הוֹ פּילוֹ - פילוסופיה בלי סופיה

הרבה יותר טוב מהעידכונים בפסקאות שאני בדרך כלל עושה...

אמא שלי הביאה היום את כל החפצים מהדירה של הסבתא המתה שלי, כולל המזוודה איתה היא וסבא שלי הגיעו לארץ, ואני לא בטוח איך זה גורם לי להרגיש.

התקבלתי בוודאות להכנות לטקס הדלקת המשואות של יום העצמאות ואני אצא לחודש וחצי בירושלים בסוף החודש הזה. זה מגניב.

בשבוע שעבר נתתי לעצמי להבין ששתי בחורות חמודות הראו בי עניין וזה גרם לי להתפוצץ מהתלהבות ולהיות כל כך בעננים שיכולתי לתת היי פייב לכף הרגל של אלוהים בערך. אולי אפילו ללקק אותה. הקטע הנחמד הוא שהן באמת התנהגו כאילו הן רוצות להכיר אותי וזה בכלל לא הייתי רק אני שמדמיין דברים. נכון לעכשיו אחת מהן בכלל לא עונה לסמסים שלי ולשנייה יש חבר. ... והיא גם לא עונה להודעות שלי, כשחושבים על זה.

בכל מקרה, אם לפני כמה ימים הרגשתי כאילו אני יכול ללקק לאלוהים את כף הרגל, עכשיו אני מרגיש כאילו בדיוק ליקקתי את הרצפה בבית השימוש הציבורי בתחנה המרכזית. "ללקק לאלוהים את כף הרגל" זה לא משהו שהולך לתפוס כביטוי לרעיון חיובי, הא? נו טוב.

אבל היי, לפחות ההופעה של גוגול בורדלו בה פגשתי את הבחורה השנייה הייתה מפציצה ברמות! (ובואו נתעלם לרגע מהרגעים הקטנים האלה בחיים, כמו להיזכר בשורה משיר של גוגול בורדלו שאומרת "yeah people gotta get up early, and she's got a boyfriend, and this whole fucking thing is one huge disappointment".)

בעבודה אחרי שהשקעתי ממש הרבה והגעתי לתוצאות יחסית טובות המפקדת שלי פחות או יותר באה ואמרה לי "יפה מאוד אורי, עכשיו בוא ניקח את כל מה שעשית, נחרבן על זה קצת, ונשלם למישהו ממכון וויצמן 100 אלף שקל שיעשה את העבודה שאתה מקבל עבורה 820 שקל בחודש.".

אושר.

גם שפכתי במעבדה חומר שיש לו ריח של פירות. מה שלא ידעתי זה שאחרי יום באוויר הפתוח יהיה לו ריח של פירות רקובים.

אני מרגיש מאוד בודד בזמן האחרון. סוג של חזרה לגיל 16.

בכלל, אני בחילופי מצבי רוח קיצוניים כל השבוע האחרון. זה כל כך מוגזם שזה ממש גובל במחזור ואני כל הזמן בודק אם יש דם בתחבושת ההיגיינית שלי.

אולי באמת כדאי להפסיק להסתובב איתה... או לפחות לוודא שהיא לא מבצבצת החוצה מהחוטיני שלי.

אני מדבר עם ג'ין כל יום בתקופה האחרונה.

זה נחמד, אפילו שאין לנו הרבה יותר מדי על מה לדבר ושאני בעיקר מקשיב כי עוד לא הכי נוח לי לדבר.

אבל זה נחמד שיש עם מי לדבר.

אתמול יצאתי החוצה בערב והייתה רוח חמימה.

ממש כאילו עמדתי במקום שונה. בארץ אחרת.

אהבתי את זה.

והיום באוטובוס ישבה מאחורי מישהי שלעסה מסטיק כמו פרה וכל מה שרציתי היה כיסא שלא מוברג לרצפה כדי שאני אוכל להרים אותו ולדפוק לה בראש.

שלשום הייתי עם בתדודה שלי בפאב והרגשתי כאילו הכישורים החברתיים שלי שואפים לאפס ועשיתי בושות כל הזמן כי אני לא יודע מה צריך לעשות כשיושבים עם בנאדם אחר בפאב. בכלל, כחלק משינויי מצב הרוח המוזרים, אני מרגיש לפעמים כאילו אין לי מושג איך לתקשר עם בני אדם.

אולי תורמת העובדה שהתנצלתי בפני בתדודה שלי שזה בטח היה מאוד מביך בשבילה והיא אמרה "כן, אבל יהיה בסדר".

בכלל, הצירופים "יהיה בסדר" ו-"זה בסדר" נאמרו לי הרבה יותר מדי פעמים בחודש האחרון.

בסוף זה יהיה הקטץ' פרייז שלי בתור גיבור על. וזה חרא קטץ' פרייז.

"תראו! בשמיים! זה פילו-מן...!"

"יהיה בסדר חבר'ה!!!!!!!!"

"וואו"

"כן. איזה קוקסינל."

"למה הוא פשוט עומד שם בשמיים ולא זז לשום מקום?"

"אני חושב שהוא תקוע"

"אני תקוע"

"אה... טוב, אל תדאג. זה בסדר."

"... אני שונא אתכם."

כשנסעתי חזרה מתל אביב לבד הרגשתי כאילו אני על טייס אוטומטי ולא עברה לי אפילו מחשבה אחת בראש.

רק נהגתי והקשבתי למוזיקה.

שנאתי את זה.

אני מתגעגע ללכתוב כמו שצריך. הרבה מאוד מהכותבים האהובים עלי שהצחיקו אותי ממש לא כתבו כלום בתקופה האחרונה. כאילו כל המוזות מתו לנו...

זה מפחיד אותי קצת.

ההומור שלי מתחבא ממש טוב גם. מזל שהיום הייתי מצחיק, אחרת ממש הייתי מתחיל לדאוג.

המ. אולי אני במצב הרוח הזה בגלל שאני קורא ספר של ג'ונתן ספרן פוייר. הוא קצת פסיכי.

אווו יש לי סימניה תלת מימדית עם דרקון סיני עליה!! וכזאת סימניה עם טירנוזאור רקס שמזיזה אותה קצת ואז הוא הופך לשלד ואז שוב לרקס וזה הדבר הכי מגניב בעולם אייהיהיהיהיהי...!!!!

...

אה כן, הייתי עם ניצן בסשן קניות באזור הסנטר.

... קניתי סט אביזרים של פיראטים. יארר.

... ולא, זה לא בשביל פורים.

אה שיט, נכון, צריך לחשוב על תחפושת לפורים.

שפיצים עשה ניתוח בברך היום ואני אלך לראות אותו עוד מעט.

ושבוע הבא הוא יטוס לדרום אמריקה לחצי שנה.

אני אוהב תה.

וגבינת שמנת עם שום ועירית.

ובמבה נוגט, שבמאחורה שלה כתוב משהו נורא מצחיק שאני אספר לכם מהו אם תהיו ילדים טובים.

מה שמזכיר לי... אני רוצה (צריך...) לחזור לרוץ שוב ולעשות כושר.

ויש לי צמיד חדש שכתוב עליו HAPPY, אבל מיד אחרי הכיתוב יש סמיילי ככה שאני מסתכל עליו וקורא HAPPYO!

זה נחמד, וזה מאוד מצחיק ומשעשע. חה.

סליחה, זה כל מיץ הכתיבה שיש בי כיום.

לרוויה!

"אוהב" עד "מאוד",

זה בסדר, פילו