במוצאי יום הכיפורים תש"ז, לפני 70 שנה בדיוק, עלו לקרקע, במבצע
חשאי, מתחת לאפו ולעיניו של הצבא הבריטי, 11 יישובים חדשים בנגב.
היה זה מבצע ההתיישבות החשוב ביותר בתולדות הציונות. לא היה עוד דבר
כזה, לא לפני כן ולא אחרי כן.
רק לחשוב על התעוזה המדינית והמבצעית של ההנהגה המדינית של היישוב,
שקיבלה את ההחלטה. רק לחשוב על היכולת המבצעית והלוגיסטית של ביצוע המבצע, ושל
ההצלחה לשמור אותו בסוד, אף שכל כך הרבה אנשים היו שותפי סוד. דבר לא דלף לבריטים.
מכל בחינה, היה זה מבצע יוצא דופן באיכות ביצועו.
אך החשוב ביותר הוא התוצאה. בזכות עליית 11 הנקודות, נכלל הנגב בתחומי
מדינת ישראל. אכן, ההתיישבות היא שעצבה את גבול המדינה. ההתיישבות היא שהבטיחה את
הנגב למדינת ישראל. וללא הנגב, ספק אם מדינת ישראל הייתה יכולה לקום ולהתקיים.
בעוד פוסט היסטוריונים מנסים להכחיש את העובדה שההתיישבות הציונית במטולה,
תל-חי וכפר גלעדי היא זו שהבטיחה את הכללת אצבע הגליל בשטח ישראל, ויש שאף טורחים
לכתוב על כך בספרים; אף אחד לא יוכל לומר זאת ההתיישבות בנגב. זאת, כיוון שהדבר
כתוב בפירוש, שחור על גבי לבן, בהמלצות אונסקו"פ – ועדת האו"ם שהמליצה
לעצרת האו"ם על תכנית החלוקה. במסמך, בפרוטוקולים ובזיכרונותיהם של חברי
הוועדה, נכתב בפירוש, שהסיבה להכללת הנגב היא ההתיישבות הציונית, החקלאות, צינור
המים לנגב, הפרחת שממות הנגב ואף הדמות החברתית של חיי הקיבוץ.
****
21 שנים מאוחר יותר, ב-14 ביולי 1967, חמשה שבועות לאחר מלחמת ששת
הימים, עלתה קבוצת חלוצים צעירים לגולן, התיישבה במחנה עלייקה, ופתחה את מפעל
ההתיישבות הציוני בגולן. מפעל שנועד לעצב את גבול המדינה ולהבטיח, באמצעות
ההתיישבות, שהגולן יכלל בגבולות ישראל.
ההתיישבות בגולן היא ממשיכת הדרך של מבצע יא הנקודות.
יש הבדלים, כמובן, בין המפעלים. יא הנקודות הוקמו בטרם מדינה, כנגד
השלטון בארץ. ההתיישבות בגולן נעשתה במדינה ריבונית. יש הטוענים שבמדינה ריבונית
ההתיישבות אינה מעצבת את הגבול. אין זה נכון.
קומץ היישובים בנגב הבטיחו שהנגב ייכלל בגבול המדינה בתכנית החלוקה.
היישובים שעמדו בגבורה מול הפולש וצה"ל ששחרר את הנגב, הבטיחו שהנגב נכלל
בפועל בגבול המדינה. אולם אלמלא יושבו הנגב והגליל במאות יישובי עולים בשנות
החמישים, הנגב והגליל היו נופלים. יישוב הנגב היה משימה של מדינה ריבונית, של
ממשלה ריבונית. כן, גם במדינה ריבונית ההתיישבות היא מרכיב מרכזי בעיצוב גבולות
המדינה.
ההתיישבות בגולן מראשיתה היא שילוב של יוזמה מלמטה עם תמיכה וסיוע של
ההנהגה, ובראשה ראש הממשלה לוי אשכול, שהיה הפטרון של הקמת ההתיישבות בגולן.
****
במלאת 70 שנה לעליית יא הנקודות, נערכה ישיבה חגיגית של מועצת התנועה
הקיבוצית, בקיבוץ בארי שבנגב, שהנו אחד מאותם 11 יישובים.
כל הדוברים בישיבה, ובראשם יו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג, חילקו את
נאומיהם לדברי הערכה היסטורית לי"א הנקודות ולדברי אקטואליה. בהערכה
ההיסטורית דיברו הכל על ההתיישבות שקבעה את גבול המדינה. מה אמורה להיות ההתייחסות
האקטואלית של דובר באירוע כזה? מן הסתם, התייחסות אקטואלית להתיישבות כמעצבת גבול
המדינה בימינו. בוודאי, כאשר מדובר בתנועה הקיבוצית, שהקימה את ההתיישבות בגולן,
בבקעת הירדן ובצפון ים המלח. הרי יש לנו במה להתגאות. לא? אז זהו, שלא. בכל
הנאומים, לא הייתה ולו אמירה אחת, של דובר אחד, שהתייחס לכך.
על מה דיברו הנואמים בחלק האקטואלי של דבריהם? על הפגיעה בהתיישבות
בכלל ובקיבוץ בפרט של מדיניות הממשלה – הפגיעה בחקלאות ותכנית המיסוי בקיבוצים.
המסר היה: ראו איך אנחנו קבענו את הגבול לפני 70 שנה, ראו איזו תרומה אדירה תרמנו,
ועכשיו ראו איך אתם פוגעים בנו ובמעמדנו.
ואף אחד מהם לא חשב אפילו לבחון את השאלה – מה הקשר בין העובדה
שהתנועה הקיבוצית חדלה להיות תנועה מיישבת, לבין הפגיעה במעמדה? אילו התנועה
הקיבוצית הקימה היום התיישבות, האם ממשלה כלשהי הייתה מעלה על דעתה לפגוע במעמדה?
והנה, לא זו בלבד שהתנועה הקיבוצית אינה עוד תנועה מיישבת, היא אף סונטת במי
שמיישבים היום את הארץ, והדבר בא לידי ביטוי, ללא בושה, בדברי הנואמים באירוע
החגיגי.
איזה חוסר מודעות עצמית!
ההתבכיינות הזאת ממש פאתטית.
****
באירוע החגיגי בבארי, יוחד פרק להשקת ספרו החדש של מוקי צור
"כאחד הדשאים, כאחד האדם". ספר זה מתאר את ההיסטוריה של תנועת איחוד
הקבוצות והקיבוצים, מאז הקמתה בראשית שנות החמישים ועד איחודה עם הקיבוץ המאוחד
והקמת התק"ם ב-1980.
תנועת איחוד הקבוצות והקיבוצים, הגדולה בתנועות הקיבוציות, הייתה
שותפה להתיישבות בגולן (וכן בצפון ים המלח ובחבל ימית בסיני). כתב על כך מוקי צור
בספרו: "ההתיישבות של האיחוד ברמת הגולן התרכזה בדרום רמת הגולן, שם נוצרו
מבוא חמה, שנוסדה על ידי בני קיבוצי האיחוד, כפר חרוב שנוסד על ידי בוגרי תנועת
הצופים ואפיק שהקימו בוגרי תנועת הנוער העובד והלומד. אליהם הצטרף מאוחר יותר
קיבוץ מיצר. ההתיישבות בדרום הרמה נבעה משיקולים גיאו-פוליטיים שביקשו לקבוע יתר
במקום, למקרה של תביעה לפשרה טריטוריאלית עתידית".
כל תנועות ההתיישבות עלו לגולן, מ"גוש אמונים" ועד הקיבוץ
הארצי – השומר הצעיר (יוצאת דופן היא תנועת הקיבוץ הדתי, תנועה קטנה שמשימתה
הגדולה הייתה קימומה של ההתיישבות בגוש עציון שנפלה בתש"ח, והיא לא יכלה
להעמיס על כתפיה מפעל התיישבות נוסף). זהו ביטוי לקונצנזוס הלאומי באשר לגולן.
****
ציינתי שבישיבת מועצת התק"צ לא התייחסו הנואמים להתיישבות כמעצבת
גבול המדינה בימינו. היה רק חריג אחד.
לצד האישים הפוליטיים שנאמו באירוע, הייתה גם הרצאה של היסטוריון,
ד"ר אלון פאוקר. בהרצאה מרתקת, הוא תיאר לעומק את מהותה ומשמעותה של התיישבות
11 הנקודות ותרומתה הקריטית לעיצוב גבולות המדינה.
לאחר תיאור המבצע ההרואי ומשמעותו, ביקר פאוקר את התנועה הקיבוצית על
כך שאחרי קום המדינה לא נפרדה מן האתוס החלוצי. בעיקר הוא ביקר את הנהגת התנועה
הקיבוצית על כך שהקימה יישובים בגולן ובבקעה אחרי מלחמת ששת הימים. הוא טען שהמשבר
של התנועה הקיבוצית נובע בעיקר מכך שלא הבינה שתם העידן החלוצי, ובמקום לגלות
חדשנות בטיפולה בענייני הפנים של הקיבוצים, היא המשיכה לעסוק בהתיישבות. בין השאר
הוא האשים את התנועות, שכיוון שהאוריינטציה שלהם הייתה על התיישבות, הם לא התמקדו
ביצירת מערכת יחסים נכונה עם מושבי העולים ועיירות הפיתוח.
אני מעריך את ד"ר פאוקר כהיסטוריון. שנינו חברים בפורום חוקרי
הקיבוץ ותנועת העבודה. אולם דבריו הוכיחו עד כמה הקושי להפריד בין דעה פוליטית
למחקר היסטורי, עלול לעוות את המחקר ההיסטורי.
ישבתי במועצה ומנואם לנואם בטני התהפכה; פחות מהדברים שהם אמרו, יותר
ממה שלא אמרו. ואז בא פאוקר ואמר את דבריו, וכך ההתייחסות היחידה להתיישבות כמעצבת
גבולות, באירוע חגיגי לציון קביעת הגבול באמצעות התיישבות – הייתה התייחסות
שלילית. לא להאמין.
אני מעניק לעצמי צל"ש על יכולת האיפוק שגיליתי, כשלא התפרצתי
וישבתי בשקט למרות הסערה שהתחוללה בקרבי.
אני מעניק לעצמי צל"ג על כך שהתאפקתי, ולא דאגתי לכך שהמסר
הראוי, לטעמי, יישמע באותה ישיבה, ולו בקריאות ביניים רועמות מן הקהל.
את תשובתי נתתי למחרת, בכנס השנתי של פורום חוקרי הקיבוץ ותנועת
העבודה שנערך בגבעת חביבה. באותו כנס הרציתי על מחקר שערכתי מטעם מכון שמיר למחקר,
על קצרין בירת הגולן; מחקר שבו תיארתי איך הקיבוצים והמושבים בגולן החליטו על הקמת
יישוב עירוני, נאבקו על הקמתו ודחפו את הקמתו, מתוך תפיסה על פיה יש ליצור מופת של
מערכת יחסים אחרת מן המקובל באותם ימים באזורים אחרים, בין ההתיישבות הכפרית
והעירונית. הדברים שתיארתי, פרי המחקר, מפריכים את הטיעון על סתירה, כביכול, בין
היכולת ליצור חדשנות התיישבותית, וחדשנות בקשרי הקיבוץ והסביבה. ההיפך הוא הנכון,
כמו בכל תולדות ההתיישבות, הקמת התיישבות חדשה היא הערובה לחדשנות פנימית וחיצונית
של ההתיישבות. בדבריי תיארתי את מה שהיה במועצה ואת תחושתי לנוכח הדברים, והעליתי
על נס את ההתיישבות בגולן כמעצבת גבולה של ישראל, בדרכן של 11 הנקודות בנגב.
****
לאחר עקירת יישובי סיני ולאחר מכן עקירת גוש קטיף, איננו יכולים עוד
לומר שהיכן שעוברת המחרשה, שם יקבע הגבול. אולם גם לאחר שני האירועים הללו, אני
משוכנע שההתיישבות היא מרכיב מרכזי, אול המרכיב המרכזי, בעיצוב הגבולות.
אלמלא ההתיישבות בגולן, הגולן כבר מזמן היה בידי סוריה, והשאלה הייתה
האם דאעש או חיזבאללה תשלוט בכנרת. זה לא קרה, בזכות מפעלנו.
אלמלא ההתיישבות בגולן, הגולן לא היה בידי ישראל, כפי שללא ההתיישבות
בנגב, הנגב לא היה בידי ישראל.
* "שישי בגולן"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
