זה תמיד מתחיל במשהו.

הפעם זה היה המזרון. החוליה החלשה. 

כמה שנים כבר יש לנו את המזרון הזה, שאלתי בוקר אחד.

הוא נאנח והסתובב אלי עם הגב. 

מזרונים זה הצד שלי, כלומר, זה הצד של הגב שלי, והגב שלי החליט שהגיע הזמן למזרון חדש. 

בסופ"ש ראיתי פרסומת באחד העיתונים.

זה תמיד ככה. רואים את הפרסומת רק כשצריכים. או שאולי זה רק אצלי? העיניים שלי מתורגלות לדלג על הצבעים הרועשים, על אותיות הענק עם סימני הקריאה, על ההבטחה. אבל כשצריך, כשצריך אני רואה.

אז הלכנו לקנות מזרון.  

אמרתי למוכרת שאנחנו רוצים מזרון קשה. בלי קפיצים. כבר מזמן גיליתי שמזרוני ספוג הם אלו שהכי טובים לגב שלי.  

אוקי, היא אמרה, אבל איזה ספוג? ומה לגבי שכבת נוחות? אתם רוצים ויסקו או לטקס? ואיזה דרגת קושי?

מסתבר שצריך היום תואר שני במזרונולוגיה כדי לדעת מה לקנות, ואני, מה לעשות, יודעת רק: ספוג בלי קפיצים.

אין בעיה, המוכרת אמרה, יש לכם 30 יום ניסיון ואם לא יהיה לכם נוח אז אפשר להחליף.

זה מרגיע. 30 יום ניסיון. חבל שאין 30 יום ניסיון בכל דבר בחיים.

שמחים וטובי לב החלטנו לקחת את מה שלא יהיה ל30 יום ניסיון.  

ברגע האחרון התברר שהמיטה שלנו לא בגודל סטנדרטי. מאז הפעם האחרונה שקנינו מזרון הסטנדרטים השתנו. כנראה שככה זה עם סטנדרטים. אין להם עקרונות.  

אין בעיה. המוכרת אמרה. אני יכולה להזמין לכם מזרון באיזה גודל שתרצו. אבל על מזרון בגודל לא סטנדרטי אין 30 יום ניסיון. 

מה עושים? בזמן שהתלבטנו נזכרנו שארגז המצעים במיטה נשבר לפני כמה שנים ותיקנו אותו באופן פרוביזורי שהפך לקבוע בדיוק כמו כל דבר זמני. 

החלטנו. אם כבר אז כבר. נחליף גם מיטה.   

והסכר נפרץ. 

כי אם כבר מחליפים מיטה אז אולי ניפטר גם מהרהיטים הישנים שלא היה להם מקום אחר בבית והיה חבל לזרוק אז בינתיים אכסנו אותם בחדר השינה.

ואם כבר מרעננים ריהוט אז כדאי גם לצבוע את החדר, כי כבר 16 שנים שמברשת לא נגעה בקיר. 

ואם כבר צובעים אז אולי הגיע הזמן להתארגן על שטיחים ליד המיטה. דווקא היו לנו כאלו, אבל אחד מהם הועבר לפני שנים לחדר של הבת, ובחורף רק אחד מאיתנו (ליתר דיוק אחת) יכולה להוריד את הרגליים מהמיטה בלי לחטוף מכת קור מהמרצפות הקפואות.

וצריך גם תמונות חדשות כי התמונה שיש לנו בחדר סבלה מגרביטציה וקרסה לתוך עצמה. וגם פרחים חדשים לאדן החלון במקום העשבים המיובשים. וגם שעון נורמלי במקום זה המרעיש ששיגע לי ת'שכל.   

בסך הכל רצינו להחליף מזרון... 

בטופס ההזמנה היה כתוב 35 ימי עסקים עד האספקה. זה מספיק זמן להתארגן. 

אז הוצאנו מסמרים. וסתמנו חורים. צבענו. זרקנו. מיחזרנו. מסרנו. ניקינו. קירצפנו. טיפלנו בבעיית חשמל עתיקה. הזזנו עוגן של תריס. הפכנו חדר דחוס ומבולגן למקום מרווח ומאיר פנים.

כשאני כותבת "עשינו" אני מתכוונת לשותפי לחדר השינה ולי. זה נחמד לשפץ לבד. נותן משמעות לכל פינה בחדר.

בזמן השיפוץ ישנו על המזרון הישן שלנו על הרצפה. את המיטה הישנה והשבורה פירקנו לחתיכות. מאחר והיה לנו קשה להיפרד מהרהיט שהיה כל כך דומיננטי בחיים הזוגיים שלנו, החלטנו לקחת קרש אחד ממנה ולהפוך אותו למתלה בגדים. 

הכל היה מוכן כשהמיטה החדשה הגיעה סוף סוף. הרשינו לעצמנו לצנוח בחינניות על המזרון החדש שלנו. 

חשבנו שהכל נגמר?

התברר שזה רק התחיל!  

המזרון היה קשה מדי אז ניצלנו את הקלף של 30 יום ניסיון כדי להחליף למזרון רך יותר. 

חיכינו שבועיים עד שהוא יגיע ובזמן הזה חזרנו לישון על המזרון הישן. על הרצפה. למה על הרצפה? כי המיטה החדשה הייתה רחבה יותר והמזרון זז עליה. כלומר, זאת הייתה התאוריה שפיתחנו כשכל תזוזה קלה שלנו גרמה למזרון להתנדנד בכמה מישורים בו זמנית. 

אבל התופעה חזרה על עצמה גם עם המזרון הנכון. רק אז הבנו שהבעייה נעוצה במיטה. 

עד אותו הרגע לא בדקנו אותה יותר מדי, ומה יש לבדוק? מסגרת, רגליים, ארגז מצעים. מיטה. לא פשפשנו לה בקרביים עד שהתחילו הבעיות עם המזרון. וברגע שפתחנו בחקירה גילינו את גודל הזוועה: הקרשים בבסיס המיטה לא משוייפים. חלק מהם שבורים. כל הברגים הוברגו בכוח רב ו"חרשו" את העץ. גילינו שמסגרת המיטה רחבה ב-3 ס"מ מהמזרון וארוכה ממנו בס"מ, מה שגורם לארגז המצעים להיות חשוף לאבק. 

אבל הבעיה הכי גדולה הייתה שהבסיס שעליו מונח המזרון איננו יציב. מאחר והעץ הוא חומר אלסטי, כל נגיעה ולו הקלה ביותר במזרון הרך גרמה לויברציות שהניעו את בסיס המיטה ונדנדו את המזרון בפראות לכל הכיוונים. 

כל הנדנודים האלו לא עשו לי טוב בגב. הגב שלי דורש עוגן קשיח, הוא לא עובד טוב עם רכרוכיות.

חזרנו שוב לישון על הרצפה. לפחות הפעם היה לנו מזרון מצויין. ובכל זאת, לישון על הרצפה כשהמיטה החדשה שרכשנו במיטב כספנו עומדת בחדר כאבן שאין לה הופכין זה לא מתכון לאושר. 

פנינו לחנות. אותה חנות שפרסמה את עצמה בהמון פירוטכניקה בעיתוני סוף השבוע. 

אבל המיטה אצלכם כבר הרבה זמן, המוכרת אמרה, מה פתאום נזכרתם שיש בעיה. 

טוב בסדר, המוכרת אמרה אחרי קצת דין ודברים, נבוא לראות את הליקויים ואם נגלה שיש בעיה אז נתקן. 

מתי אמרתם שהתקשרתם, המוכרת אמרה כשהתקשרנו אחרי שבוע כדי לברר למה הם לא באים לתקן. 

אני אברר ואחזור אליכם, המוכרת אמרה כשהתקשרנו אחרי שבוע ויום כדי לברר למה היא לא חזרה אלינו יום קודם. 

החנות ממנה רכשנו את המיטה נמצאת בגליל. הנגרייה שמייצרת עבור החנות את הרהיטים נמצאת בבאר שבע.  

אני מניחה שיש לחנות כל מיני שיקולים שגורמים לה לעבוד דווקא עם נגרייה שנמצאת במרחק של שעתיים וחצי נסיעה.

השיקולים האלו לא מעניינים אותי במיוחד. אני בסך הכל לקוחה. אבל מה שכן מעניין אותי זאת העובדה שהנגרים מבאר שבע מגיעים לצפון רק פעם בחודש. 

מה את רוצה, המוכרת בחנות אמרה, זאת נסיעה ארוכה.

אבל מה עם הליקויים במיטה?

הם יבואו לראות אותם בפעם הבאה שיהיו בצפון.

מתי?

בעוד חודש.

ומתי הם יתקנו?

אם אפשר הם יתקנו במקום, ואם אי אפשר אז הם יקחו מידות ויביאו חלפים בפעם אחרי זה.

מתי?

בעוד חודשיים. 

שאלתי את המוכרת אם זה נראה לה הגיוני שניאלץ לישון חודשיים על הרצפה בגלל שהמפעל שלהם מתקמצן על דלק. 

היא אמרה: אבל המיטה אצלכם כבר הרבה זמן מה פתאום נזכרתם שיש בעיה. 

בשלב הזה הבנתי שהלופ שנקלענו אליו הוא סוג של טבעת מוביוס. 

החלטנו לא להמתין. אם שיפצנו את החדר בכוחות עצמנו נוכל גם לתקן את המיטה. 

תכננו להוסיף עוד כמה קורות עץ לבסיס המיטה בתקווה שזה ייצב אותו, ובאחד הימים הלוהטים של אמצע השבוע שעבר נסעתי למחסן העצים בעיר הסמוכה.  לא ידעתי למה לצפות. ליתר ביטחון הצטיידתי בצילומים של המיטה בטלפון הנייד שלי.

במשרד של מחסן העצים לא היה אף אחד אז ניגשתי אחורה, למנסרה. פניתי לאיש הראשון שראיתי וביקשתי עזרה. באופן ממוזל התברר שנפלתי על הנגר שעובד במקום. 

הראיתי לו את הצילומים של המיטה, והוא מיד זיהה את הבעיה. הקרש המרכזי בבסיס המיטה חובר בצורה שגויה. במקום לספוג את הזעזועים הוא רק מגביר אותם. 

סיפרתי לנגר שאנחנו ישנים על הרצפה כבר כמה שבועות, ושאני סובלת מהגב.

צצצ, הוא אמר. גם אני סובל מהגב. אני יודע מה את עוברת. אם את רוצה אני מוכן לבוא הערב ולסדר לך את המיטה. אני מבטיח לך שהלילה לא תשני על הרצפה. 

כמה זה יעלה לי?

לא יותר מ-200 ש"ח. אני מבטיח לך. 

סגרנו. 

וזהו. הנגר החביב וההגון פתר את הבעיה. כמה טוב שיש עוד אנשים כמוהו.  

אמנם המיטה עדיין רחבה מדי. הקרשים עדיין לא משוייפים. 

אבל לפחות הבסיס יציב, ובסיס יציב זאת התחלה חשובה בכל מערכת יחסים, גם בזו שאני מתחילה לפתח עם המיטה החדשה.   

עכשיו סוף סוף אפשר לסגור את השרשרת.