"אומרים שמחר תהיה סערה מטורפת".
זה מה שאמרו לי שלשום. בגלל זה, אתמול כשהלכתי את הדרך מתחנת האוטובוס בכניסה לשכונה לכיוון הבית שלי, לא הופתעתי במיוחד מהמראה של השמים. מאחורי לכיוון דרום עוד הייתה שמש ואור חם של שקיעה. מלפני לעומת זאת, בחיתוך חד מאוד מאמצע האופק במערב, השמים היו שחורים ומלאי ענני סערה.
זאת לא הפעם הראשונה שאני רואה מראה שכזה אז לא התפלאתי מהקיצוניות שבדבר, אבל בכל זאת התמלאתי מחשבות ציוריות ועאלק עמוקות שכאלה כמו שאני עושה תמיד כשאני רואה משהו יפה. מחשבות מקבילות על הקיצוניות בחיים, על איך עננים אפלים וקודרים יכולים להגיע בכל רגע נתון ולהשתלט על הכל. כל הקטע ההומואי הזה נו.
וגם חשבתי על ארץ מורדור מהסרטים של שר הטבעות, כי מה לעשות שאני גיק בנשמה...
המשכתי ללכת ועברתי דרך המרכז המסחרי ככה שהייתי צריך לעבור מתחת למבנה מבטון, וכשיצאתי מהצד השני שלו אל החניה של אולם הספורט של בית הספר היסודי הישן שלי וחזרתי להביט בשמיים נעצרתי במקום כמוכה הלם. מה שראיתי תפס אותי לא מוכן בכלל ודפק לי על הפרצוף הבעה של ילד קטן שנכנס לראשונה בחייו דרך השערים של דיסנילנד.
לאורך כל השמים, נמשכת באופן מלא על פני השחור משחור של העננים המדכאים, הייתה הקשת בענן המלאה הראשונה שראיתי עד היום. כזאת ששני הקצוות שלה מגיעים עד לאדמה, ושבאחד מהם מחכה סיר הזהב של הלפריקון. נשבע. סיפור אמיתי.
יכולתי לחכות עוד קצת לאוטובוס אחר שהיה לוקח אותי ממש ליד הבית מבלי שהייתי צריך ללכת את הדרך ההיא. יכולתי לפספס את המעבר הקיצוני הזה בין האור, האפלה והתפרצות הצבע.
איזה מזל...
המצלמה מהפלאפון לא ממש עושה חסד עם המראה האמיתי, מה לעשות.
ומצחיק אותי שעכשיו כשאני מסתכל עליה, פתאום אני שם לב ששני האנשים בתמונה מחייכים.
זה הכל (=
אה, ואני חייב לכם שלושה פוסטים נכון לעכשיו. תזכירו לי...
אוהב,
פילו
(נ.ב., ג'ין חושבת שהפוסט הזה מאוד גיי בגלל שהשתמשתי יותר מדי במילה "קיצוני" ובגלל ביטויים כמו "מוכה הלם". אני מסכים איתה אבל כוס אמא שלכם, ככה אני כותב! BP
אז ג'ין, תאכלי פין ותטבעי מזרם הדם שיפרוץ החוצה ^^
אוהב בנ.ב.,
פילו)
[ת.ט., ג'ין לא חושבת שהפוסט גיי, היא חושבת שאני גיי. השמידו אותה נתינים נאמנים שלי!
אוהב בת.ט. לא כולל את ג'ין,
פילו]
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
