הבלוג של אורי הייטנר

פרופ' סרג'יו דלה-פרגולה, המומחה מספר אחד בעולם לדמוגרפיה של העם היהודי, מזהיר כבר שנים רבות, מפני הצטמקות עד היעלמות תפוצות העם היהודי, בשל ההתבוללות המואצת במערב, ונישואי התערובת, שבארה"ב מתקרבים ל-60%. לטענתו, בתוך 300 שנה לא תהיה עוד יהדות בארה"ב, לא יהיו בה יהודים.

תחזיות אינן מדע מדויק, אך קשה להתווכח עם המגמה עליה מצביע דלה-פרגולה. כדי למנוע את האסון הזה, על ישראל – מדינת העם היהודי, לראות בכך בעיה אסטרטגית ראשונה במעלה, המחייבת אותה לקחת אחריות כדי להתמודד עם המצב.

המסקנות מן התחזית הזאת הן שלוש.

א. הציונות, התנועה הלאומית של העם היהודי, הצילה את העם היהודי מכליה. בעידן החילוני, רק תנועה לאומית מבטיחה את קיומו של העם היהודי. בלעדיה היו, במקרה הטוב, קהילות דתיות יהודיות פה ושם.  

ב. קיומה של מדינת ישראל מבטיח את עתידו וקיומו של העם היהודי, ואת יהדותם של היהודים החיים בה.

ג. שני גורמים הם המחסום הגדול ביותר בפני ההתבוללות של יהדות ארה"ב: קיומה של מדינת ישראל והמרכזיות שלה וקיומם של הזרמים הרפורמי והקונסרבטיבי, שבזכותם מיליוני יהודים בארה"ב נשארו במסגרת העם היהודי. אולם הגורמים הללו מאטים את התהליך ודוחים אותו, ואין בכוחם לשנות את המגמה.

כמדינת הלאום של העם היהודי, המחויבות העליונה של ישראל היא הבטחת עתידו של העם. מן המחויבות הזאת, נגזרת האסטרטגיה להצלת העם היהודי.

המרכיב המרכזי באסטרטגיה, הוא התובנה שעתידו של העם היהודי מותנה בכך שמקסימום יהודים יחיו בישראל. לכן, מדינת ישראל, כמדינת העם היהודי, מחויבת לפעול בכל דרך אפשרית לעידוד העליה לארץ ולמניעת הירידה מן הארץ. למרות החשש מפגיעה ביחסי החוץ של ישראל, כתוצאה מפעולה אקטיבית בקרב אזרחיהן היהודיים של מדינות ידידותיות, חובתה של ישראל לעשות כן, ולהפעיל לשם כך משאבי כוח אדם איכותי ומשאבים כספיים רבים.

מרכיב שני הוא חיזוק והעמקה של הקשר בין ישראל לתפוצות הגולה והעמקת זיקתן ליהדות, לתרבות ישראל, לשפה העברית ולמדינת ישראל. לכאורה, יש סתירה בין עידוד העליה לארץ לבין פעולה לחיזוק יהדותם של יהודי התפוצות, אך הסתירה היא מדומה. היעד הסופי הוא עליה לארץ, אך אם לא יהיו יהודים, לא תהיה עליה. לכן, יש חשיבות רבה בהעמקת הזהות והתודעה היהודית בקהילות הגולה. האוריינטציה של התודעה הזאת, חייבת להיות ציונית, עם הפנים לישראל, דוגמת מיזם "תגלית" ושכמותו.

מרכיב שלישי הוא שינוי דרסטי ביחסה של מדינת ישראל לזרמים הלא אורתודוכסיים, שהם רוב מניינו ובניינו של העם היהודי, ו-90% מיהדות ארה"ב. הפניית העורף ליהדות העולם היא מעילה של מדינת ישראל בייעודה ובתפקידה. ההתנכלות של המדינה ליהדות העולם, מתוך כניעה לכוחו הפוליטי של המיעוט החרדי, חייבת להיפסק. לשם כך, יש צורך בשידוד מערכות פוליטי חדש, שבו לא תהיה עוד תלות בחרדים. הדבר ייתכן, אם המפלגות הציוניות תראינה בעתיד העם היהודי יעד מרכזי, המחייב אותן לשתף פעולה גם אם הן חלוקות ביניהן בתחומים אחרים.  

מרכיב רביעי הוא הבטחת היותה של מדינת ישראל מדינת לאום יהודי לדורות, בין השאר באמצעות עיגון מהות זו בחוק יסוד. עלינו להבין, שקיומה של מדינת ישראל – מדינת הלאום היהודי, היא הערובה לעצם קיומו של העם היהודי ולעצם קיומה של היהדות. לכן, יש לבלום את המתקפה הפוסט ציונית, המתכסה בסיסמאות שווא מטעות של "מדינת כל אזרחיה", שנועדו לבטל את מהותה וזהותה של ישראל כמדינה יהודית. יש לעצב את גבולות המדינה, כך שיבטיחו רוב יהודי מאסיבי, גם במחיר ויתור על אזורים עתירי אוכלוסיה פלשתינאית בא"י. יש לעצב את מדינת ישראל כחברת מופת, שתהווה אבן שואבת לצעירים היהודיים בעולם.

* "ישראל היום"