הבלוג של אורי הייטנר

בחלקו הראשון של המאמר, תיארתי את תנופת הצמיחה הדמוגרפית, במסגרת תכנית "אורטל 2017", כמפעל החשוב והמוצלח ביותר שידענו; המפעל שהציל את קיבוץ אורטל.

אולם בכל דבר טוב, וגם בדברים מצוינים ובדברים הטובים ביותר – יש גם איומים, יש גם צללים, הרי חיינו מורכבים. אל לנו להתעלם מן האיומים, כיוון שאם לא נסב אליהם את לבנו, לא נתמודד אתם, ואם לא נתמודד אתם, האיום יתממש. החכמה היא להפוך כל איום לאתגר. האתגר הוא לראות בכל איום הזדמנות.

מהו האיום בתנופת הצמיחה? האיום הוא שמא הקבוצה הוותיקה של אורטל, שייסדה את הקיבוץ, תדחק הצדה, אל השוליים. אם האיום הזה יתממש, חלילה, יהיה זה נזק גדול לאורטל. נזק לאנשים שיחושו ממורמרים ובלתי נספרים. נזק לחברה שתסבול ממצוקה חברתית כתוצאה מכך. והנזק של הפסד התרומה האיכותית הרבה והניסיון הרב של ותיקי אורטל.

את האיום הזה יש להפוך לאתגר – אתגר שילוב הדורות. להצגתו, ברצוני להבחין בין שני מונחים. מונח א' הוא חילופי דורות. מונח ב' הוא שילוב דורות. מונח א' הוא האיום. מונח ב' הוא ההזדמנות.

****

את האבחנה בין המונחים, אציג דרך מנהיגות אורטל. סוגיית ההנהגה עדיין אינה נוגעת ישירות לקליטה החדשה, אך לדעתי בעוד שנים ספורות הקליטה החדשה תתחיל להתברג לקוקפיט של הנהגת אורטל, כיוון שיש בה אנשים המתאימים וראויים לכך. אולם גם בלי הקליטה החדשה – פני הנהגת אורטל עבור בשנים האחרונות התחדשות משמעותית.

אני שייך לחבורה מצומצמת שהנהיגה את אורטל לאורך שלושה וחצי העשורים הראשונים לקיומה. רק בשנים האחרונות, חל שינוי ודור חדש וצעיר תפס את העמדות הבכירות ביותר בקיבוץ. אני שמח להיווכח, ואני משוכנע שמרבית חברי אורטל יסכימו אתי, שהתברכנו בהנהגה מעולה, הנהגה צעירה ודינמית, שמובילה את אורטל ביד רמה להישגים משמעותיים ולכיוונים טובים.

האם אלה חילופי דורות בהנהגה? האם זו הנהגה ישנה שפינתה או מפנה את הדרך להנהגה חדשה?

אני מקווה מאוד שלא. אני סבור שההנהגה העתידית של אורטל, צריכה לכלול את מיטב ההון האנושי המנהיגותי הקיים בקיבוץ, תוך מתן מקום לכל הדורות ולכל הקבוצות, לוותיקים וצעירים יחדיו, אלה לצד אלה. השילוב בין חכמת הניסיון שנצבר במשך עשרות שנים לבין חכמת הדף החלק והפתיחות של מי שאינם כבולים למסורות ואינם מקובעים בדפוסים, הוא המפתח להצלחה מתמשכת לאורך שנים, לאורך דורות.

כך בהנהגה, וכך גם בקהילה כולה, בכל תחומי החיים.

****

אני שומע בקרב חבריי, ותיקי אורטל, חששות שמא "עוד מעט לא נכיר את הקיבוץ". "אני נכנס לחדר האוכל, וכבר לא מכיר חצי מהאנשים" וכו'.

לעתים אנו שוכחים, שאורטל הייתה בעבר תחנת רכבת. בכל חצי שנה התחלף גרעין של עשרות פנים חדשות, שכמעט כולם נעלמו מחיינו כהרף עין, ביום שחרורם. נכון, קליטה של שש משפחות חדשות בשבוע אחד, אינה קלה לעיכול. אולם הסיבה לכך היא שהגענו למסקנה שהקליטה המוצלחת ביותר היא קליטת כל המשפחות המגיעות בשנה מסוימת כמקשה אחת. יש לנו שנה שלמה להתרגל, להכיר ולשלב, עד הגעת הקבוצה הבאה. אם לא נכיר את המשפחות זה מקרוב באו במשך שנה – תהיה זו החמצה, אך כולה באחריות המחמיץ. יש לזכור – לא קל לשישים משפחות להכיר שש משפחות חדשות, אך קשה יותר לכל משפחה חדשה להכיר שישים משפחות. זהו אתגר משותף, לוותיקים ולצעירים, אתגר שילוב הדורות. זהו אתגר של קולטים ונקלטים ומן הראוי שכל חבר ותיק יראה עצמו כקולט. קולט, במובן האקטיבי של המושג.

אולם האיום המרכזי אינו בשאלת ההיכרות. האיום הגדול הוא תחושה של חברים של אבדן הבית, אבדן האינטימיות, אבדן המשפחתיות. לדעתי, תחושה זו נובעת מחששם של חברים ותיקים, שהם עלולים לאבד את מקומם בחברה, עליו עמלו ואותו טיפחו במשך שנים. תחושה כזו, אינה רק בעייתם של החברים החשים כך, אלא של החברה כולה. אם יהיה מספר רב של חברים שיחושו כך, זו עלולה להיות בעיה חברתית משמעותית, אולי אפילו משברית.

לכן, עלינו לתת לכך את הדעת. זהו אתגר של הקהילה, זה אתגר של ההנהגה, זה אתגר של משאבי אנוש, זה אתגר של ו' חברה ורווחה, זה אתגר של ענפי הקיבוץ, זה אתגר של התרבות, זה אתגר של הנקלטים וזה אתגר אישי של כל חבר וחבר. האתגר הוא שילוב דורות. לא חילופי דורות, אלא שילוב דורות. עלינו לתת את הדעת לסוגיה, ולראות איך לאפשר ולעודד את החברים הוותיקים להישאר במרכז ההוויה הקיבוצית, ולא להידחק, חלילה, לשוליים.

בעניין זה, אני רואה חשיבות רבה במיזם החברתי החדש – מועדון 50+. מועדון זה עלול להיות בעיה, אך הוא עשוי להיות הפתרון. אם יהיה זה מועדון  של חברים המתכנסים כדי להתלונן כיצד אנו מאבדים את הקיבוץ וכיצד הקיבוץ מאבד אותנו, זו תהיה נבואה שעלולה להגשים את עצמה; יהיה זה מועדון שיוריד מטה את חבריו ואת החברה האורטלית כולה. אולם המועדון הזה עשוי להיות הקבוצה התומכת של חברי אורטל הוותיקים, המעודדת את כולם לחזור למעגלי העשיה, הפעילות וההשפעה. ככזה, יהיה זה מועדון שיעלה מעלה מעלה את חבריו ואת החברה האורטלית כולה. חבר קיבוץ שאינו תורם, אינו פועל ואינו משפיע, הוא חבר סובל. חבר סובל הוא חבר ממורמר. חבר ממורמר הוא בעיה לחברה. חבר קיבוץ שתורם, שפועל ומשפיע, הוא חבר מרוצה, חבר שטוב לו, חבר שעושה טוב לזולתו ולסביבתו. זה האתגר הגדול של המועדון. לא להיות "מפלגה", "ועד עובדים" או "מגזר" שנאבק על זכויותיו, אלא להיות מסלול ההמראה של ותיקי אורטל חזרה למרכז העניינים.

****

בראיה קדימה האופיינית לנו, הבטחנו את ביטחוננו העתידי בשלב מוקדם מאוד של חיינו הקיבוציים. שעה שבתנועה הקיבוצית המילה פנסיה הייתה מילה גסה, אנחנו, שגילנו הממוצע היה פחות משלושים, הנהגנו פנסיה, ולצדה ביטוחי חיים, ביטוחי בריאות, אובדן כושר וכד'. רק לאחרונה קיבלנו החלטות בנוגע לביטוח סיעודי. אפשר לומר שמכל הבחינות הללו, אנו מסודרים היטב, אף שתמיד יש עוד מה לעשות ומה לשפר.

מה שחשוב הוא להוסיף לכך את הביטחון החברתי של החבר הוותיק – את מקומו בחברה, כחבר עושה, תורם ומשפיע, שחש באורטל בבית ובמשפחה.

מרכיב משמעותי ביצירת התחושה הטובה הזאת, היא בהנחלת המורשת האורטלית. יצרנו כאן יצירה יוצאת דופן באיכותה. היא לא נוצרה יש מאין. זו תוצאה של כמעט ארבעה עשורים של מאמץ ועשיה בלתי פוסקים. האנשים שהשקיעו את כל מרצם וכל אונם במפעל החיים הזה, רוצים בהכרה, בהוקרה ובעיקר – שהמורשת הזאת תונחל לדורות הבאים. המורשת היא הן הסיפור ההיסטורי והן המורשת הערכית. למורשת הערכית אקדיש את חלקו השלישי של המאמר, במידף של סוכות.

באשר לסיפור ההיסטורי –כמי שמשוחח הן עם חברים ותיקים והן עם נקלטים צעירים, אני שמח להיווכח בזהות אינטרסים: רצון עז של הפרה להיניק ורצון עז לא פחות של העגל לינוק. הנקלטים הצעירים, זה מקרוב באו, מתעניינים מאוד בסיפור האורטלי, צמאים לדעת, רוצים ללמוד ולהכיר, כמהים להצטרף לסיפור, כדי להיות חלק ממנו ולהמשיך לכתוב אותו. עלינו להקדיש מחשבה לנושא, ולראות בו את אחת ממטרותינו בשנים הקרובות, כחלק מן העמידה באתגר שילוב הדורות.

אך גם למטבע הזה יש שני צדדים. אנו רוצים להנחיל את סיפורה של אורטל לנקלטים, אך חשוב שגם אנחנו נקשיב לסיפור שלהם. כאשר אורי מ' ואני כתבנו את החידות למשחק הקהילתי בחג המשק, הקפדנו לשלב חידות מן ההיסטוריה של אורטל, עם חידות של היכרות עם המשפחות החדשות, מקומות מגוריהם וכד'. מן התגובות של משתתפי המשחק, היה זה שילוב נאות ומוצלח.

****

בתוקף תפקידי, רוב מעייניי נתונים למשימה הגדולה של הצמיחה הדמוגרפית. במפגש של פורום כלשהו הוטחה בי ההאשמה: "רק הקליטה מעניינת אותך. רק הנקלטים מעניינים אותך. ומה עם החברים הוותיקים?".

אדם קרוב אצל משימתו ונכון שראשי ומרצי מכוונים לצמיחה הדמוגרפית. אולם הצמיחה הזאת נועדה לתת לנקלטים אופק של בית, קהילה ודרך חיים, אך בעיקר כדי לתת לנו אופק של המשכיות ולהבטיח את עתידה של אורטל.

חשוב לי מאוד להבהיר כאן, ואולי דווקא בימים אלה שבין כסה לעשור, שכל חבר וחבר באורטל יקר לי והאכפתיות שלי נתונה לחברה האורטלית על כל גווניה.

(המשך במידף הבא).