הוֹ פּילוֹ - פילוסופיה בלי סופיה

יום שלישי האחרון נפגשתי עם בר. מבחינת אלה שאוהבים אספרסו קצר, הפוסט הזה נגמר כאן. לעומת זאת, לכל האחרים שיודעים לצרוך דברים שהם *לא* גועל נפש יש עוד הרבה יותר מזה \(= ולא, אספרסו כפול לא נחשב. גם לא ארוך. לא, בכלל לא קפה! קפה זה רע...! 0= (מעניין כמה אנשים עוברים את הסינון הראשוני הזה בכל הפוסטים שלי...)

בר, למי שלא יודע, הייתה החברה הכי טובה שלי בסביבות כיתות י' ו-י"א, ונכון לעכשיו אני עדיין מחשיב אותה כחברה הכי טובה שהייתה לי עד היום. אולי זה מסביר למה החברים העכשווים שלי תמיד כועסים עלי? \= כנראה שזה יותר בגלל שאני קרציה מעצבת זונה (=0 בכל מקרה, אהבתי את בר מאוד מאוד ותיאורטית היא גם אהבה אותי, ואז כששקלתי במשך חודש בערך אם אני אוהב אותה קצת מעבר לחברה טובה נמנעתי מלהיפגש איתה ולדבר איתה קצת. תשלבו בזה את העובדה שעבר עליה חודש נוראי בדיוק באותה התקופה ושהיא ציפתה שאני אהיה שם בשבילה ואת העובדה ששנינו פריקים לא קטנים (הייתי קצת צ'אבי באותה תקופה, עכשיו אני יותר קטן), והדבר הוביל לניתוק הקשר מצד בר שנבע מתירוצים מאוד לא ברורים. אני לעומת זאת הבנתי שרק אהבתי אותה כחברה טובה, המשכתי בחיי ללא דופי, בכיתי קצת ובכלליות אני עדיין מושפע קשה מאוד מאותה תקופה בחיי! D'= אהמ.. טוב, לא באמת מושפע, אבל די יצרתי סביב בר אהבה מיסטית שכזאת ואני חושב עליה מלא ובונה פסלונים קטנים בדמותה ועושה איתם מה שבא למוח החולני שלי לעשות (=[ שזה בעיקר סצינות מ-"מלחמת הכוכבים", נממ ^^ אחרי שאלוהים גרם לזה, יצא לנו לתקשר ובר הציעה לי להיפגש איתה. אלוהים זה פייסבוק, למי שלא יודע.

ריוניון, למי שממש בן 14 מביניכם (שום דבר נגדכם בני ה-14, זה גיל חביב מאוד! אפילו חוויתי אותו שבוע), זה משחק כזה שחברים משכבר הימים נפגשים אחרי שהם לא היו בקשר הרבה מאוד זמן, ומי שמת ראשון משבץ מוחי מפסיד. מי שפוגשים אותו בהלוויה שלו - מפסיד טכנית. מי שבא בלי תחתונים - מנצח טכנית. מי שטכנאית - זה בכלל לא קשור לטכנית שיאה, איזה פריקים אתם \(B והיא כנראה בוצ'ה.

אז זאת ההקדמה על רגל אחת. אם תרצו הקדמה יותר טובה תקראו שוב את כל החלק הקודם עם שתי הרגליים על הרצפה. אני יודע, זה ממש נוח וגם אני אינסטנקטיבית מרים רגל אחת ומניח אותה איפשהו ברגע שאני מתיישב על המחשב (= אבל מי שיש לו דרישות להקדמות יותר טובות יכול לקפוץ לי! P\= שזה גם לא יעזור לו, כי שתי הרגליים יהיו בכלל באוויר...! ואי אפשר לדעת אם הן יהיו הדבר הראשון שיחזור לקרקע האהא אני יכול לפתח את זה במשך שעות! D= המממ... אולי זה מסביר למה מעולם לא נהייתי מפתח תמונות \=

אררג' דמאט למה אתם נותנים לי לרדת מהמסילה כל הזמן?! פרות ארורות ומסקרנות שכמותכם!

בכל מקרה (אני שמן)

באותו בוקר בסטודיו אכלתי כריך עם שוקולד פרה. כנראה שהכינו אותו מפרה נוזלית מדי ולכלכתי את כל החולצה.

מסתבר שפיתחתי לעצמי בעיה עם הקטע הזה שאני יותר מדי נחמד (עוד אחת נוספת חוץ ממריה), והשומר בכניסה לחוות המחשבים החליט שאני מאוד נהנה לדבר איתו. או ליתר דיוק, מאוד נהנה להקשיב לחיים המשעממים שהיו לו בשעה שאני ממש חייב ללכת לסיים משהו אחר שקשור לחיים המשעממים שלי. מסתבר שהוא רוצה להיות בכלל ספר, אבל לא כזה הומו (למרות שאני חייב לציין שזה ממש יתאים לו), ושאח שלו נראה מאחורה כמו ינשוף (לא ביררתי איזה "אחורה" ולא היה לי את הזמן להמשיך לצחוק עליו שהוא הומו), ושמסוכן ללכת בטיילת של ירושלים לבד. "מה, יש לירושלים טיילת?! .=" שאלתי נלהב, והוא בתמורה רק המשיך להסביר לי כמה שהשיער שלי נראה כאילו כרגע התעוררתי ושאני צריך להסתרק במקלחת. ניסיתי כמה פעמים להסביר לו למה זה מסוכן לתת לי להיכנס עם כל חפץ שהוא למקלחת, ואז נראה לי שהוא התחיל לפחד ממני מעט ונתן לי ללכת. תמיד טוב להיות מוזר (=0 למרות שזה עצוב שאסור לי להיכנס עם צעצועים למקלחת )= ממממ... ברווזי גומיי.

אחרי זה כשחזרתי לשיעור והספקתי כבר לדבר עם בר בטלפון, התחלתי לקפצץ ולהיות מאושר ובעיקרון לנסות לעשות כמה שיותר ^^ באופן מציאותי עם הפנים שלי, אז ליליה שהיא הדבר הכי קרוב לסחבקית סטודנטית שיש לי ציינה כמו תמיד כמה אני מזכיר לה את החתול שלה שאוכל זבובים כי הם לא נהיים בשקט. לא הבנתי כל כך אם על פי ההשוואה הזאת אני חתול מפגר, זבוב או נעל מחרסינה =P ואז אכלתי אפונה ושוב התלכלכתי I=

אז חזרתי לסטודיו והחלפתי חולצה לאחת שעוד לא הספקתי ללכלך. ובגלל שאני כזה ילד מיוחד, הייתה לי רק ברירה אחת טיהי.

ואז נפגשתי עם בר ייאי! D=

סיכמנו שניפגש בכיכר ציון. כיכר ציון זה המקום שבו הפריקים תמיד נפגשים בלילה, ככה שזה היה רק לגיטימי ששם ניפגש (B

כשהגעתי ולא הצלחתי למצוא משהו מצווח בלבוש מינימאלי כמו שציפיתי, התקשרתי לבר שאמרה לי שאני לבוש בצורה מחרידה. הסקתי מזה מיד שדמאט אההה היא רואה אותי אההה לברוח!!! 0'= אז התחלתי לברוח, ומשהו מצווח בלבוש מינימאלי אכן התחיל לרדוף אחרי מההמון. לצערי הרב זאת לא הייתה האופנה האחרונה בקסטרו-דוס, אלא בר. היא השיגה אותי מהר מאוד כי אני שמן, וחיבקה אותי.

היה מוזר לראות אותה. מאוד מאוד מוזר. ציפיתי שהלב שלי יהלום בי, ושאני אזיע ועוד כל מיני דברים מוזרים כאלה של התרגשות שהייתה לי בעבר כמעט בכל פעם שפגשתי את בר, אבל לא היו כל הדברים האלה. טוב, נו... הזעתי, כי אני בן \(= אבל זהו נשבע!

החלפנו כמה דברים ראשוניים והיא הדגישה שוב ושוב כמה אני לא יודע להתלבש, אבל סך הכל נראה ממש טוב. אם היא הייתה יודעת שניסיתי להיראות באותו יום הכי טוב שיכולתי, כנראה שפחות הייתה מתלהבת... מצד שני, אם היא הייתה יודעת ש-"הכי טוב שיכולתי" זה לחפוף עם קונדישינר יום לפני וללבוש את הבגדים הכי לא-מחרידים שיש לי בארון בירושלים ושבמקרה אני לובש כבר שלושה ימים ברצף, אולי היא הייתה... אפילו... פחות מתלהבת? \= נאא, זאת בר, היא הייתה מתלהבת לא משנה מה! BD קיצר, בר אמרה שאני נראה טוב וזה נוגד לגמרי את מה שכולם תמיד אומרים עלי, אז האהא! ... זה אומר שבר צריכה משקפיים \=

בגלל שאני אמור להיות הרבה יותר מקומי ממנה בעיר, היא ציפתה עוד איכשהו שאני אמצע לנו איפה לשבת. אבל בגלל שאני ממש גרוע ולא יוצא כמעט אל מחוץ לקמפוס, יצא בסוף שהיא לקחה אותי למקום שהיא הייתה בו פעם. "לקחה אותי" זה ביטוי קצת פחות מתאים מ... לדוגמה: "הסתובבנו באיזור בערך שעה עד שבטעות לגמרי מצאנו מקום שהיא הייתה בו פעם וממש אהבה". סך הכל גיליתי שאני מאוד מרוצה מהרעיון שאני לא מכיר את ירושלים. ככה, כל בנאדם שבא לפגוש אותי ולא משנה מי זה, יכול לקחת אותי למקום אחד שהוא כבר היה בו פעם ואני לא הייתי. בתור מישהו שהסקרנות שלו מסתפקת בלקחת שביל קצת שונה בדרך חזרה לסטודיו מהקמפוס, אני מאוד נהנה כשמציגים בפני מקום חדש. ככה גיליתי באותו יום את "תמול שלשום" ו-"התו השמיני", ובימים אחרים את "המרקיה", "הקצה", "דליה", "רול אנטריקוט", "מייקס פלייס" ו-"מקדונלדס". מאוד התלהבתי ממקדונלדס, שזה כזה מקום נחמד עם צבעים עזים והמבורגרים. חוץ מזה אני מכיר עוד כמה מקומות כמו "איוו בורגר" אבל... טוב, קוראים למקום "איוו בורגר"! למה שאני אלך לאכול שם?? \= אהמ. אז בירושלים יש הרבה מקומות נחמדים שרק מחכים שאני אגלה אותם P(= ואני רק מתחיל להכיר את כל הדרכים.

הכרחתי את בר שנלך לקנות קודם טים טם כי החלטתי שזה כזה קטע שיש לי, ואז התיישבנו לשתות שוקו חם בתמול שלשום שזה מקום שקט ונחמד שכזה ואני ממליץ עליו כל עוד אני מקבל את השולחן עם הספה הנוחה גארר!! P\= בר חשבה על קפה, אבל קפה זה איכסה אז הלכנו על שוקו. ככה אכלנו טים טם, בעיקר אני, וישבנו ושתינו שוקו כאילו אנחנו יושבים ושותים קפה ודיברנו והתעדכנו. לה היה הרבה מה לספר לי, ולי היו שני דברים לספר לה שהיו מאוד משעממים ולא חוקיים בקונספט של "איוו בורגר קטינה". הסתבר שהיא הייתה בטוחה שאני ממש כועס עליה ולא מחבב אותה בגלל טלפון שבור שאחרים גרמו לו, ואחרי שסיפרתי לה איזה ספרים אני קורא בימים אלו הבנתי שלא עברתי בהרבה מעבר לרמה של "ספרים שהייתי צריך לקרוא בגיל 10". כשחזרתי לסטודיו אותו יום החלטתי לשנות את זה ולהתחיל לקרוא ספר אירוטי, אבל זה סיפור לפוסט קצר בהרבה ולא כזה מסובך וכתוב בצורה לא מעניינת בכלל כמו זה.

היה לי מוזר איך דיברנו, שני אנשים שפעם היו הכי קרובים בעולם (או ככה לפחות זה הרגיש לי), והכל היה מעיין סתמי וסמולטוקי שכזה. היא סיכמה שאני התבגרתי מעט מאותה תקופה ובכך העליבה אותי קשות, ואני הייתי נחמד מאוד כמו שאני תמיד ואמרתי לה שהיא לא השתנתה כמעט בכלל. היא אפילו קראה לי "נכה" בדיוק כמו בימים ההם ('= ואז מה אם שפכתי על עצמי שוקו שמילא לי את כל הזקנקן, אין קשר! 0= נכים לא שופכים לעצמם שוקו על כל הזקנקן...! יש להם עבדים פיליפינים שעושים את זה בשבילם BP ... הממ, אולי באמת הייתי צריך ללמוד באותה יום להפסיק לצרוך את המזון שלי לבד \=

כשעזבנו השארנו שני טים טמים למלצרית שהייתה חמודה, ואחרי שווידאתי עם שתי הבנות שהחליפו אותנו במקומות שחיממתי כל כך טוב שלא יגעו בטים טם כי זה למלצרית ואני ארצח אותן, יצאנו לחפש תחנת אוטובוס. ביקשתי מבר שתכתוב לי משהו במחברת שלי כי לא היה לי כוח לכתוב לה שאלות משעשעות שתענה עליהן, והיא חתמה במקום. לבר יש חתימה מעאפנה, למי שרוצה לדעת (= למי שרוצה לזייף צ'קים - אתם כבר יודעים איפה לפגוש אותי.

וככה ישבנו ודיברנו עוד קצת בחוץ, והיא עישנה ואני לא כי איכסה סיגריות זה לא מאגניב, והכל הרגיש לי מוזר על כמה שזה לא מוזר או מיוחד כמו שחשבתי שזה יהיה לי. מן הסתם מאוד נהניתי והיה לי ממש נחמד לראות אותה אחרי כל כך הרבה זמן, אבל הריחוק עשה את שלו. הוא תמיד עושה את שלו... אפילו אם תמיד יצא שאני נכה בסוף.

האוטובוס של בר הגיע, וחיבקתי אותה משומה חיבוק חזק של ביי אפילו שסיכמנו שניפגש כבר כי היא רוצה לעבור לגור בירושלים וללמוד, ושלי הגיע שנייה אחרי. עשינו תחרות שהיא לא ידעה עליה כי הפלאפון שלה היה סגור ואני די בטוח שניצחתי.

כשירדתי בתחנה עם עוד מישהי כששנינו לא היינו בטוחים איך לעזאזל אנחנו מגיעים ברגל לאיפה שצריך להגיע, התחלנו ללכת ודיברנו קצת. אני מאוד גרוע בלדבר עם אנשים חדשים, ובעיקר אחד על אחד, כי אני אוהב להגיד דברים מוזרים שאנשים לא יודעים לרוב איך להגיב עליהם. נדמה לי באותו יום שאפילו בר קצת פחות הצליחה להגיב באותה נונשלנטיות טבעית שהיא יכלה להגיב פעם למה שיצא לי מהפה... אולי זה רק אני שנהייתי יותר מוזר ומעצבן, מי יודע. אני יודע. הא. אז ההיא, כמו שגיליתי, קוראים אותה שס"ש. שזה קיצור של "שלושה סימני שאלה", שזה הארכה מיותרת של"???" שזה קיצור מיותר של "אני לא שואל אנשים שאני מדבר איתם סתם ככה בהליכה של חמש דקות ושחושבים שאני מוזר מאוד לשמם!". הכל מיותר, אם להגיד את האמת. היא לומדת מחול, ומאחרת לשיעור שלה, ונחמדה. ניסיתי להיות כמה שפחות מוזר שיכולתי, ותהיתי לעצמי איך יודעים מתי פוגשים מישהו ומחליטים לשמור איתו על קשר כי הוא מגניב. לא עיניתי את עצמי יותר מדי עם המחשבה הזאת והנחתי שוב שכל מה שאמור לקרות קורה בסופו של דבר. אז סתם דיברנו והשמצתי את השותף המפליץ ותוקע הגרעפסים שלי ואת העתודאים של פרוייקט עתידים ובכלליות כל דבר שהוא לא אני או בר או חברים שלי או מנות חמות, ואז הגענו למעונות והמסכנה הבינה שהיא עשתה עיקוף ארוך כדי להגיע לאקדמיה שלה, והכי נורא שכל הזמן הזה היא סבלה אותי. מוהאהא, דרייפוס. אה לא זה בכלל פרוייד. נו טוב, מוהאהא דרייפוס! D=[

באותו יום כשישבתי לעצמי וניגנתי על הגיטרה חייכתי, וגיליתי לגמרי בטעות ולגמרי לבד איך מנגנים את long train running. היה לי יום טוב והייתי מאושר. המבחן יומיים אחרי זה גם הלך לי בסדר. אני חושב שהצלחתי לענות על הסעיף הראשון בשאלה השנייה כמו שצריך... (זאת נחשבת ציניות?)

חוץ מזה, גיליתי ש-s of jupiter בעברות יוצא "טיפות צדק" שזה נחמד ומשעשע. (למה תמיד חשבתי שהמשמעות היא בכלל "דמעות צדק"?)

ועכשיו אני תוהה לעצמי איך יודעים מתי משהו שכתוב הוא חוויה אישית של הבנאדם, או סתם בדייה שהוא כתב. ובכלליות, עד כמה שונים שני הדברים בכלל? לעזאזל עם המחברת הזאת שלי, היא גורמת לי לחשוב!

אני מתחיל להרגיש כאילו בזמן האחרון, בין אם זה בבלוג או במחברת, אני כותב בעיקר לעצמי ולא בצורה שאמורה למשוך אנשים לקרוא את מה שכתבתי וליהנות מזה. אין לי מושג מה זה אומר. אבל זה מצחיק.

אחרית דבר: גו גו פאוור ריינג'רס! (...לא ב-א-מ-ת התבגרתי, נכון? I'= )

יש לי מלא דברים לסיים עד מחר בשביל האוניברסיטה דמאט.

שבת שלום וכיף של סופ"ש. השבוע בא לי לאהוב, אז אוהב.

פילו (=*ליפה קטנה* (יש לי ליפה קטנה ייאי! D=*ליפה קטנה*)