הוֹ פּילוֹ - פילוסופיה בלי סופיה

שבוע שעבר יידעו אותנו שאנחנו צריכים להעביר לחיילים האחרים שני דברים במהלך ההכנה. הראשון הוא קטע בן חמש דקות על "מיהו ישראלי" והשני הוא שיעור בן 20 דקות על אחד מנושאי מקראות ישראל. המפק"ץ שלי אמר לי שהוא מחכה במיוחד לחיבור שלי על מיהו ישראלי כי כבר פיתחתי אצלו תקוות לרמה גבוהה כשאמרתי לו שאחד מהתחביבים שלי הוא לכתוב. מה שהוא לא ממש יודע הוא שככל שאתה לוקח משהו יותר ברצינות, ככה גם קשה לך יותר לעשות אותו... כל דבר קטן מקבל משמעות אדירה. דברים שאחרים אולי לא ישימו לב אליהם יכולים להפוך עולמות בשבילך.

אז במקום לסיים את החיבור עד יום ראשון בתחילת השבוע, סיימתי את הגימורים האחרונים שלי רק ביום רביעי בלילה. על השיעור אפילו עוד לא התחלתי לעבוד...

כששאלו מי רוצה להקריא את החיבור שלו ברחבה המוארת עם דגלי ישראל, הרגשתי שאני חייב. אפילו שהמפק"ץ שלי לא היה נוכח וממש רציתי שהוא ישמע את החיבור, המיקום פשוט נראה לי מתאים. הרחבה הקטנה, האינטימית והמוארת, כל המחלקה שישבה יחסית קרוב ודגלי ישראל מולם ומאחורי הדובר. הרמתי יד, קמתי ונעמדתי מול כולם.

קודם כל הצגתי את עצמי כמו שהצגתי את עצמי גם בטירונות. "כולכם בטח כבר מכירים אותי, אבל אני אורי פילו קרמן וקיבלתי את הריאות של אבא שלי" ("בגלל איך שהוא צועק נו!", כמו שדייקה להסביר אחת מהחיילות...). "...מתנצל שאתמול כשביקשו ממני לקרוא את החיבור לא הייתי מוכן, כי רק היום סיימתי אותו ורציתי לקבל את האישור של אמא שלי לפני". כן, התקשרתי לאמא שלי והקראתי לה את החיבור קודם לכן. הדיעה שלה מאוד חשובה לי... ולשמחתי, היא אהבה את החיבור.

התחלתי להקריא את שלושת דפי החיבור מלאי המחיקות והשינויים בקול הקריאה הרשמי שלי, כשבכיס הימני שלי עוד יכולתי להרגיש את הנפח של דפי הטיוטא המקומטים ששימשו אותי במהלך השבוע. במהלך הקריאה כל המחלקה האזינה בשקט ואפילו השתיקה אנשים שעברו בסביבה. היו כמה התפרצויות צחוקים במקומות המתאימים שגרמו לי לחייך, ובסוף מחיאות הכפיים לא היו מנימוס, אלא הרגישו כמו מחיאות אותנטיות של הערכה. המחיאות הסתיימו מהר מאוד בזכות המפק"צית שביקשה לא להפריע לכיתות האחרות, אבל זה לא גרם להתרגשות שלי לדעוך יותר מדי. כששיחררו אותנו באו אלי חיילים באופן פרטי ואמרו לי שהם ממש אהבו את החיבור, שיש לי לב, ושזה גבל ברמה של יאיר לפיד. מיותר לציין שהאגו שלי עלה לשמיים... (דבר מסווכן מאוד כמו שיודע מי שמכיר אותי אישית)

אני מודה לכל אחד ואחת מהם. ההרגשה הזאת שעוברת עלייך שכאומרים לך שנהנו ואהבו משהו שיצרת היא... אוח, היא מרוממת. זה משהו שצריך לחוות כדי להבין.

הפכתם אותי לאדם מאושר. תודה לכם, וטוב לי לדעת שנהנתם ממשהו שיצרתי.

כשסיפרתי למפק"ץ שלי שהקראתי כבר את החיבור הוא ביקש שאני אביא לו גם לקרוא. אמרתי לו שהוא לא יצליח להבין את הכתב המפגר שלי ואת סדר הקריאה המבולבל, וחוצמזה אמא שלי ביקשה שאני אביא לה את החיבור המקורי, ככה שאני אדפיס אותו בבית ואביא לו.

בכל מקרה, זיינתי לכם את השכל מספיק. הנה הקטע.

מיהו ישראלי (או יותר נכון: מה זה להיות ישראלי בשבילי)

כשנמסר לנו שעלינו לכתוב חיבור על "מיהו ישראלי" ניסיתי לחשוב על האדם הראשון ששמו עולה לי בראש כשאני חושב על המילה "ישראלי". ניסיתי וניסיתי, אבל שום שם ספציפי לא עלה להגדרה הזאת.

החלטתי שבמקום לתאר אישיות אחת מסוימת כדוגמא למיהו ישראלי, אני אכתוב את הדברים שעולים לי לראש כשאני חושב; מה זה להיות ישראלי בעיניי?

להיות ישראלי זה לסיים תיכון, להתגייס, לסיים את השירות הצבאי, לצאת לטיול בחו"ל ולחזור לארץ בדיוק בזמן כדי להתחיל את השנה הראשונה לתואר.

להיות ישראלי זה לראות כל שבוע "ארץ נהדרת", "האח הגדול", "כוכב נולד" או "הישרדות".

להיות ישראלי זה גם לא לראות אף אחת מהתוכניות הללו, דווקא, כי נמאס לך שכולם צופים בהן.

להיות ישראלי זה לעשן נרגילה עם חברים.

להיות ישראלי זה כשאוסף המוזיקה שלך מקבל את ההפרדה הטבעית למוזיקה עברית ומוזיקה לועזית.

להיות ישראלי זה לשיר שירים מסרטי דיסני בעברית.

קיבוץ זה ישראלי.

קיבוץ גלויות זה ישראלי.

להיות ישראלי זה לצאת לבלות בתל אביב, לתייר בירושלים, לנפוש באילת ולטייל ברמת הגולן.

להיות ישראלי זה להגיד כל הזמן כמה בארץ כלום לא מתפקד ואיך בחו"ל הכל יותר טוב.

להיות ישראלי זה להגיד שאין לנו ארץ אחרת, ולמחוא כפיים בכל פעם שהמטוס נוחת אחרי חזרה מחו"ל.

להיות ישראלי זה להתלונן שבמלונות בחו"ל כולם נורא שונאים ישראלים ולהשתמש בטענה הזאת כדי לא להרגיש אשמים כשגונבים ציוד מהמלון.

להיות ישראלי זה שיחתוך אותך בכביש נהג שנוסע במהירות מופרזת שיצעק עליך דרך החלון שאתה לא יודע לנהוג.

אותו נהג, ישראלי גם הוא בעצמו, יעמוד לידך ברמזור האדום הקרוב ויחטט באף בנונשלנטיות.

להיות ישראלי זה לשמוע את כולם, גם המבוגרים, אומרים כל מילה שנייה "כאילו".

להיות ישראלי זה לשמוע את כולם מתקנים אחד את השני מתי אומרים "שניים" ומתי אומרים "שתיים".

להיות ישראלי זה לצחוק על המילים התקניות החדשות של האקדמיה ללשון, ולהזכיר כל פעם מחדש כמה דבילי זה מצידם שעוד אין מילה עברית למילה "אקדמיה".

להיות ישראלי זה לשאול אחד את השני מה המוצא שלך, כי לכולם חשוב יותר לדעת איפה הסבים והסבתות שלך נולדו מאשר איפה אתה נולדת.

להיות ישראלי זה להיפגש עם המשפחה המורחבת בחגים ולהיתקע איתם ברכב בפקקים חזרה הביתה. זה להבעיר מדורות בל"ג בעומר בלי ממש לדעת או להתעניין למה. זה ללכת לבית הכנסת, לצום ולרכב על אופניים ביום כיפור. זה לנסוע לשכונות הערביות בפסח כדי לקנות פיתות.

להיות ישראלי זה להקדיש יום לזכרם של חללי מערכות ישראל בטרם חגיגת העצמאות שניתנה לנו במחיר חייהם.

להיות ישראלי זה 25.8% משתמטים משירות בצה"ל.

ישראלי הוא רב-סרן רועי קליין ז"ל, שזינק על רימון חי במלחמת לבנון השנייה בכדי להציל את חייליו.

ישראלי הוא גלעד שליט, שנחטף ע"י האויב לפני יותר משלוש שנים במהלך שירותו הצבאי ועדיין מוחזק בשבי.

להיות ישראלי זו מדינה שלמה שמחכה לשובו של חייל אחד הביתה.

ישראלי הוא יצחק רבין ז"ל, חתן פרס נובל לשלום, ששירת את מדינת ישראל כרמטכ"ל וכראש ממשלה עבור השגת המטרה הנשגבת האחת והיחידה - שלום.

לא ניתן להכחיש שגם יגאל עמיר, מרצחו הנתעב של רבין, אף הוא היה ועודנו ישראלי.

אבל אני חושב שאפילו אחרי התיאורים והשמות האלה, לא ממש הצלחתי להסביר...

מיהו ישראלי? ומה מייחד אותו מהאמריקאי? מהצרפתי? מכל השאר...?

לכל תרבות ומדינה יש היסטוריה ומסורת. כל אוכלוסיה בכל העולם הינה ייחודית, יפה ומכוערת בדרכה שלה. בכל מקום קיימים גיבורים, אנשים משכמם ומעלה, ונבלים שמעשיהם יחרידו ויזעזעו אותנו.

אינני מתכוון להמעיט בארץ ישראל ובאנשיה. לא אשכח להזכיר את תולדות העם היהודי, עם ישראל, זיקתו לארץ וסיפורו שנמשך אלפי שנים. סיפור שמכיל נסים, אמונה, גלות, שיבה מגלות, מלחמות אינסוף, שואה, פוליטיקה ועצמאות, והוא ייחודי, מרתק ומעורר השראה.

הישראלים והיהודים של היום יזכרו כנראה לנצח את מורשתם, אולם אין הם יכולים להמנע מהסתגלות והתאמה לחיים המודרניים. ניתן לראות הן בתרבות הנוער והן בתחומים רבים אחרים שהישראלים בימינו מחקים מדינות אחרות, כמו למשל את ארה"ב, כחלק מדרכם להשתלב בעולם.

לכן, בעיניי, הישראלי של היום אינו מוגדר כשונה במיוחד מכלל אנשי העולם הרחב...

אני חושב שההסבר למיהו ישראלי הוא למעשה הרבה יותר פשוט ולא מאוד פטריוטי ביחס למה שהייתי רוצה שהוא יהיה. ישראלי הוא האדם שיוכל לעמוד אל מול קבוצת אנשים אחרים ולהגיד ללא שמץ של התלבטות או היסוס, ואולי אפילו גם קצת בגאווה, "אני ישראלי".

אותו ישראלי שמכיר את כל הדברים שתיארתי קודם, כי הוא בעצמו חלק מההוויה הישראלית וחי אותה כל רגע ורגע.

ישראלים כמו משפחתי הקרובה והרחוקה.

ישראלים כמו חבריי הטובים; ניצן, שמשרת עכשיו בחיל האוויר, ויותם, שבכלל גר בארה"ב.

ישראלים כמו אלכס, עולה חדש שמשרת ביחידתי ושעלה ארצה לבדו רק כדי לתרום את חלקו למדינת העם היהודי.

גם אני עומד כאן מולכם ואומר ללא שמץ של התלבטות או היסוס, ואולי אפילו גם קצת בגאווה, אני ישראלי.

וגם אתם, חיילות וחיילים יקרים, אתם הקצינים לעתיד של צבא ההגנה לישראל...

אתם, ללא כל צל של ספק, ישראלים.

מקווה שגם אתם נהנתם לקרוא.

ועכשיו אני צריך להכין שיעור בן 20 דקות על חיים נחמן ביאליק. הורא האזה!

מה אתם אומרים, להכניס לשיעור גם פרטים על זה שהייתה לו מאהבת או לא?

מממ... נו טוב, נזרום ונראה.

אוהב,

פילו הכתבן