מספר המתמודדים על ראשות מפלגת העבודה מתחרה עם מספר המנדטים שמעניקים
לה הסקרים. אני ספרתי תשעה מועמדים (גם אם לא כולם הודיעו על כך רשמית) ועוד היד
נטויה. לצד בכירי המפלגה, צצים גם מועמדים בלתי מוכרים בציבור הרחב. אחד מהם הוא
פרופ' אבנר בן זקן. בערב-שבת הוא הכריז על מועמדותו בראיון ל"מעריב".
כאשר אדם ללא הכרה ציבורית מכריז על מועמדותו לראשות מפלגה גדולה, הוא
מקרין בעיה של מודעות עצמית. אולם למקרא הראיון התרשמתי מכך שאין המדובר בעוד איזה
איתן כבל שהמסר שלו הוא "אני אני ואני", אלא אדם המדבר על רעיונות ודרך.
משפט אחד בראיון עורר בי תקווה: "בן 48, נשוי לעטר, בת קיבוץ בית השיטה, אב
לשלוש בנות. 'אני דומה ברעיונות שלי לסבא שלה, מנחם אורן, שהיה אינטלקטואל ידוע
בתנועה הקיבוצית', הוא אומר". לא הייחוס המשפחתי
הרשים אותי, אלא הכרזתו על כך שהוא דומה ברעיונותיו למנחם אורן.
הכרתי את מנחם אורן, שלפני 32 נספה בתאונת דרכים. בית השיטה הייתה
הקיבוץ המאמץ של אורטל בראשיתה. בנו של מנחם, שאול אורן ז"ל, היה המלווה
החברתי של אורטל הצעירה, וממעצבי דרכה ורוחה עד היום. וגם מנחם היה קשור מאוד
לאורטל. כאיש חינוך ורוח, הוא ייצג בעיניי את לוז הקיבוץ המאוחד: אקטיביזם ציוני,
סוציאליסטי, התיישבותי, משימתי. מפלגת העבודה כל כך רחקה מן הדרך הזו, וכה שמחתי
על מועמד המכריז על עצמו כמי שרעיונותיו הם ברוח הקיבוץ המאוחד.
הנה כמה ציטוטים מפיו של מנחם אורן. "הקיבוץ המאוחד קם מתוך
יצרים עזים לעשות את הנקודה ההתיישבותית למשען אדיר לכל פעולת כיבוש בארץ...
המשימות יפעילו את הכימיה של הליכוד הרעיוני של הרבים והשונים. כאשר נצמדו אל
האדמה הזאת היה זה 'בבריתך' – בברית העפלה, בקדשנו אח, אחות" (1978).
במועצת הקבה"מ במרום גולן, לציון עשור להקמת מרום גולן, בכור
יישובי הגולן, ולקבלתו לתנועה של קיבוץ אורטל (1978) אמר מנחם: "אנו מקיימים
את דיוני המרכז בלב ישוב גדול ויפה ובוטח. מרום גולן הוא הגדול ביישובי הרמה.
יוזמותיו החלוציות משפיעות לא במופת בלבד, אלא בהדדיות הממשית יום יום. באותה
מועצה לפני עשר שנים אמר יגאל אלון: גדות מכאן וקיבוץ גולן מכאן מסמלים את עוצמת
המפנה, לא יחזרו יישובי הגליל החולה ועמק הירדן להיות ברווזים נחים לעומת רמת
הגולן עוינת. ... הקיבוץ המאוחד קיבל את ההחלטה, כי קו אזורי ההתיישבות יהיה קו
הגבול... בקולנוע בקונייטרה לפני עשר שנים קיבלה מרום גולן את ברכת הקיבוץ. בצורה
נחפזת נמסרה קונייטרה לסורים, אבל היישובים שלנו ברמה התחזקו והתבצרו וישנו המשך
להתיישבות בצפון הרמה. הערב יקבל הקיבוץ את אורטל. מרום גולן, החוגגת עשר שנים
להתיישבותה, תשלב את כוחה וערכה ההתיישבותי עם התנועה".
בשיחה עם חברי אורטל (1981) אמר מנחם: "הרצון שלכם להיצמד לגולן,
הרעיון לקבוע עובדה התיישבותית, ההחלטה לחיות כאן – קדמה לבניין המשק. אבל צריך
לזכור, כי בניין קהיליה שיתופית עם ערכי חיים הלכה למעשה, שתהיה אורטל בטוחה בכוח
החיים שלה – היא לא יכולה להישאר בשגרת המשק. צריך שתהיה בה רוח מחיה, אותה רוח
שבלעדיה אין התמד, הרוח המאפשרת לגבור על הקשיים, להיות מחוסנים בפני משבר, שעם כל
הישג תתעורר יוזמה מחודשת ושיצטבר ביטחון בשורשים".
ולאחר ההחלטה על עקירת יישובי סיני (1979) הביע אורן חשש: "עומדת
להישמט מידינו הרמה המגינה על הגליל, עומד להישמט מידינו הגליל מתוכו עצמו וכן
הביטחון על הירדן. סכנה אורבת לצומת המדינה בין צפונה לדרומה – ירושלים. האדמה
רועדת תחת כפות רגלינו. זו נפש הציונות, זו ממשות ריבונותנו כאן. מפעלנו הקיבוצי
מרותק אל העיקר, עלינו להחזיר לעם את חוש ההתמצאות, את כושר ההבחנה".
ואם אדם שרעיונותיו כשל מנחם אורן מתמודד על ראשות מפלגת העבודה, הוא
בוודאי רוצה להחזיר לעם את חוש ההתמצאות. זו בשורה מרעננת ומעודדת.
... אלא, שכאשר קראתי את רעיונותיו של פרופ' בן זקן, לא מצאתי בהם ולו
הד קלוש לרעיונותיו של אורן. ההיפך הוא הנכון.
המנהיג שהפנה עורף לדרכה המדינית של תנועת העבודה ועקף את מרצ משמאל,
היה אהוד ברק. בן זקן אכן מגנה את ברק, אך על כך ש"ב–99' ברק ריסק את תהליך השלום". לא יאומן!
בן זקן תוקף בחריפות את חוק הלאום, שמבטא את הקונצנזוס הציוני. בעקבות
החוק הוא הציע להרצוג "לנסוע
לכפר קאסם ולערוך שם מסיבת עיתונאים, להכריז שאין צורך בחוק הלאום, כולנו ישראלים
- ערבים, דרוזים, מוסלמים, צ'רקסים. אמרתי לו שבאותה הזדמנות עליו לפנות לציבור
הערבי ולומר להם שעליהם לקבל את העובדה שאנחנו מדינת הפליטים היהודים ובתמורה
הצעתי להרצוג להבטיח לערבים שיפעל לשוויון זכויות מלא לאזרחים הערבים".
למה צריך להבטיח לערבים שוויון זכויות מלא – הרי הם נהנים משוויון
זכויות כזה, וחוק הלאום אינו פוגע בכך כהוא זה. האמירה, בהקשר הזה, ש"כולנו
ישראלים" נועדה לחתור תחת זהותה ומהותה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.
לא "מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל" כפי שהוכרז במגילת העצמאות
"בתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית", אלא "מדינת הפליטים
היהודים". פליטים? ישראל היא מדינת לאום יהודית בזכות, ואין היא צריכה לבקש
מהערבים להכיר בהיותה מדינת הפליטים. איזו אמירה אומללה.
אסופת כתביו של מנחם אורן נקראת "שורשים וכנפיים". ללא
כנפיים, ללא מעוף וחזון, עם שורשים בלבד – במה מותר האדם מן העץ? אולם ללא שורשים,
ללא דבקות במולדת, ללא התיישבות, מה שייוותר זו תלישות גלותית, כאילו לא טעמנו די
מהתענוג הזה.
למרבה הצער, בראיון עם בן זקן, לא מצאתי שורשים.
* "ידיעות הקיבוץ"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
