* הקש – כל מי שעקב בשנה האחרונה אחרי דונלד טראמפ, הדמגוג הגזען והמיזוגין גס
הרוח, לא הופתע באמת כשצפה בקלטת הלוהטת האחרונה שלו. אז מה קרה? זה פשוט הקש ששבר
את גב הגמל.
* הקש? – עם זאת, כדאי להציב סימן שאלה אחרי הקביעה שזה הקש ששבר את גב הגמל.
סכנת טראמפ טרם חלפה. האיש הזה עלול עדין לשאת את מזוודת ההפעלה הגרעינית.
* הפתרון הראוי – אני נותן לכך סיכוי קלוש, אך יש רק פתרון סביר אחד למשבר טראמפ –
שהמפלגה הרפובליקאית, מפלגתו של אברהם לינקולן, מפלגה בעלת עבר מפואר ומסורת
מפוארת, תתעשת, תדיח את הדמגוג גס הרוח והגזען, תסיר מעליה את הכתם, ותציב במקומו
אדם נורמטיבי.
* הסיוט של הילרי קלינטון - שהרפובליקאים ידיחו את טראמפ ויעמידו מולה מועמד אחר.
* הצד השני של הסקסיזם - קראתי פוסטים של חובבות טראמפ בישראל, הטוענות שאין שום בעיה במה שהוא
אמר, "ככה מדברים כל הגברים", "איך הגברים מדברים במילואים?"
וכו' וכו'. כגבר, אני יכול לקבוע חד משמעית, שהרוב המוחלט של הגברים אינם מדברים
כך. כמי ששירת למעלה מעשרים שנה במילואים, אני יכול להעיד חד משמעית שככה לא
מדברים הגברים במילואים. לומר שלא שמעתי דיבורים כאלה? שמעתי. זה היה תמיד
בשוליים, בוודאי לא מפי אנשים שעומדים להיות נשיאי ארה"ב.
הטענה הזאת על הגברים מבטאת שנאת גברים
סקסיסטית. איני מופתע מהברית הבלתי קדושה בין שנאת גברים ושנאת נשים, שבאה לידי
ביטוי בטענה הזאת.
* שילך לטיפול - גברים המדברים כמו טראמפ, אלה גברים הסובלים מבעיה עם הגבריות שלהם. שילכו
לטיפול. הבית הלבן אינו הטיפול המתאים.
* סופו שיתאכזר לרחמנים - שורת המחדלים שבעטיים המחבל מסילוואן הסתובב חופשי עד שרצח את
רס"מ יוסי קירמה ואת לבנה מליחי, מגלמת את חכמת חז"ל, שמי שמרחם על
אכזרים סופו שיתאכזר לרחמנים.
* האם יש גבול לטמטום? - משטרת ישראל אסרה על פרסום תמונתו של המחבל בירושלים. החלטה זו היא
כמובן החלטה מבצעית / מודיעינית הנוגעת לשיקולי חקירה. אין לי כלים לדעת אם היא
נכונה או שגויה. אבל ברשת מבקרים את המשטרה על כך שהיא ... מגוננת על הרוצח. כן,
איינשטיין צדק, הטיפשות היא אינסופית.
* ... ויש כבר תאוריית
קונספירציה - חשבתי שכבר ראיתי הכל
ושכבר אי אפשר להפתיע אותי. טעיתי. עד לאיזה שפל עלולה להגיע שנאת נתניהו, נוכחתי
בפוסט בפייסבוק, המסביר מדוע פני המחבל מירושלים לא הותרו לפרסום. ובכן, אין
המדובר במחבל, אלא בסוכן שב"כ. כך היה גם בפיגוע בדיזנגוף ובפיגוע בשרונה.
כמובן, בכל המקרים המילה פיגוע, מופיעה במירכאות. הרי זה לא באמת פיגוע, זה פיגוע
מבוים. סוכני שב"כ רצחו אזרחים ישראלים. למה?
ובכן, תאוריית הקונספירציה, היא שהפיגועים
משרתים את ביבי, ולכן הוא שולח סוכני שב"כ לבצע פיגועים. וכדרכן של תיאוריות
קוסנפירציה מסוג זה, כפי שאנו מכירים מתאוריית הקונספירציה על רצח רבין, היא מלאה
ב"הסברים" ו"עובדות", והיא כל כך מובנת מאליה שרק מי שעוצם את
עיניו מתעלם מן המובן מאליו. למה השוטר בפיגוע בשרונה אירח בביתו את המחבל ונתן לו
מים? וכו' וכו', הכל ברור. מאיפה למחבל בירושלים היה נשק תקני? נו, ברור. וכו'
וכו' וכו', בדיוק כמו בתאוריות על רצח רבין. "ההנהגה בונה על כך שרוב הציבור
מבוהל ומפוחד ואינו מבחין בפרטים... הפיגועים מועילים לביבי. הנ"ל אולי יסביר
לאנשים את סיפור חטיפת 3 הנערים". לא יאומן!
* מאפיינים דמוקרטיים - דבוקת שוקן, ובראשה כותב פשקוויל המערכת, התייצבה לתמיכה בהחרמת הלווייתו
של נשיא מדינת ישראל בידי הרשימה המשותפת. הפעם יש חריג אחד במקהלה - אורי משגב.
אחרי פתיחה מתגוננת ומתנצלת, שבה הזכיר שבדרך כלל הוא מזדהה עם מאמרי המערכת, הביע
משגב התנגדות להחלטת עודה וחבריו והתייצב לצד אבו מאזן שהשתתף בהלוויה. חברו
לדבוקה דימיטרי שומסקי כתב בתגובה פשקוויל שבו הסביר למשגב את ההבדל בין אבו מאזן
וח"כ עודה. אבו מאזן חי תחת כיבוש והוא נאלץ להתיישר בפני הלחצים, "להתעלם
מהחלק ההרסני במורשת פרס בעבור הפלסטינים, וללוותו בדרכו האחרונה, לצד אחרים
מרומסי זכויות בני עמו, בתקווה לקדם בכך את יציאתו מעבדות לחירות". אהה.
לעומת זאת, האזרחות הישראלית של ערביי ישראל מספקת להם הגנה. "האזרחות
הישראלית מקשה מאוד על גירוש הפלסטינים הישראלים ממולדתם". לכן הם יכולים
לפעול כאנשים חופשיים. איזה פלפול...
אבל יש כאן תקדים מעניין. בדברים אלה, חבר
בדבוקת שוקן (!) הודה שישראל היא מדינה דמוקרטית (!) ושהערבים בה הם אזרחים (!).
לא יאומן!
לבי לבי לשומסקי, כאשר אני מנסה לשער איזה סבל
היה כרוך באמירה הזאת. אבל הוא נאלץ לעטוף ולרפד אותה בסיסמאות השְׁמֶרָאטיב: "הפלסטינים
הישראלים הם בני חורין. גם אם איש מאנשי הרשימה המשותפת לא יודה בכך, האזרחות
הישראלית — החלולה כשלעצמה בשל האפליה המובנית בתוך ההיגיון הבלתי שוויוני של
מדינת הלאום האתני־הדתי היהודי — היא נכס פוליטי יקר מפז בעבור הפלסטינים הישראלים".
אבל זה עוד כלום, הוא הודה, שימו לב, שישראל היא "מדינה בעלת מאפיינים
דמוקרטיים". ואו.
* מחלף פרס – קראתי שיש כוונה לקרוא לנתיבי איילון על שמו של פרס. כמו כן, שמעתי על
הכוונה לקרוא לדרך השלום על שמו של פרס. איך יקרא, אם כן, מחלף השלום, המחבר בין
דרך פרס (איילון) לדרך פרס (השלום)? יש לי רעיון מקורי – מחלף פרס. אני ממהר לרשום
על זה פטנט.
וברצינות – כוונתו של נתניהו לקרוא את קמ"ג
(קריית המחקר הגרעיני בדימונה) על שמו של פרס ראויה, כיוון שקמ"ג היא תרומתו
החשובה ביותר למדינת ישראל.
* בעיניים ביקורתיות – בדיון בכנסת ב-22 בנובמבר 1995, על השבעת
פרס לראש ממשלה ישראל, לאחר רצח רבין, אמר ח"כ דן מרידור:
"לפני זמן קצר, פחות מחודשיים,
הופיע ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, בשידור של הטלוויזיה הישראלית בתוכנית 'שיחת
ועידה' והודיע, שאם לא תשונה האמנה הפלשתינאית כפי שאנחנו דורשים, הוא יפסיק מיד
את כל השיחות עם אש"ף. אני פונה לממשלה הזאת ולעומד בראשה ואני מבקש לדעת האם
מר פרס מוכן לחזור על ההתחייבות של מר רבין המנוח, האם ממשלתו היא ממשלת המשך או
שהיא ממשלת שינוי; האם גם הוא יודיע, שאם האמנה הפלסטינית לא תשונה כפי שערפאת
התחייב לשנות אותה, ייפסקו מיד השיחות עם אש"ף? אז נדע אם נושאים את שמו של
יצחק רבין באופן הגון או לשווא. שמענו מערפאת רק בימים האחרונים, שהוא לא מתכוון
כלל לעמוד בהתחייבותו. מעניין אם מר פרס מתכוון לעמוד בהתחייבות הזאת שיצחק רבין
נתן בפומבי לעם ישראל לפני פחות מחודשיים".
אנו יודעים מה קרה ולאן זה הוביל.
אגב, לא רק הפרת ההתחייבות לשינוי האמנה, אלא בראש ובראשונה הפרת
ההתחייבות לשים קץ לטרור ואף התגברות הטרור באופן משמעותי בעקבות ההסכמים, הביאה
את רבין להקפאת התהליך. כאשר הגיע מועד הנסיגה הישראלית מן הערים הפלשתינאיות
ביו"ש, הכריז רבין ש"אין תאריכים קדושים" ושביצוע המחויבות של
ישראל מותנה בביצוע המחויבות של הפלשתינאים.
גם בנושא הזה, פרס עשה מהפך של 180 מעלות מדרכו של רבין, והחליט על
נסיגה מיידית מאותן ערים, בחסות השקט הציבורי שהובטח לו בעקבות ההלם שגרם הרצח.
ואכן, הנסיגה הזאת עברה ללא כל מחאה ציבורית.
הנסיגה הזאת הביאה לגל הטרור הנורא של מרץ 1996, שבעקבותיה איבד פרס
את אמון העם ואת השלטון.
קו ישר עובר בין הזלזול בהתחייבות הפלשתינאית לשינוי האמנה, לבין הבוז
לדרישה שהפלשתינאים יכירו בזכות קיומה של ישראל כמדינה יהודית. זו גישה המנפנפת
לשווא בדגל השלום, אך בפועל רק מרחיקה את השלום.
עם כל הכבוד לפרס, ויש כבוד והערכה לדברים רבים שעשה למען ישראל, כדאי
לזכור גם את הצדדים הללו בדרכו. כדאי לזכור גם את התנגדותו להפצצת הכור העיראקי
והאיום שישראל תהיה "כערער בערבה", ואף את פעולתו החתרנית לסיכול
ההפצצה.
מוטב שלא ניסחף לפולחן אישיות נוסח "סיפורי צדיקים", ונבחן
את ההיסטוריה ואת אישיה בעיניים ביקורתיות.
* השטחים של בן גוריון – בן גוריון, כידוע, הציע לאחר מלחמת ששת הימים לסגת במהרה מן
השטחים. זה נכון, אך לא מדויק. האמת מורכבת יותר. הצעתו לנסיגה הייתה חלקית.
ראשית, בכל התבטאויותיו בנדון הוא הקפיד תמיד לציין "חוץ מירושלים השלמה
והגולן". אולם לא אחת, כאשר פירט את הדברים יותר, הוא כלל גם את גוש עציון
ואת חברון כאזורים שיש להשאיר בידי ישראל.
בישיבת מזכירות רפ"י, מפלגתו, ב-8 ביוני 1967, עוד בעיצומה של
מלחמת ששת הימים, עוד טרם הקרבות על שחרור הגולן, הציע בן גוריון לדרוש מהממשלה
לפעול ליישובם המידי של ירושלים העתיקה, גוש עציון וחברון על ידי יהודים, כדי
להבהיר לעולם את החלטתה של ישראל להבטיח את בעלותה על שטחים אלה, שהיו יהודיים
ואבדו לה במלחמת העצמאות. "בני הדור הזה, שהיו תושבי העיר העתיקה, חברון
ומתיישבי גוש עציון, צריכים להיות בין השבים לשטחים אלה, כדי לציין את רציפותם
היהודית של השטחים, בטרם יתחילו לחצים מדיניים על ישראל לעזוב את השטחים הללו".
מתוך מכתב נרגש של ב"ג לטבנקין, מנהיג הקיבוץ המאוחד, ב-18.12.67,
לאחר ביקורו השני אצל חלוצי ההתיישבות בגולן: "הייתי בשבוע שעבר שנית ברמת הגולן ונהניתי הנאה
מוסרית בפגישתי עם חברי הקיבוץ המאוחד המקימים יישוב ברמה זו. אני מקווה שגם השומר
הצעיר, למרות הכרזותיו, ייתן יד למפעל זה, כי רק מפעלים אלה יתנו לנו את הרמה –
שהוא צורך חיוני לביטחוננו".
* פתחון פה – אהוד פרסם שאלה שהפניתי אליו על פתחון הפה לרון וייס. חשוב לי
להסביר שאין לי בעיה עם פתחון הפה לדעותיו. הבעיה היא פתחון הפה לשקריו.
* ביד הלשון
נעמה – בפינה שהוקדשה לקיבוץ נען, הזכרתי את העובדה שהיישוב מנציח את שמו
של הכפר הערבי נענֶה שבקרבתו, אך נענה הוא שיבוש שמה של העיר המקראית נעמה.
אך יש יישוב ששמו נעמה, בבקעת הירדן. סיפורו של היישוב מעניין, כיוון
ששמו היה מוקד למחלוקת רבת שנים בין חברי המושב לוועדת השמות הממשלתית.
כאשר עלו חלוצי נעמה לקרקע, הם החליטו לקרוא ליישובם בשם זה, בשל
קרבתו לנחל נועיימה.
ועדת השמות סירבה לאשר את השם משני טעמים. האחד, הוא שנעמה הייתה עיר
תנ"כית, והיא הייתה באזור אחר בארץ, בשפלה. הוועדה מאשרת קריאת שם מקום על שם
יישוב קדום, רק אם הוא במרחק סביר. סיבה שניה היא ששני אתרים בארץ (אם כי לא
יישובים), כבר נשאו את השם נעמה. האחד הוא כפר נופש במפרץ שלמה שבסיני והשני הוא
משק שוורץ בעמק החולה. לפחות הסיבה השניה, עליה סיפר יהודה זיו, מוותיקי ועדת
השמות, בראיון לרוביק רוזנטל, מוזרה בעיניי. היישוב נעמה קם ב-1982, השנה שבה
נעקרו יישובי סיני, כולל כפר הנופש נעמה, כך שלא זו בלבד שאין כאן כפילות, ראוי
היה להנציח בשמו של המושב את שמו של כפר הנופש בסיני. יתר על כך, נעמה שבסיני
נקראה כך בשל סמיכותה ליישוב הערבי נועיימה, אותו שם שבעטיו ביקשו חברי המושב
להיקרא כך, והן נעמה שבסיני רחוקה מן העיר נעמה המקראית הרבה יותר.
החלטת הוועדה הייתה מעניינת – לקרוא למקום נעמי. כך ישמר הצליל של נחל
נועיימה, השם יהיה קרוב לשם שחברי המושב ביקשו וכך תונצח נעמי ממגילת רות, שחצתה
את הירדן ממואב לישראל באותו אזור.
לאורך שנים רבות שמו הרשמי של המושב היה נעמי, וחברי המושב הקפידו
לקרוא לו נעמה. על השלט הרשמי בכניסה לקיבוץ נכתב נעמי, והאות יו"ד רוססה
והוארכה לה"א. כך, עד לאחר מלחמת לבנון השניה.
במלחמת לבנון השניה נפל בנו הבכור של המושב. משלחת של המושב שבה
ונפגשה עם ועדת השמות, והיא כללה את האם השכולה. הם ביקשו מן הוועדה לאשר את שם
המושב, כדי לכבד את זכר החלל, והגדירו את שם המושב כראשי תיבות של נוער עברי
מחייה המדבר (ועל
פי גרסה אחרת: נוער עברי מיישב הבקעה).
הפעם הוועדה נעתרה לבקשה, ונעמה היה לשמו הרשמי של המושב.
* 929
בבלוג זה
בכל הבלוגים
