הבלוג של אורי הייטנר

בחלקו הראשון של המאמר, תיארתי את תנופת הצמיחה הדמוגרפית באורטל כשינוי מדרגה שניה, שינוי משנה מגמה; לא עוד מאותו דבר, לא קבלת החלטות נכונות על עקומה יורדת, אלא שינוי מהותי, דרסטי, שהפך את מגמת אורטל ממגמה של שקיעה למגמה של בראשית חדשה, מגמת צמיחה והתחדשות.

המאפיין בדרך כלל שינוי מדרגה שניה, הוא שאין המדובר בשינוי בתחום מסוים או במספר קטן של תחומי חיים, אלא בשינוי מקיף, בפרדיגמה חדשה של הארגון; שינוי הנוגע גם לערכי הארגון, לאידיאולוגיה שלו, לתרבותו.

אנחנו יצאנו לשינוי מדרגה שניה, ללא כל כוונה לשנות את הפרדיגמה הקיבוצית. אולם לקחנו בחשבון, ששינוי דמוגרפי גדול עלול לשנות את פני הקיבוץ, לשנות את הנהגתו וכיוון שהקיבוץ הוא אורח החיים הרצוי לחבריו – בהינתן שאיננו יודעים מה יהיה ההרכב האנושי של הקיבוץ, איננו יודעים מה יהיו רצונות חבריו ומה תהיה דרכו האידיאולוגית.

לקחנו את הסיכון, מתוך הבנה שללא צמיחה גדולה, אין לנו עתיד, ומצב כזה מחייב לקיחת סיכונים.

הסיכון קיים עדיין. הרי איננו יודעים היכן נעמוד בעוד עשר או עשרים שנים. ואף על פי כן, אני מרשה לעצמי להסתכן בהערכה, שדווקא הקליטה הגדולה טומנת בחובה הבטחה להיות אורטל קיבוץ שיתופי לדורות.

****

לעתים, שינוי הוא תנאי הכרחי לשימור. שינויים שעשינו בשנות התשעים, שנראו בעיני שומרי חומות בתנועה הקיבוצית ככפירה בעיקר, הבטיחו את הישארותנו קיבוץ שיתופי, כאשר קיבוצים שמרניים סביבנו הפריטו את עצמם לדעת. לא נשארנו שיתופיים למרות השינוי, אלא בזכות השינוי. בזכות העובדה שידענו לבור את המוץ מהתבן, לוותר על מוסדות והרגלים שאבד עליהם כלח (סידור עבודה, איסור אחזקת רכב, צריכה קולקטיבית) ולשמור על עיקרי החיים הקיבוציים, נשארנו קיבוץ שיתופי המתאים לתקופה.

אני משוכנע שגם השינוי הדמוגרפי שאנו נמצאים בעיצומו, יבטיח את הישארותנו קיבוץ שיתופי. קיבוץ שיתופי בשקיעה לא יכול היה לשמור על ייחודיות ובידול מהחברה הסובבת. קיבוץ שיתופי בצמיחה, עם דם חדש ורענן, הוא ערובה להמשך החיים השיתופיים.

****

אני מאמין בד.נ.א. של יישוב; דפוסים הנקבעים בו בראשיתו, והם מאפיינים אותו לאורך שנים.

יש בתרבות הארגונית ובאופי ההנהגה הקיבוצי של אורטל מראשית הדרך ייחודיות, שנשמרת ביתר שאת גם בהנהגה הצעירה של אורטל היום. למשל, הדפוס שבו המזכיר אינו המטפל של החברים, אלא תפקידו הוא להנהיג ולהוביל חברה, הוא אפיון של אורטל לאורך כל השנים, והוא נשמר ובגדול. כך גם הדפוס של הנהגה שהאוריינטציה שלה היא על טובת הכלל ולא על אינטרסים של קבוצה או קבוצות בתוך החברה, הוא אפיון אורטלי מובהק. וכך גם החשיבה מחוץ לקופסה, מתן פתרונות ייחודיים, שלא על פי הספר, והליכה בדרכים עצמאיות בלי ליפול לדיכוטומיה בין "קיבוץ כמו פעם" להפרטה, או כפי שהגדרנו את עצמנו בעבר:  קיבוץ של אינדיבידואליסטים. מאפיין ייחודי מובהק נוסף, הוא הוא היכולת לקבל החלטות, לתרגם אותן לתכניות ולבצע אותן בהצלחה.

לא אחת אנו נפגשים עם קיבוצים הרוצים ללמוד מאתנו על הצמיחה הדמוגרפית או על המודל השילובי. הם מתפעלים ממה שהם שומעים, אך הדבר המעורר בקרבם את עיקר ההערצה, הוא העובדה שהתכנית שעליה החלטנו לא נקברה, אלא בוצעה ומבוצעת בהצלחה.

גם השיתופיות היא בד.נ.א. שלנו, ולמיטב הכרתי, הקליטה החדשה מתחברת אליה; מתחברת אלינו בזכותה, ומבטיחה את הימשכותה.

האנשים המבקשים להיקלט באורטל, הם אנשים המחפשים קיבוץ שיתופי בצפון, שקולט חברים חדשים, ומגיעים אלינו. אנו מציעים להם את מה שהם ביקשו, והם מצטרפים כדי להמשיך את הדרך.

הצטרפות מסה של אנשים חדשים, צעירים, היא הצטרפות של רעיונות חדשים, של צורות חשיבה אחרות, אולם מדובר ברעיונות חדשים להגשמת הדרך השיתופית, דרכה של אורטל. הגשמת הדרך השיתופית בדרכים חדשות ובאמצעות רעיונות חדשים – זה ה-ד.נ.א. של אורטל בהתגלמותו.

אני מאמין, שהצמיחה הדמוגרפית הבטיחה את עתידה של אורטל, לא רק כיישוב, כקהילה, אלא כקיבוץ שיתופי לדורות. 

* מידף - עלון קיבוץ אורטל