הוֹ פּילוֹ - פילוסופיה בלי סופיה

{הפוסט הבא מפורסם כחלק מ-"שבוע הפוסטים המתים".

זמן כתיבה מקורי: יום א' ה-22/07/2012, 19:15.

גיל הכותב: שבוע לפני 24 ייאה!!!

סטאטוס הכותב: מעיון בפוסטים של אותה תקופה, שום דבר מיוחד. כרגיל בצבא, קצת לפני יומולדת, אולי בעצם אווירה כללית מדוכדכת.

מטרת הפוסט: להתעצבן על איך שהמדיה מאכילה את הציבור הרחב בכמה שהעולם רע ומגעיל, ולתאר איך אני מזלזל בקטע הזה באופן אקטיבי.

סגנון הפוסט המקורי: התעצבנות קלה עם נגיעות קלות של הומור שחור, שבעצם הוא לא ממש הומור, אלא סתם שחור. ... אני אמור עכשיו לכתוב משהו על זה שאין באמת סתם שחורים ושכל אחד מהם מיוחד, או שזה יהיה גזעני? \=

סטאטוס הפוסט במצבו הנוכחי: משפטים עיקריים שנותנים את השלד לפוסט, בעיקר עם הרפרנסים מהעיתונות שלהם רציתי לתת במה. אני אוסיף פה משפטי חיבור באופן מינימליסטי וזה יהיה פוסט תקין, כנראה. גם דעתי לא השתנתה בכלל, ככה שהוא סוג-של עדיין רלוונטי (לא כולל עדכניות הכתבות המתוארות, מן הסתם. למרות שכל שבוע יש טראגדיות דומות שמאכילים אותנו, אז לכו תדעו.)

הערות מההווה יוספו בתוך סוגריים מסולסלים. הערות מהעתיד יוספו בתוך... אממ, לא יודע, ישויות וירטואליות בעלות בינה מלאכותית שגם זוהרות בחושך? פאק, איזה מגניב יהיה לערוך פוסטים עם הטכנולוגיה של העתיד. אני רוצה להיות שם!

אבל עד אז - }

בבסיס שלי מחלקים כל בוקר את העיתון היומי המלא, מה שאומר שכמעט בכל יום אני קורא במהלך הפסקת הצהרים את העידכונים היומיים מהארץ. בשארית היום אני פותר תשבצים ומצייר שפמי היטלר על האנשים המצולמים.

בכל מקרה, להלן יובאו דוגמאות של כתבות ומאמרים (מה ההבדל בין השניים באמת?) שאליהם נחשפתי לאחרונה, ובנוסף תובא תגובתי האינסטנקטיבית אליהם:

אתמול, באינטרנט, בכתבה על הטבח שנעשה בקולורדו בהקרנת הבכורה של הסרט החדש של באטמן, נכתבה הכותרת הבאה:

Batman Shooting Suspect: 'I'm the Joker' {זוכרים שהיה איזה מטורף שצבע את השיער והתחיל לירות באנשים בהקרנת הבכורה של הסרט של באטמן?}

תגובתי: "אני מקווה שהיה בזירת האירוע שוטר שענה לו 'I'm the Batman!'!"

וחתיכת דביל, השיער של הג'וקר בכלל ירוק, לא כתום.

כותרת מהעיתון: "הייאוש הרג את משה" (סילמן) {הבחור שהצית את עצמו כחלק מהמחאה החברתית, ואז מישהי נתנה לו ארטיק, ואז הוא מת}.

תגובתי: "וואלה? הייתי בטוח ש-90% כוויות בדרגה א' על כל הגוף עשו את העבודה."

בכתבה היום בידיעות אחרונות על אחד הנרצחים בפיגוע בבורגס: "הוא רק רצה ללכת לראות את הבן שלו". (... או משהו שכזה, הנוסח לא היה ברור}

תגובתי: "ובסוף יצא שהבן ראה איך האבא הולך, סטיגידיש!"

כשאנשים קוראים את המהדורה הראשית בעיתון, הם נוטים לשמור על מבטים רציניים ולהגיד דברים כמו "אלוהים ישמור" ו-"לא להאמין באיזה עולם אנחנו חיים..."

כשאני קורא את המהדורה הראשית בעיתון, אני צוחק.

בקול.

צוחק ואומר לעצמי "אויש, אני כל כך הולך לגיהנום בגלל זה...".

אני קורא את הכותרות והכתבות על הזוועות האחרונות שהתרחשו במדינה ובעולם, ואוטומטית נשפכות ממני בדיחות שחורות שהיו גורמות אפילו לאדגר אלן פו להחוויר. ... להחוויר יותר.

חלק מהאנשים שסביבי לא באמת יודעים איך להגיב לבדיחות שלי וחלק צוחקים יחד איתי.

כמעט בכל יום בבסיס ישבנו גייל ואני במשרד ופשוט זילזלנו באנושות ובסיפוריה הטראגיים כפי שהצטיירו בעיתון. וציירנו שפמים לאנשים בתמונות.

כשגלעד שליט היה בשבי, הדבר היחיד שהיה לי להגיד בנושא הוא שאני לא מבין למה התמונה שלו בקמפיינים חייבת להיות התמונה הכי מכוערת בעולם בערך (ברצינות, זה נראה כאילו צילמו את התמונה הזאת אחרי שהוא כבר היה בעינוי בשבי הויאטנמי כמה שנים טובות!).

לא מעניין לי את התחת לקרוא שהילדה שכל המשפחה שלה מתה בתאונת דרכים תגודל ע"י דודה שלה.

כשאני רואה תמונות של ילדים חרדים שנועלים את עצמם באזיקים כמחאה נגד גיוס החובה של הדתיים, אני מבסוט שהם דאגו לכבול את עצמם ואפשר לקצר תהליכים וכבר לזרוק אותם לכלא, חצופים זבי חוטם שכמותם.

אחרי אסון השריפה בכרמל, כשכתבו כמה אנשים ניצלו, השתעשעתי מהבדיחה הקלאסית של "רגע, ניצלו וחיים, או ניצלו בחיים?"

אני מגיב ככה כי כבר נשבר לי הזין מכל העניין.

העיתונות והמדיה מאכילים אותנו כל הזמן בטראגדיות. מציגים בפנינו סיפורים על איך אדם לאדם זאב, ואיך הפוליטיקה מושחטת, והמצב בארץ חרא, ואין עבודה, ואין שפה, וכל הזמן מבטלים הופעות בארץ, ויש אנטישמיות, ומה לא, וכמעט אף פעם לא דואגים להזכיר לנו את הדברים היפים והטובים בחיים.

ואם הם מתכוונים להגזים ולהקצין, גם אני יכול.

אז אני צוחק.

אני מזלזל.

אני מודע לעובדה שבעולם הזה יש הרבה כאב, אבל לחלוטין לא מבין למה יש צורך להתבוסס בו באופן אקטיבי.

כי גם אם הכל בארץ יהיה יופי טופי, תמיד יוכלו להראות לנו תמונות של ילדים גוועים מרעב באפריקה, לא?

או איזה סיפור אישי של משפחה שהכלב שלהם מת במפתיע, נכון?

סיפור מאוד עצוב ומרגש, עם תמונה ענקית של הילדה הקטנה של המשפחה בוכה את נשמתה, עיניים אדומות ונזלת שנוזלת לתוך הפה וכל זה.

מאוד מרגש.

מאוד נוגע.

איזה עולם נוראי ועצוב וכואב זה, אלוהים ישמור...

רק לא עלינו, אנחנו אומרים ומלטפים את רקסי.

זה לא שאני חרא בנאדם. שאני לא רגיש לסיפוריהם של אחרים.

להיפך, אפילו. אם יש מישהו שיכול להרגיש ולהראות אמפתיה, זה אני.

אבל את האמפתיה והאכפתיות והרגש אני שומר למשפחה שלי ולחברים, ולכל מי שקרוב אלי. מעבר לכך, אין לי שום רצון לשמוע על מוות טראגי של מישהו מהקצה השני של הארץ שמעולם בחיי לא הכרתי, שריסק לחלוטין את המשפחה,שגם ככה נמצאת מתחת לקו העוני. באותו אופן שבו לא בא לי לשמוע את סיפוריהם האישיים של כל ילדי אפריקה שנולדו עם איידס.

אם הייתי רוצה להשתמש בכוחות האמפתיה האדירים שלי בכל רגע נתון, הייתי מגיש מועמדות לתפקיד של קצין נפגעים.

או מנחה תוכנית ריאליטי.

אני גם לא אומר את זה ממקום של אטימות.

למעשה, אני אומר את זה מבפנים, כמישהו שהיה באחד מהאירועים שיותר נסקרו במדינה שלנו.

אחרי שגשר התאורה קרס על החברים שלי בהר הרצל ומחץ למוות את הילה ז"ל, היו אינסוף כתבות בנושא.

כתבות על הילה, ועל מי שהיא הייתה, וכמה זה טראגי ומחריד ונוראי איך שהיא מתה, ואיך המשפחה שלה כואבת ולא מצליחה לחזור לעצמה...

וחוויות מהצועדים, איך הם הרגישו כשהגשר קרס, וכמה הם פחדו.

וזה אכן היה מוות טראגי, וסיפור מזעזע ומכעיס ומתסכל, אבל אין צורך להאכיל אותנו ככה בכוח עם כפית, יום אחרי יום אחרי יום.

איך לעזאזל אתם מצפים מהמשפחה של הילה שתצליח להמשיך הלאה בחייה, כשכבר הצבתם בפניהם את המטרה להכניס את הסיפור שלה כמה שיותר לוריד של אזרחי המדינה? כשעכשיו מרבית ההתעסקות של המשפחה הולכת לקידוש זכרה של הבת שהייתה להם, כפי שהעיתונות הראתה שנכון לעשות?

תנו לנו לחיות את החיים נטולי הטראגדיות שלנו בשקט וברוגע. אל תדאגו, אני מבטיח לכם שלכל אחד מאיתנו יגיע יום טראגי משלנו שיפיל אותנו לקרשים לחודשים.

ובינתיים, אם אתם מתכוונים להמשיך עם השטויות האלה שלכם...

טוב, אני מתכוון להמשיך עם הבדיחות השחורות, והעטים השחורים.

... מה? שחור זה הצבע הכי יפה לשפם היטלר! (... טוב, צודקים, ורוד.)

מקווה שאתם איתי (=

{ברוח הפוסט:

Incubus - Sick Sad Little World

אני כותב את הפוסט הזה כי עוד אין לי מוזה ממש. קראתי אתמול פוסטים של תמי ושל Kay (קישורים משמאל) שהיו ממש טובים ושעשו לי התפרצות זמנית של תגובות בסגנון "כתיבה כמו פעם" שלי, עם הומור שטותי וזורם שכזה. זה היה כיף.

בגדול אני ממשיך לחרוש לאחרונה על OkCupid. כנראה שאני ממש נואש למצוא מישהי. לא ברור לי מאיפה זה מגיע פתאום.

הקטע המצחיק הוא שמרוב שאני מסתובב באתר ההיכרויות הזה, התחלתי להסתובב בפייסבוק ולהתייחס לכל בחורה שנייה כפוטנציאל לבת-זוג וכמעט שלחתי לאיזו ג'ינג'ית חמודה הודעה בסגנון של "אולי תספרי לי על עצמך ועל כמה יש לך חבר?".

איזה עקום זה לראות את העולם כשדה ציד לאיתור בת-זוג.

זה אפילו קצת מחליא אותי.

כשאומרים שיש הרבה דגים בים, שוכחים לציין שגם יש שם לא מעט מים, וככל שאתה נכנס עמוק יותר פנימה ככה גם עולים הסיכויים שלך לטבוע.

איזה באסה יהיה להיחנק דווקא מדג ולא ממים, הא?

וזאת עוד סיבה למצוא מישהי - כדי שאוכל לסיים כבר עם שדות הציד האלה.

כדי שאוכל להישאר בבקתת הציד שלי, זחוח מרוצה ונינוח, כשלצדי תלוי על הקיר הראש המפוחלץ שהשגתי כדי שיארח לי חברה.

... אוקי זה נשמע ככה כמו החפצה שוביניסטית ומגעילה, אבל נשבע לכם שכל מה שרציתי הוא לקחת את זה לכיוון הומוריסטי שבו אני עושה סקס עם ראש מפוחלץ!

נמ. בא לי מישהי שאני אוכל לדבר איתה על הרגשות המדוכדכים שלי ולהתכרבל איתה כשאני מבואס. מעצבן.

טוב נו, אני אנסה לראות משהו מצחיק אחרי הפוסט הזה. זה יעזור.

פורים נחמד, אבל קצת מבאס. לא באמת התחפשתי למשהו כיפי.

איכשהו שוב מצאתי את עצמי בשמלה, למרות שאני מנסה נואשות שלא לתחזק את סצינת ה-"פילו לובש בגדי נשים" שרצה יפה אצלי בפייסבוק.

אני רק רוצה להגיד שהייתי מהממת, ושאם תבקשו יפה ותהיו מוכנים להקריב עבורי אננס או שניים, אולי אצרף פה תמונה בפוסט הבא.

עובדה משעשעת שמתחברת לכתוב הנ"ל:

השאלון השבועי: אישה בשנת 2014

הנושא החם: פורים

בו-יה, אני יכול לשלב את שניהם בפוסט אחד. אבל אני לא אעשה את זה, כי אני מצוברח. חה!

גם אכלתי לא מעט פוותי אסתר ממולאי תמרים ולכן אני אדם מרוצה.

מסתבר גם שיש לי שכנה עם מוטיב פורים די אינטנסיבי. קוראים לה אסתר-שושנה, ולאבא שלה קוראים מרדכי.

מזל שיש לי עץ לימונים בחצר. ככה אני מגלה הרבה עובדות מעניינות על השכנים שלי (מעבר לעובדה שהם אוהבים לקבל לימונים בחינם).

ואיך פורים שלכם?

יאללה, בואו ונתחיל שבוע חדש עם אהבת פילו.

פילו-כוסעמק שמישהו יסביר לי מה זה כל הנפצים האלה שמפוצצים בשכונה שלנו?!? ... אממ, *אהבה*?}