בדרך כלל אני מנקה את המקרר ניקוי יסודי בבוקרו של ליל הסדר. אני מרוקנת את כל מוצרי המזון, מוציאה מדפים ומגירות ומקרצפת את כל מה שזקוק לקרצוף. זאת עבודה של שעתיים-שעתיים וחצי, ולמרות שבדרך כלל בן זוגי ואני עושים אותה ביחד בסוף אני גמורה, ואז אני מגיעה לליל הסדר שפוכה. 

אני חושבת שכבר כתבתי פה על ליל הסדר האלטרנטיבי שלנו, במקום להקריא את ההגדה כל אחד מהמשתתפים בוחר נושא שקשור לחג, חוקר אותו, ומציג אותו לשאר המשתתפים. זה יכול להיות יציאת מצרים מההבט ההיסטורי, או משחק זיכרון של חד גדיא כמו שבתי ובני הכינו בשנה שעברה. ליל הסדר האלטרנטיבי שלנו הוא מאד משמעותי וחוויתי עבורי. חבל לי להגיע אליו עייפה.

אז החלטתי להקדים את ניקוי המקרר ליום רביעי.

התהליך מתחיל בקילוף כל המגנטים, הציורים, הפתקים והתזכורות שתלויות על הדלת. זה לוקח הרבה זמן כי יש לנו הרבה קישוטים על המקרר, החל מטבלת הניקיון השבועית בה כתוב לכל בן משפחה מה עליו לנקות באותו שבוע, דרך מגנטים מאירועים משפחתיים, מגנטים של פרסומות, תזכורות, ציורים ועוד ועוד ועוד.

אחר כך יש קרצוף, קרצוף, קרצוף, קרצוף. ובסוף, המקרר צחור ובוהק מפנים ובחוץ.  

(רציתי להעלות תמונה, אבל ישראבלוג לא מאפשר, אז דמיינו לעצמכם מקרר חדש, נקי וריק)

אחרי שהכל נגמר עמדתי מרוצה מול מעשה ידי, אבל לא יכולתי להיות מרוצה עד הסוף, כי המקרר הערום ללא קישוטיו הצבעוניים נראה עצוב למדי. 

הזמנתי את בני הבית לתלות עליו את המגנטים בתבנית שיבחרו, ואמרתי שהמקרר הנקי הוא כמו עץ חג המולד אחרי שמעמידים אותו בבית ולפני שתולים עליו את הקישוטים. זאת היתה אמירה משעשעת, אבל אחר כך חשבתי שיש בה גם משהו מעבר לרובד הקישוטי, הלא חג המולד הוא החג בו נולדה הדת הנוצרית, ואילו פסח הוא החג בו נולד עם ישראל. אז יש משהו סימבולי בהלבשת העץ (ישו) או המקרר (עם ישראל), בדיוק כמו שמלבישים תינוק שהרגע נולד. או שאולי אני סתם מקשקשת. בכל אופן, את הבוקר שהתפנה לנו בילינו בטיולון קטן לתל קשיש. יש שם פריחה מטורפת של חוטמית זיפנית.

התל תחום מצד אחד בכביש 70 ומצד שני במסילה החדשה של רכבת העמק. אבל על ראש הגבעה, בתוך הפיח והאורבניות הרועשת יש מיקרוקוסמוס ורוד ויפהפה. 

אני ממליצה לכל אוהבי פרחי הבר שנוסעים צפונה במהלך חול המועד לעצור שם ולהתבשם מהורוד הפראי. (הוראות הגעה: לפתוח ווייז, לכתוב תל קשיש, ולעקוב אחר ההוראות)

חג שמח!