הבלוג של אורי הייטנר

בדומה למזמור י, גם מזמור יא עוסק בסוגיות הרשע והצדק, הרשעים והצדיקים. אף הוא עוסק בזדונם של הרשעים. ואף הוא עוסק במקומו של האלוהים במערכת הזאת, אך כאן מציג המשורר עמדה שונה מזו של המשורר שכתב את מזמור י.

במזמור י מדמה המשורר את הרשע לחיית טרף המשחרת לטרפה. במזמור יא הוא מדמה את הרשעים לציידי אדם. "כִּי הִנֵּה הָרְשָׁעִים יִדְרְכוּן קֶשֶׁת, כּוֹנְנוּ חִצָּם עַל יֶתֶר, לִירוֹת בְּמוֹ אֹפֶל    לְיִשְׁרֵי לֵב".

כאן מעלה המשורר דילמה מעניינת. "כִּי הַשָּׁתוֹת יֵהָרֵסוּן, צַדִּיק – מַה פָּעָל?" כלומר, אם התשתית החברתית והמוסרית הרוסה, מה כבר יכול הצדיק הבודד להשפיע?

זו בהחלט דילמה, אך אני מאמין במסר הפוך. במסר ש"מעט מן האור מגרש הרבה מן החושך", כמאמר הרב קוק. או במסר המקביל של א.ד. גורדון: "לא יהיה ניצחון של האור על החושך כל עוד לא נעמוד על האמת הפשוטה, שבמקום להילחם בחושך, עלינו להגביר את האור". המשמעות של אמירות אלו, הן כוחו של היחיד, ולכן אחריותו של היחיד לפעול, ולא לשאול את עצמו האם השתות כבר נהרסו.

ובתלמוד בבלי, מסכת קידושין נאמר: "לעולם יראה אדם את עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי. עשה מצווה אחת, אשריו שהכריע עצמו לכף זכות. עבר עבירה אחת, אוי לו שהכריע עצמו לכף חובה.

לפי שהעולם נידון אחר רובו והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצווה אחת, אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות. עבר עבירה אחת, אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה... בשביל חטא יחידי שעשה זה, אבד ממנו ומכל העולם טובה הרבה".

כלומר, אל לו לאדם לעולם לשאול את השאלה האם השתות הרוסות. לעולם יראה אדם את העולם כולו, כאילו הוא מונח על כתפיו, ומה שיגזור את גורל העולם לטוב או לרע, זה הצעד שאני אעשה עכשיו.

איזו מתיחה של אחריות הפרט, המתיחה המקסימלית שניתן להעלות על הדעת. אולי זו הגזמה, אך המסר שלה הרבה יותר נכון, מאשר המסר של כותב המזמור, מסר של ראש קטן, מסר של "אני בסך הכל הש"ג".

אחרי מלחמת יום הכיפורים התפרסם קמפיין בעיתונים, שאיני יודע מי עמד אחריו, ובו נכתב: "היה אתה בסדר, כולם יהיו בסדר, הכל יהיה בסדר". שבחי הראש הגדול ואחריות הפרט.

****

המסר של "כִּי הַשָּׁתוֹת יֵהָרֵסוּן, צַדִּיק – מַה פָּעָל?" אופייני לספר תהלים. ספר תהלים הוא ספר של שירה נשגבת, אולם הוא נושא מסר של פאסיביות. בדרך כלל אין הוא קורא לאדם לקחת אחריות על גורלו, אלא מתפלל לאלוהים שיציל אותו. אפשר לסכם את המסר כ"תהלים נגד טילים". כלומר, במקום לעשות מעשה, לומר תהלים. אין כל בעיה באמירת תהלים שעה שקרוב משפחה נמצא בניתוח, זה לבטח לא מזיק, אולי זה אף מועיל, בוודאי למתפלל, ואולי גם באנרגיות העוברות לחולה. אולם בוודאי שאין זה תחליף לרופא.

גם בסוגיית הצדיקים והרשעים, המסר הוא פאסיבי. במזמור י, מוחה המשורר על העלמת העין של אלוהים. אין הוא מבין את הסתר הפנים כמסר שעל האדם לקחת אחריות ולפעול. הוא מתחנן בפני אלוהים שיתערב.

במזמור יא המסר שלו הוא אמונה וביטחון בכך שהכל יסתדר, כי אלוהים שופט משפט צדק. "יְהוָה צַדִּיק יִבְחָן, וְרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ. יַמְטֵר עַל רְשָׁעִים פַּחִים, אֵשׁ וְגָפְרִית וְרוּחַ זִלְעָפוֹת מְנָת כּוֹסָם. כִּי צַדִּיק יְהוָה, צְדָקוֹת אָהֵב, יָשָׁר - יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ". לכאורה מסר הפוך לזה של מזמור י, אך במהות אותה תפיסת עולם. לא קריאה לאקטיביזם אנושי, אלא ציפיה פאסיבית להתערבות שמיימית, נִסית.

****

הציונות הנחילה לעם היהודי את מסר האקטיביזם ונטילת האחריות לידיים, אחרי אלפיים שנות גולה, פאסיביות והמתנה למשיח.

המסר האקטיביסטי המזוקק ביותר, הוא בקריאתו של יצחק שדה:

נוער, שמע!

מישהו אי שם מחזיק את מאזני חיינו בידיו. וכפות המאזניים עולות ויורדות, עולות ויורדות.

על הכף האחת – שואת ישראל, תקומת ישראל, ומלחמת ישראל.

ועל הכף השנייה: תככי מסחר ופוליטיקה, והתככים, משקלם כבד מאוד.

נוער, זכור: בבוא השעה, השלך עצמך על כף המאזניים.

השלך עצמך בכוח ובאומץ!

זה יכריע, המאזן ישתנה!

נוער, שמע!

* 929