "בעלי הבית".
כחבר בקיבוץ שיתופי, שלפחות בחלקת האלוהים שלו אין עוני ומתקיימים
חיים של צדק, שוויון, שיתוף וערבות הדדית, טוב לי למצוא את הפסוק שממנו לקוח שם
הקיבוץ, בפרק המתאר גאולה חברתית, המשליכה את ערכי הקיבוץ על כלל החברה.
* 929
בבלוג זה
בכל הבלוגים
