הוֹ פּילוֹ - פילוסופיה בלי סופיה

אני מגיע לבסיס והחיילות שרואות אותי עם זקן לראשונה אחרי שבועיים אומרות לי שכל מה שאני צריך עכשיו זה כיפה על הראש ואני נראה בדיוק כמו מתנחל. אני צוחק ואומר להן שהסיכויים שכיפה תגיע לראש שלי הם אפסיים. חצי יום לאחר מכן אני מביט בהשתקפות שלי בחלון בבית של קרובת משפחה רחוקה ואני נראה בדיוק כמו מתנחל.

.

בזמן שאבא שלי קורא קדיש אני מסתכל בפנים של "כבוד הרב" שמנחה אותו ליד. הוא מסתכל על אבא שלי במבט שבו אוכל נבלות סוקר את הארוחה החדשה שלו. עיני הנשר שלו מעלות בי בחילה ואני כמעט יכול לדמיין אותו מלקק את השפתיים. אני יודע שהכל פה סובייקטיבי ושיש אנשים שאותו מבט בדיוק יזכיר להם מבט חם ואוהב של אמא שמדריכה את ילדיה, אבל לא אכפת לי. זה הכיף בסובייקטיביות. אפילו לא אכפת לי שבתיאור הנ"ל משתמע שמה שנותר מאבא שלי הוא נבלה. בכלל, זה מאוד ציורי ופואטי ומתאים למה שאני חושב על השינויים שחלו בו לאחרונה. אני חושב שזה מאוד מליצי.

.

אחד מהגברים במניין קורא בקדחנות מתוך התנ"ך שלו, זז קדימה ואחורה כמו דוס אמיתי. פתאום אני שם לב שעל הספר פתוח טלפון נייד והוא בכלל מביט בו. אני רואה את הסימבוליות בדבר ומחייך באופן בלתי נשלט.

.

אני שם לב שאנחנו בדיוק עשרה גברים. מיני-מיניין. אני חושב על אבי שדיברתי איתו קודם ושהסביר לי שהוא ואבא שלי לא התראו עשרות שנים ונראה לי שאני מבין עכשיו למה נמצאים שם שני גברים שלא מאוד קשורים לאבא שלי. מה היה קורה אם הייתי מחליט שלא לבוא? בטח היו מבקשים מאחד השכנים שיעזור. זה קצת עצוב ואני מרחם על אבא מעט.

.

הרב סימן איזה משהו וכל הגברים נעמדו אז גם אני עומד. אני מרגיש כמו מפגר לכל אורך התהליך הזה של מלמול מילים מתוך ספר. כמו איזה חיקוי של בנאדם שיוצר בסין אני אומר "אמן" בדיליי של שנייה אחרי שכבר כל הגברים האחרים אומרים, נעמד על הרגליים שנייה אחרי שכולם כבר עומדים. עוברת דקה ואני שם לב שכל הנשים יושבות במטבח, מדברות ומתלחששות, בזמן שאנחנו הגברים עומדים כולנו בסלון לאותו כיוון בתפילה. יש בזה משהו מאוד יפה ומסורתי ואני נהנה לראות את ההפרדה הזאת. אסי מסתכל על אישתו משחקת עם הילדים ומחייך. אני מסתכל על אסי, על ההשתקפות שלי בחלון, על "כבוד הרב", על הנשים, על הגברים, על הרצפה, על אבא שלי. אני בוהה באבא שלי. מעניין כמה הבעות פנים מתחלפות לי בכל הזמן הזה. אני מרגיש כמו מפגר עד שסופסוף נגמר הסיפור וכולם מתחילים לאכול.

.

כחלק מהשיחות שלי עם כולם יוצא שאני מדבר עם איגור, קצב במקצועו שעבד עם אבא שלי. מאחורי מגיח אחד מהאנשים שאני לא מכיר והוא מתחיל לדבר עם איגור ולצחוק על איך שאיגור בטח לא זוכר אבל הוא היה פעם פקח בעירייה וכל יום היה נותן לאיגור דו"חות בשוק. איגור באמת לא זוכר ובטוח שהוא מתבלבל עם מישהו אחר. בין שניהם אני מרגיש פתאום ריח חזק של בשר עוף נא. איכס.

.

כל הערב אני מדבר עם המשפחה מצד אבא. משפחה שמעולם בחיי לא הייתי קרוב אליה. אני מדבר עם כולם על הכל, נכנס לשיחות רציניות ועמוקות בנושא אבא שלי וקשרי משפחה ועבר והווה ועתיד. החלטתי שאני משנן סופסוף את השמות של כל בני הדודים של אבא שלי אז כשאורנה מתיישבת לידי אני מכריח אותה להזכיר לי בדיוק מי זה מי. אחרי זה היא מתוודאת שזאת הפעם הראשונה שהיא פוגשת אותי. יש לנו שיחה מאוד זורמת ואנחנו מחליפים טלפונים כי היא רוצה שהמשפחה הזאת דווקא כן תהיה בקשר. אני מדבר עם עוד כמה אנשים ומתגבשת תמונה שעם כל הלוויה תמיד אומרים שצריך לחדש קשר ואף אחד לא עושה את זה. שיש משהו רעוע ביכולת של המשפחה הזאת להפוך לקרובה. אני מסביר שזה משהו שנובע מלגדול ביחד, ומאוד קשה ככה לאמץ משפחה חדשה אל החיים שלך. ככל שהערב עובר אני משוכנע שהאנשים האלה מתוקים מאוד וחבל לי שאין גרעין משפחתי מבוסס איתם. הילדים של אסי מתוקים, חמודים כל כך, לא מרביצים ולא צורחים ולא עושים סצינות. שני ילדים יפים שבאים ומשחקים איתי ואומרים דברים מצחיקים ומנופפים בידיים כשהם מתלהבים ואוהבים לעשות קולות של דינוזאורים. אני מדבר ומשחק איתם כבר די הרבה זמן מבלי שזה מרגיש כמו מעמסה ומאוד נוח לי לחבק אותם וללטף אותם שזה לא משהו שקורה הרבה. בדרך כלל אני מרגיש כאילו זה לא יאה מאיזושהי סיבה. אני מדמיין לעצמי שככה אני אהיה בתור אבא וזה נחמד לי מאוד.

.

כשאני חוזר הביתה אני מצליח לפתח שיחה עם אמא שבה היא מקשיבה לי ומספר לה על הערב שהיה. היא מאזינה לי ומחייכת ויש לנו שיחה מאוד טובה כי בדיוק היה לנו ריב גדול מאז ההלוויה ואז אני מספר לה על משהו רע שאמרתי למישהי עליה. היא לוקחת את זה קשה מאוד ומגיבה בדרמטיות ואומרת לי לא לדבר איתה בכלל. אחרי משהו כמו עשר שיחות רציניות ועמוקות שעברתי היום עם אנשים שונים אני מרגיש כאילו אני בלתי מנוצח ויכול להעביר כל מסר שאני רוצה באמצעות מילים. אני ממשיך להסביר לה את הזווית שלי במשך חצי דקה ואז היא מחייכת ואומרת לי שהיא אוהבת אותי. אני מחבק אותה ואומר לה שהכל בחיים האלה זה תקשורת ושבאותה מידה יכולתי לעלות למעלה כשהיא התעצבנה עלי וככה היה מסתיים הערב, בזה שהיא כועסת ואנחנו עדיין בריב. במקום זה אמרתי בצורה נעימה את מה שאני חושב והתנצלתי אם פגעתי ברגשותיה כי לא לזה התכוונתי.

הכוח של תקשורת טובה מדהים אותי לפעמים.

.

אני קורא עכשיו את הספר "פרנקנשטיין" ומשהו בהתנהגות שלי מאוד מזכירה לי את היצור. כשמקשיבים לי אני בנאדם טוב, וכשפוגעים בי אני פוגע ומתנהג ברשעות מפלצתית.

.

עובדה נייטרלית ולא הכי משעשעת - התחלתי משהו כמו שלושים משפטים היום ב-"אני קורא עכשיו את הספר 'פרנקנשטיין' ". ספר נחמד. מי היה מאמין שדברים גותיים יכולים להיות נחמדים?

זה שבוע כזה של מוות, מה לעשות...

יהיה עוד פוסט אחד על ההלוויה

אבל צפוי גם פוסט שעשוי לגרום לסרעפת שלכם לרטוט! הורא...!!

לא מבינים מה הכוונה? כנראה שיש לכם גלוסיוס מאקסימוס במקום שבו צריך להיות הצרברום שלכם. פאלוס בבולבוס אוקולי (נחשו כמה זמן לקח לי לכתוב את המשפט הזה. נו, קדימה!)

אווו, וצריך להגיב לכל התגובות .=

יש הרבה תגובות. ווהו, מוות הוא דבר רווחי! BD

ווווווווווזה היה המדריך המקוצר לאיך מגיעים לגיהנום (=

המדריך הסופר מקוצר הוא אם אני מזכיר שגם סקס מוכר, ואיכשהו משלב בין השניים.

לילה.

אוהב,

פילו