הוֹ פּילוֹ - פילוסופיה בלי סופיה

היי (=

טוב, אז הרבה זמן לא הייתי פה. תקופה כזאת נטולת חשק לכתוב. אבל במקום להתעמק באיזה מבאס זה שלא הייתי פה מלא זמן, בואו נתענג ונשמח על איזה מבאס זה שאני שוב כותב!

מוכנים? ... זאת שאלה רטורית. אם אתם לא יושבים כרגע מול המחשב עם כובע מסיבות וזיקוקים, מבחינתי אתם פשוט לא מוכנים.

אני חושב שלצורך מצב הרוח הטוב, יהיה נאות להתחיל בשיר.

מי ששומע הרבה רדיו בטח יודע שלאחרונה התחילו לנגן איזשהו קאבר מחורבן לשיר של ה-Spice Girls שנקרא Say You'll Be There.

קלאסיקת פופ של תחילת שנות האלפיים, שלא לציין שהקליפ הזה היווה רקע להרבה מאוד חלומות אירוטיים שהיו לי בזמנו. ... אוקי, חלומות שעדיין יש לי.

הקטע הוא שהקאבר כל כך מחורבן ולא זורם ביחס לשיר המקורי, שאני אפילו לא מתכוון לבזבז את הזמן בלבדוק מי הזמרת שמבצעת אותו (למרות שיש לי הימור)

יש לי הצעה הרבה יותר טוב לשדרני הרדיו: בכל פעם שבה אתם צריכים לנגן את הקאבר העלוב הזה, למה שלא תנגנו פשוט את השיר המקורי???

ע"י כך, תגייסו לעצמכם צבא חדש של מאזינים אוהבים!

אני יודע שגלניס בטח תסכים איתי (;

לצורך הסכמה, להלן השיר המקורי (זה יהיה הזמן הנכון להדליק את הזיקוקים ולהישאר בתחתונים ובכובע מסיבות):

אגב, אחרי שצפיתי שוב בקליפ הזה אחרי שנים... אלוהים ישמור, הוא פשוט מגוחך \(=

כלומר, תסתכלו על חברות הלהקה שרוקדות ברקע! מה הפואנטה? מה קורה פה בכלל? איפה העלילה של הקליפ?! אני יודע איפה היא לא - במחשוף הקופצני של מלאני B!

... טוב, כן, זה הדבר הכי סקסי בעולם.

... מענין אם היא פנוייה עכשיו =P

ביום רביעי הלכתי עם אמא שלי לארוחה במסעדת "יוקרה" מפוארת בהרצליה.

הסיבה שהלכנו לארוחה הייתה אישית ומרגשת במיוחד - זה היה היום האחרון לנצל קופון שאמא קנתה באינטרנט.

הקטע המשונה הוא שכדי להגיע למסעדה הזאת, צריך לעבור דרך מלון יוקרתי ומפואר לא פחות. הבעיה היא שההוראות לא היו כאלה ברורות...

אז נכנסנו ללובי של בית המלון ויצאנו לחצר הפנימית שלו והתחלנו להסתובב שם בניסיונות להבין איפה לעזאזל המסעדה.

הקטע הוא שזה מקום ממש נחמד, עם גינה ענקית מטופחת ויפה, מקומות ישיבה ונדנדות, תאורה רומנטית ונוף מעולה לים.

קצת היה לי מוזר למצוא את עצמי במקום שכזה מבלי שאני אצטרך לעבור בידוק כלשהו. תכלס, איך עובדי המלון יכולים לדעת מי מהמסתובבים בחצר הוא אורח של המלון ומי לא?

במילים אחרות - מצאתי לעצמי ספוט חדש לדייטים ^^

עכשיו רק נשאר למצוא בחורה כיפית!

כשישבנו לאכול שמתי לב להרבה מאוד קטעים קטנים שאמא שלי עושה, כמו להסיט את המבט במהלך שיחה ולשחק עם כל מיני חפצים על השולחן. בגדול, דעתה הייתה מאוד מוסחת והיה קצת קשה לתקשר איתה. אני באמת חושב שאמא שלי גרועה באינטרקציות חברתיות, ואני רואה בעצמי איך קיבלתי ממנה לא מעט בתחום הזה. דברים שמאוד הקשו עלי את החיים שנתיים אחורה. דברים שהייתי צריך לעבוד עליהם ממש הרבה עד שהם יהפכו לנורמליים.

אחרי שהמלצר המליץ לנו בחום את הדגים ופירות הים במסעדה, שהם ההתמחות שלה, לא יכולתי שלא להסתכל על התפריט ולהיות בהלם מהמחירים ולהזמין פסטה במקום. הקטע הוא שהפסטה באמת נשמעה לי בדיוק כמו מה שרציתי. ובאופן מדהים - היא הייתה! והיא גם השביעה אותי ב-ד-י-ו-ק ברמה הנכונה אחרי שסיימתי אותה. מכירים את זה שיש לכם בחילה ואתם חושבים "לא הייתי צריך לקחת את הביס האחרון הזה"? אם היה לי עוד ביס אחד, כנראה שזה מה שהיה קורה לי. אבל לא. זה היה בול.

איזה נדיר זה.

אני לא אפרט יותר מדי, אבל דיברתי עם אמא שלי על איזה משהו מחייה שבסופו היא אמרה לי "מה פתאום. מה אני, זונה?". אחרי כמה שניות של שתיקה, תיקנתי את עצמי: "צודקת. את לא זונה. את זונת צמרת!"

מה שהוביל לצחוק מהדהד של שנינו ברחבי המסעדה.

אם אתם לא מבינים - זה בסדר. אני יותר כותב את זה פה לתיעוד בשביל עצמי (=

ביום חמישי היה לנו "יום כיף" צבאי בספורטק/פארק הירקון בת"א.

אני כותב "יום כיף" במרכאות כי-אממ, רגע, למה אני חושב שאני צריך להסביר את עצמי? יש פה מישהו שלא הבין למה?!

בכל מקרה, כן. "יום כיף" P=

ואני כותב ספורטק/פארק הירקון כי לא בדיוק הבנתי איפה הגבולות בין השניים.

נחזור לפינתו הכבר כמעט קבועה בתכלס, "פילו מלמד את אומנות הטאו באמצעות סיפורים מהאוטובוס":

באוטובוס בדרך לת"א היה לנו את אחד מהנהגים הכי מקסימים ונחמדים שראיתי בחיי.

הוא לא הראה לי יחס מיוחד, אבל בגלל שישבתי יחסית בקדמת האוטובוס ראיתי איך הוא מתייחס לאנשים בנימוס, מחייך, מאחל יום טוב לכל היורדים מהאוטובוס, ובכלליות משדר נועם ואכפתיות שממש לא מאפיינים את רוב נהגי האוטובוס הוולגריים שבהם אני נתקל בדרך כלל. הוא אפילו חיכה בתחנה במיוחד למישהי שהוא ראה שהתחילה לרוץ כדי להגיע לאוטובוס, וכשעלתה מתנשמת בכבדות ביקש ממנה לשבת להירגע ולהסדיר את הנשימה לפני שהיא משלמת. הכל עם חיוך לבבי.

באמת, פשוט מקסים.

לקראת ההגעה לתחנה שלי התקדמתי לכיוון הנהג ושאלתי אותו איך קוראים לו כדי שאוכל לכתוב על היחס האישי שלו באתר האינטרנט של החברה.

אם יש משהו שההורים שלי לימדו אותי בחיים, זה שמאוד קל להתלונן, אבל חשוב לזכור גם לשבח לטובה.

הקטע הוא שהערכתי לא נכון את הזמן עד התחנה שלי, ויצא שבמקום שיחה קצרה וחייכנית שבסופה אני יורד מהאוטובוס, התפתחה השיחה הממושכת והקצת מביכה הבאה:

פילו: "רק שתדע שהיחס שלך לאנשים פשוט מעולה ושאני אשמח לכתוב עלייך כמה מילים טובות"

נהג: "תודה לך! שתדע כבר 30 שנה אני שומע את המשפט הזה!" (30 שנה?! פאק, לבנאדם הזה יש יותר ניסיון בלהיות נהג אוטובוס משלי יש ניסיון בלהיות קיים!)

פילו: "כן, חשוב מאוד לדעת גם לתת שבחים ולא רק להתלונן"

נהג: "הדבר היחיד שחבל לי הוא הידיעה שאני יוצא דופן מנהגים אחרים ושלא כולם מתייחסים יפה לנוסעים"

פילו: "כן, אבל זה לא חוכמה להתלונן עליהם. אנשים שוכחים לשבח את אלה שמגיע להם"

נהג: "הדבר הכי חשוב הוא לזכור שגם הנוסעים הם בני אדם ושצריך להתייחס אליהם יפה"

פילו: "... אהה, כן. לגמרי. אתה ממש נחמד. לא כמו נהגים אחרים. אז... אהה, אני רוצה לשבח אותך"

נהג: "יש ימים שבהם עובר על אנשים יום רע והם מתנהגים לא יפה, אבל זה לא סיבה להתייחס אליהם רע!"

פילו: ".... כן. ההורים שלי לימדו אותי שחשוב מאוד לדעת גם לתת שבחים ולא רק... להתלונן?"

ובשלב הזה בערך כבר התחלתי להתפלל שכבר נגיע לתחנה כי ממש נגמרו לי הדברים להגיד.

אני חושב שהגענו לתחנה אחרי שתי דקות |:

ביום הכיף הייתה לי שיחה רצינית עם המפקד שלי שבה הסברתי לו בפתיחות על דעתי בנוגע לתפקיד שלי. עקרונית, העבירו אותי תפקיד בגלל שאת התפקיד הקודם לא עשיתי טוב, כי שמו אותי במדור שאני חושב שהוא מיותר לחלוטין ובגלל זה לא ממש קידמתי שם שום דבר.

קיצר, הייתה שיחה טובה בלי דיסטנס של מפקדים, והסברתי לו שבגדול אני חושב שהוא עשה החלטה ממש טובה לכולם כשהעביר אותי תפקיד, למרות שבהתחלה הוא חשב שלקחתי את זה כעלבון אישי.

משהו שקרה באותו יום:

קיבלתי מכה בעין מפריזבי.

הקטע הוא שאם אני אתן לכם לנחש מה בדיוק התרחיש שבו חטפתי פריזבי בעין, כנראה שרק הניחוש ה-638 שלכם יתחיל להיות קרוב.

זה היה די לא קשור לחיים.

... וכן, יש את זה בוידיאו P\=

הלכנו עד קצה פארק הירקון והגענו לגשר שאנשים נועלים עליו מנעולים כדי לסמן את האהבה הנצחית ביניהם.

זה קצת קלישאתי דוחה ומתוק שכזה.

יש שם גם פסל של כנפיים שראיתי הרבה פעמים בפייסבוק ועכשיו אני יודע איפה זה (=

בערך שם באזור התיישבנו ליד עץ עם ענפים ענקיים שהתפרשו לכל הכיוונים, וכל מה שרציתי לעשות באותו רגע היה פשוט לטפס עליו.

אני חושב שלטפס על עצים ובגדול על דברים זה די מגניב.

מעניין למה. מעניין אם זה אינסטינקט ששרד בי מהתקופה שבה עוד הייתי קוף, לפני שזרקו עלי אבן ירח והפתחתי לפוקימון הפיה המקסים שאני היום. (כן, יש כזה סוג של פוקימונים היום. לעזאזל עם הדור השישי של פוקימון.)

אחד מהיתרונות של יום הכיף ההוא היה שזכינו ללכת הביתה די מוקדם.

הלכתי לבדי בקצב איטי מקצה אחד של פארק הירקון לקצה השני.

הליכה רגועה וכיפית של אחר צהריים חמים ונעים.

ציוץ ציפורים, אנשים נחמדים שמטיילים עם הכלבים שלהם, ומלא ציפורים שהסתובבו בשדות הדשא הרחבים וגרמו לי לחשוב על דינוזאורים.

אני גם די בטוח שראיתי יוני בר, עם כזה פס שחור אופייני על הצוואר שלהן.

באיזשהו שלב ראיתי הבזק של ציפור יפיפיה עפה ליד אחד העצים, כשכל מה שיכולתי לזהות היה צבע תורכיז בהיר, מבריק ועז שמשך את תשומת הלב שלי אינסטנקטיבית מרוב שהוא היה יפה.

הלכתי לחפש איזו ציפור זו הייתה אבל לא הצלחתי למצוא אותה שוב.

ובאותו רגע הרגשתי כנראה כמו שאש קאצ'ם הרגיש כשהוא ראה את הו-או בפרק הראשון של פוקימון.

רק שלצערי, קו העלילה לא התפתח באופן זהה ואני עדיין לא מאמן פוקימונים.

... אוף.

אני חושב שאני הולך ונהיה פחות ופחות קונפורמיסטי. בקטע קיצוני, אפילו.

לאחרונה יש לי קטע שבו אני מתחיל לחשוב על כל מיני נורמות חברתיות, מנתח אותן מכל הכיוונים ומנסה להבין מה היתרונות והחסרונות שלהן, למה הן בכלל קיימות, והאם יש טעם בלהמשיך איתן.

במרבית המקרים, התשובה שאני נותן לעצמי היא "פאק לא!".

בגדול, אני משער שהגישה הזאת תגרום לי להפוך ליותר ויותר מוזר ככל שהזמן יעבור, אבל לפחות אני אדע להסביר את עצמי כמו שצריך.

הנה מחשבה לדוגמא שהייתה לי השבוע: "אם אני אשתין במשתנה ציבורית ואדם זר יעבור לידי ויחמיא לי על הבולבול שלי, כנראה שאגיד תודה ולא אקח את זה כהטרדה מינית. כלומר, תלוי באופי שבו יאמרו הדברים, ואם הוא לא יגיד את זה באופן בוטה. ... או ציני.

... טוב זה מקרה קצת קיצוני. אז במקום זה - שמישהו יסביר לי למה לעזאזל זה נחשב לא מנומס לקרב את קערת המרק לפה, או לשים מרפקים על השולחן, או לחטט באף בפומבי? הא?!

אז לא כתבתי לאחרונה בבלוג, אבל אני כן לוקח את הזמן להשקיע בפרופיל שלי באתר ההיכרויות של OkCupid.

כנראה שממש בא לי למצוא זוגיות, כי אני ממש משקיע. מעדכן את הפרופיל שלי, קורא פרופילים של בנות ושולח הודעות.

הייתה לי שיחה עם חבר שגם רשום באתר ההוא ודי שונא את כל הבנות ששם, כי אם להגיד את האמת, רובן פסיכיות או מוזרות ממש או סנוביות ברמות ולא עונות כששולחים להן הודעה.

קיצר, החבר הזה שאל איך עוד לא ויתרתי לגמרי על להכיר מישהי דרך האתר.

עניתי לו שאני משמר אופטימיות באמצעות פסימיות - אני שולח הודעות בחופשיות, ומצפה בברירת המחדל שלא לקבל מענה (=

אם אני כן מקבל מענה - אני מופתע לטובה!

אז מסתבר שהפרופיל שלי ממש חופר ושלאף אחת אין כוח לקרוא אותו, למרות שלדעתי הוא ממש כיפי וזורם. בערך כמו דעתי על הפוסטים שלי. ... הא. אולי זה באמת דרוש תיקון \=

קיצר, התחלתי לעשות תיקונים. כן, "התחלתי". כשעושים שיפוצים בקפלה הסיסטינית - זה לא לוקח יום! ... בגלל הגודל, לא בגלל האיכות \(=

מה שמצחיק הוא שדווקא אחרי שהתחלתי לערוך את הפרופיל והוספתי כיתוב בהתחלה שאומר "כן הפרופיל הזה חופר ואף אחת מכן לעולם לא תקרא אותו, אני עובד על זה...", דווקא אז קיבלתי מלא כניסות לפרופיל ושלחו לי שלוש הודעות.

ג'יזס, בנות, אתן כאלה מוזרות \=

יצא לי לחשוב על זומבים השבוע.

נכון, זה לא כזה דבר יוצא דופן עבורי, אבל הייתה לי תפנית מפתיעה.

חשבתי על איזשהו "תרחיש זומבי אפוקליפטי" נורא מיוחד ויוצא דופן מכל התרחישים שקיימים היום בשוק, ופיתחתי את הרעיון למשחק מחשב עם קונספט ייחודי ומגניב שאני די מתלהב ממנו.

הקטע הוא שנמאס לי סתם לחשוב על דברים מגניבים ולא לעשות איתם שום דבר.

ממש הייתי שמח אם הייתי יכול לקחת את הקונספט שלי ואיכשהו להוביל אותו עד למשחק מחשב ממשי ואמיתי, שעליו אני אוכל להגיד שזרעתי את הזרעים להיווצרותו.

... ושיכניס לי כמה מצלצלים לכיסי D=

סך הכל, הייתי שמח לכיס עם מצלצלים! בגדול אני חושב שפריטי הלבוש שלי לא מספיק מוזיקליים.

מה הסיכויים שמישהו מכם יודע איך אפשר לעשות כזה דבר?

היה לי קטע מגניב השבוע.

התכרבלתי במיטה לקראת שנ"ע (שנת ערב), אבל בגלל שלא ממש הייתי עייף לא הצלחתי להירדם והגעתי למצב שבו אני מודע לזה שאני ער אבל המוח שלי מספיק בתרדמת כדי שהמחשבות שלי יהיו נורא חזקות, ממש על גבול החלום, רק בלי שום דבר ויזואלי. רק שחור.

מה שהיה מגניב הוא שדמיינתי את עצמי נופל בצניחה חופשית, וממש הרגשתי בבטן את הדגדוגים שאני מרגיש כשאני צונח ללא שליטה, למשל בשלב הירידה כשאני על נדנדה.

ממש הרגשתי כאילו אני בצניחה חופשית. פיזית. זה היה מטורף.

ואז בגלל הדגדוגים התחלתי לצחקק, אז אם מישהו היה צופה מבחוץ מה שהוא היה רואה זה גבר צעיר מכורבל כולו בתוך שמיכה צמרירית ומצחקק לעצמו בקול.

... אני מקווה שאף אחד לא צפה מבחוץ |:

אני אוהב חמציצים.

תמיד אמרתי לעצמי שכשאני אגדל ותהיה לי גינה, אני אוודא שיהיו שם חמציצים.

מה שאומר שאם הם לא יגדלו מעצמם - פאק איט, אני אשתול אותם שם בכוח!

וזה בדיוק מה שאני עושה ^^

... כבר בפעם השנייה P:

הם פשוט מתים אצלי בחצר. לא ברור לי למה.

קצת משונה בעיני איך ממעיטים בערכם של צמחי בר.

מתערב שאף אחד מכם מעולם לא עצר להריח את הפרח של החמציץ.

ובפעם הבאה שתראו חמציץ ותריחו אותו - תהיו בהלם כמה שהריח הזה נעים.

ואז תחשבו עלי.

וזה יחזק אותי!

יום 28 - החתולה שמתנחלת אצלי בחצר עדיין לא שמה עלי זין.

ואני עדיין רוצה ללטף אותה C:

לא כתבתי עדיין שאני מגדל זקן, נכון?

כלומר, כתבתי. אבל זה זקן חדש לגמרי! את הזקן שכתבתי עליו אז כבר הספקתי לגזום בשביל בחורה שעשתה איתי סקס.

אני יודע... סיבה נלוזה לרצוח זקן באכזריות כזאת \= הבטחתי לעצמי שלעולם לא אחזור על הטעות הזאת ושאני מעדכן את המשפט הקלאסי ל-"Beards and Bros Before Hoes".

אז הזקן שיש לי עכשיו כבר הספיק לגדול הרבה מעבר לזקן ההוא. לא שזה מפתיע, כי אני דואג לדשן אותו כל יום בפירורי במבה.

אבל חברים שלי לא מתים עליו. הם חושבים שהוא מכער אותי ברמות. הם אפילו הרימו עצומה באינטרנט שאם יחתמו עליה 100 אנשים אני אצטרך להתגלח.

ראשית - פחחחחחחחחחח. נראה להם שאני אהיה מוכן להתגלח בשביל 100 חתימות?! מה פתאום! אני דורש, לפחות, אלף נשמות...! (מי שמזהה את הרפרנס מקבל הינהון מרוצה ממני, כמו זה של אב גאה. מעולם לא ראיתי אחד כזה בחיים האמיתיים, אבל למדתי מהסרטים ('= )

שנית - אפילו לזה הם לא הצליחו להגיע! רק 35 חתימות, מתוכן 5 מפוברקות ^^

שלישית - זה לא הוגן שהם אומרים שהוא מכוער. כלומר, הוא עדיין גור! הוא לא הגיע לבגרות...! איך הם מצפים ממנו להיות יפה???

חוצמזה, גם אם הזקן לא משהו, השפם מדהים.

...

טוב נו למה אני מזיין לכם בשכל?

קחו תמונה וזהו:

שלשום ראיתי ילד שמן שניסה לירות באקדח קפצונים וכל פעם שהוא עמד ללחוץ על ההדק הוא הרחיק את הראש ועצם עיניים בפחד.

אני יודע שזה לא פוליטיקלי קורקט לכתוב שהוא היה שמן, אבל זה לא הוגן! ילדים שמנים פשוט נראים מצחיק יותר כשהם עושים שטויות מטופשות...!!

אגב - האקדח לא פעל אפילו פעם אחת D:

זה היה כמו לראות ילד משחק רולטה רוסית מקולקלת.

פורים מתקרב ואין לי מושג למה אני מתחפש.

הזמינו אותי ביום שישי להשתתף בערב Mystery Murder Dinner, מה שכנראה יהיה מגניב וכיפי.

מי שלא מכיר מה זה - חבל, אין לי כוח להסביר ^^

מה שכן, אני אמור לקבל את הדמות שלי לערב הזה. אני מקווה שזה יהיה משהו שישתלב טוב עם הזקן שלי.

כמו פיראט!!! D=

(וופס, מסתבר שקיבלתי כוכבת קולנוע ססגונית. לעזאזל איתי, אני שוב לובש שמלה בפורים הזה!!!)

תודות לפייסבוק, גיליתי השבוע שאוזני המן מקורן במנהג פגאני עתיק שבו אכלו מאפים בצורת הערווה הנשית:

"תזכורת עונתית: אוזני המן אינן אוזניים ואינן קשורות להמן. מדובר במסורת פגאנית קדומה של הכנת עוגות בצורת הערווה הנשית, כמנחה לאלת הפריון והתשוקה עשתורת, או אישתר, שהפכה אצלנו לאסתר. במילים אחרות, בפורים אנו אוכלים פותים ממולאים. בתיאבון!

(פינה זו מוגשת בחסות "הילה הורסת לנו את פורים לנצח")
(או "משפרת לנו את פורים")
(תלוי בכן/ם)"

או במילים אחרות - אדיר!

אני חושב שאפסיק להתייחס אליהן כאוזני המן ואתחיל לקרוא להן אקסקלוסיבית "פוותי אסתר" ^^

יא, הפות שאני הכי אוהב זה במילוי תמרים!

אגב, חברה שלי פירסמה תמונה בפייסבוק שמאוד התחברה לנושא:

SHIT JUST GOT REAL

זהו, זה הפוסט שלי כדי לשבור קצת את תקופת היובש.

הוא לא משהו, אבל זאת התחלה (=

אם עדיין לא תחזור לי המוזה, אולי אחזור להשלים את הפוסטים המתים...

וזהו.

אוהב וזה,

פילו