הבלוג של אורי הייטנר

העיתונאי בן כספית מ"מעריב" אובססיבי לנסיגה מהגולן. מאז אמצע שנות ה-90 הוא אינו מרפה. לפעמים הוא מפרסם ידיעות מוגזמות על הסכם קרוב כביכול, על מנת ליצור אווירה, שתהיה מעין נבואה המגשימה את עצמה. לעתים הוא מתאר את יפי השלום, בתיאורים דמיוניים. לעתים הוא נוקט בדה-לגיטימציה אישית כלפי מי שמצטייר בעיניו כמכשול בפני הנסיגה, כמו למשל מאיר דגן, ראש המוסד. לעתים הוא מרומם את מי שמצטייר בעיניו כמקדם חלומו – כמו למשל משה קצב, כשניסה לאנוס את שרון להיענות ליוזמות אסד. ויש שהוא מתמקד בפולחן אישיות לבשאר אסד.

אחת הדרכים החביבות עליו, היא איום על הציבור הישראלי במלחמה נוראה אם לא ניסוג מהגולן. לאחרונה, זה הטרנד החדש של שוחרי הנסיגה למיניהם. אודי מנור למשל, כתב בפורטל לצדק חברתי bsh, שאין לעסוק בתפל – השחיתות, אלא בעיקר. הבחירה היא בין אי יושר שיוביל לשלום עם סוריה, לאי יושר שיוביל למלחמה עם 5,000 הרוגים בגוש דן. בן כספית קצת יותר צנוע בספסרות הדם שלו. ברשימתו "לגייס את אסד" ("מעריב" 29.8.08) איים כספית ב"ירי של מאות טילים סוריים על ישראל בשלב הראשון, עד שחיל האוויר יצליח להשמיד את מרבית המשגרים ולהשתלט לגמרי על המרחב האוויר. מהירי הזה ייהרגו כאלף אזרחים... צה"ל יפלוש לסוריה, יגיע תוך זמן קצר יחסית לדמשק, ויוכל אם ירצה, להשתלט עליה. במהלך הזה ייהרגו עוד כ-1,500 חיילים".

התיאורים הללו הם מניפולציה דמגוגית. את האיום במלחמה הנוראה הזאת שמענו לקראת ההחלטה על הקמת קצרין, לקראת ההחלטה על סיפוח הגולן לריבונות ישראל, לקראת שיריון חוק הגולן, במהלך המשאים ומתנים עם סוריה בשנות ה-90, בתנופת הפיתוח והרחבת היישובים הגדולה בשנים האחרונות. והנה, כבר 34 שנים הגולן הוא האזור השקט ביותר במדינה, הגבול עם סוריה שקט אף יותר מגבולות השלום עם מצרים וירדן, דווקא כאשר אנו יושבים בגולן, דווקא כיוון שאנו יושבים על הגולן. הפסקת האש, המבוססת על הרתעה ועל הזיכרון הסורי ממלחמת יום הכיפורים נשמרת יותר מהפסקת האש עם מצרים שתמורתה ויתרנו על כל סיני (והרי השלום הקר, או ליתר דיוק המלחמה הקרה, עם מצרים אינו שונה במהותו מהפסקת האש עם סוריה). השקט הזה שרד גם אתגרים כמו שתי אינתיפאדות פלשתינאיות, שתי מלחמות בלבנון והפצצת כור גרעיני בסוריה.

בן מפעיל מניפולציה של איום על הציבור הישראלי במלחמה נוראה ועקובה מדם, ככלי לשטיפת מוח במסגרת מלחמה פסיכולוגית של מצדדי הנסיגה מהגולן. האם שמענו פעם מישהו מהמאיימים במשך שלושת העשורים האחרונים מתרץ את אי התגשמות נבואתו? תמיד הם יוכלו לומר שהנבואה הזאת לא היתה מוגבלת בזמן. אם, למשל, בעוד שבעים שנה תהיה מלחמה כזאת, ניתן יהיה לומר שהנה, כבר לפני מאה שנה "אמרנו לכם" שאם קצרין תקום תהיה מלחמה. ואכן, איש אינו יכול להבטיח שלעולם הגולן יהיה מחסום בפני מלחמה, כפי שאיש אינו יכול להבטיח שהסכם שלום ימנע מלחמה. לתיאוריה של כספית אודות המלחמה הנוראה שתפרוץ אם לא יהיה הסכם עם סוריה, אין כל בסיס, בוודאי לא יותר מאשר לטענה שנסיגה מהגולן תביא למלחמה כזאת, שיכולה להתבסס על המציאות כאשר הסורים היו בגולן.

אילו הייתי אסד, מה הייתי חושב כשיועצי לענייני מודיעין היה מגיש לעיוני את מאמרו של כספית. ראשית, הייתי מגחך. הרי הלקח ממלחמת יום הכיפורים, הוא שתקיפת ישראל כאשר היא יושבת על הגולן, גם בתנאי הפתעה מוחלטת, מסתיימת בתוך ימים ספורים בפאתי דמשק, עבר אליי בגנים מאבי.

קריאת המשך המאמר, היתה מחזקת את גישתי. אחרי תיאור המלחמה הנוראה, כותב כספית: "ומה אז? אז תתחיל מלחמת טרור וגרילה, יתפוצצו מטענים, ייהרגו עשרות חיילים בחודש ,ואנחנו נחפש, בנואשות דרך החוצה. בדיוק כמו בעיראק. ומה אז? אז נתחיל לדבר. השאלה היא אם יהיה עם מי לדבר. לאסד נוכל רק להתגעגע. המשטר שיירש אותו יהיה גרוע בהרבה. ראו עיראק".

רגע, אם מלחמה תביא לנפילתי מהשלטון, הייתי חושב, למה לי לצאת למלחמה? אולי אבא שלי לא היה כל כך טיפש, וראוי שאדבוק בלקח שלו ממלחמת יום הכיפורים.

אבל סוף המאמר עלול היה להביא לשינוי דעתי: "ועל מה נדבר? על רמת הגולן נדבר. כי בלעדיה אין הסדר. אז בשביל מה כל זה"?

רגע, רגע. אם בן כספית צודק, וצודקים אלה שמתבטאים כמותו... מה יש לנו להפסיד? אם כל מלחמה, תהיינה תוצאותיה אשר תהיינה, תביא לנסיגה מהגולן, כדאי לצאת למלחמה.

אמירות חסרות אחריות כמו אלו של בן כספית, כמוהן כהזמנת מלחמה. ככל שהסורים יבינו, שאם יצאו למלחמה יקבלו את הגולן גם אם יובסו, תגדל סכנת המלחמה.

לא, בן כספית אינו רוצה להזמין מלחמה עם סוריה. הוא רוצה לשטוף את מוח הציבור באמצעות מלחמה פסיכולוגית המבוססת על הפחדה. אבל מאמרים כשלו עלולים להפוך לנבואה שתגשים את עצמה.

ישיבת ישראל על הגולן, היא ההרתעה הגדולה ביותר מפני מלחמה. אך אם הסורים יחשבו שכתוצאה מהמלחמה יקבלו את הגולן הם עלולים לפתוח במלחמה. מן הראוי שהמסר שיקבלו יהיה הפוך. אם ידעו, שכל שטח שיאבדו במלחמה – יאבדו אותו לצמיתות, לא תהיינה עוד מלחמות. 

* "שישי בגולן"