הוֹ פּילוֹ - פילוסופיה בלי סופיה

אחרי שסיימתי היום את כל העניינים שלי באוניברסיטה (לשחק בפייסבוק), עליתי על האוטובוס הביתה ושם חיכתה לי אמא שלי כדי לקחת אותי לשיננית. כמובן שב-"חיכתה לי" אני מתכוון לזה שהתקשרתי עליה והיא אמרה שאני עצלן שמן ושאני אלך ברגל לשיננית. מזל שבאמצע הדרך לשיננית האוטו של אמא הופיע מאחורי אז היא יכלה לקחת אותי את המשך הדרך. זה באמת הקל עלי את 10 המטרים האחרונים האלה אמא, תודה \=

אצל השיננית היה מצוין תודה ששאלתם, היא הייתה בשוק כשהיא הסתכלה לי על הפה היום. שוק טוב שכזה, כמו השוקו. כמעט ולא הייתה לי אבנית! D= כן ברור זה קל כשלסמיילי שלך אין בכלל שיניים, אבל לא הוא הלך היום לשיננית, נכון?? 0= יופי!

אז אחרי שהיא ווידאה מה הדבר החדש שאני עושה עם הפה שלי והסבירה לי שלפתוח בקבוקים עם השיניים כנראה לא גורם להבדל הזה, היא התחילה בטקס השאמאני הזה שלה להקיז לי דם מהפה עם זיזי מתכת שאמאניים מסורתיים שיוצרו בסין.

אחרי שסיימנו עם השיננית, פתרתי סודוקו וחצי (שהם שלושה סודוקואים שלא הצלחתי לפתור) ואחותי ברחה כמו כלבה בחזרה הביתה מאיזושהי סיבה לא ברורה, גיליתי שיש לנו עוד אירוע משפחתי להגיע אליו I=

מסתבר שהבת של הנכד של אישתו של הדוד של כושילירבאק של אמא שלי בת 12, וצריך לחגוג לה עם שמלת כלה, דובים וגורילות ענקיים מרקדים, בלונים קפיציים, חולצות תואמות ומכונות בועות סבון. בועות סבון דרך אגב זה כיף ואני רוצה כאלה בחתונה שלי. נסענו לשם עם דודה גלעדה בשעה שישנתי במושב האחורי בתנוחת עובר. עובר שגדל בתוך מיכל מיחזור של בקבוקים, אבל עובר נברדלס (שזה נקודה אחת מעל נכשל). האירוע עצמו לא היה כזה נורא כי הייתי רעב ובדיוק כשהגענו התחילו עם האוכל. אמא הייתה נחמדה וניסתה לגרום לבן משפחה שהתרחק מאבא שלו אחרי הגירושין בין ההורים שלו לחזור להיות בקשר עם האבא שמתגעגע אליו. יש לה את הרגעים האלה שבהם היא הבנאדם הכי טוב עלי אדמות... מצד שני, ישר אחרי זה היא הכריחה אותי לרקוד איתה I'=

כשחזרנו הביתה עם דודה גלעדה התחילו שתי האחיות שלא מדברות יותר מדי על בסיס קבוע לנהל שיחה, ואני שהייתי עירני אחרי שלוש בירות שנבעו מנסיון לדפוק את הראש ולהרוס לילדה את הבת-מצווה הצטרפתי לשיחה ושאלתי כל הזמן שאלות.

דודה גלעדה, האחות המבוגרת משלוש האחיות, מנצלת את מרבית הזמן העכשווי שלה כדי לאסוף מידע על המשפחה, וסיפרה לי המון דברים שלא ידעתי.

היא סיפרה לי על הסיבות שבגללן עלתה המשפחה של סבתא שלי לארץ (בוייר ימח שמו, למי שמכיר את בית החולים), הרומן שהיה לדודה רבא עם ערבי שגרם למותה, המעבר של סבתא רבא לטבעון אחרי מות בעלה והוויכוח עם השכנה בגלל לול התרנגולות שסבתי באה והצילה אותה, הילדות בטבעון, על ההעדפה שהייתה לאמא, אבא וסבים שלהם לכל בת אחרת, החיים בבית לא מתפקד עם אבא חולה סכרת ואמא מעט משוגעת שהתדרדרה מהמעמד העליון באיטליה למעמד הבינוני מינוס בישראל, הדרכים בהם אמא שלי הייתה משגעת את אבא שלה ועושה לו דווקא, איך סבא וסבתא שלי נפגשו והחליטו להביא ילדים לעולם (ברירת מחדל, אהמ אהמ...), ועוד סיפורים שיכלו להעסיק אותי למשך שעה וחצי נסיעה עם חיוך של ילד קטן מרוח על הפנים.

ומכל הסיפורים האלה, אני זוכר דבר אחד שקסם לי יותר מהכל...

התיאור המאוד מדויק של איך אמא שלי הייתה הבת המועדפת על אמא שלה. איך שאמא שלה ציפתה ממנה להיות הדברים שתמיד רצתה להיות ומעולם לא יכלה. אבל בעיקר, איך יצא שמערכת היחסים בין סבתא שלי לאמא שלי הפכה להיות בדיוק מערכת היחסים בין אמא שלי וביני.

נוצר לי קו ישיר בראש מסבתא שלי ז"ל, לאמא שלי, ואלי. קו ישיר שבו כל צאצא ירש את אותן תכונות בדיוק של אחד ההורים, והעביר אותן הלאה לאחד הילדים שלו.

איך שאני כל כך דומה לאמא שלי, שבכלל כל כך דומה לאמא שלה. הכל ממשיך קדימה ועובר מדור לדור, "אבל עם מעט השתפרות כל פעם" כמו שאמא שלי בחרה להוסיף.

פתאום משהו ברעיון של הקיום הזה לא נראה לי כל כך רע. נתפסה לי בראש צורה משונה של אלמותיות.

איזה עולם נפלא.

אה שיט, כבר איזה כושי אמר את המשפט הזה קודם ואני לא רוצה להישמע כמו איזה כושי 0= אהה, אז, איזה עולם סחלאווויגי!

הו כן BD

ודמאט, אם אני אראה עוד איזה ציטוט אחד על טוקיו הוטל, אני נשבע... נשבע...! שאני אלמד מה זה לעזאזל ואתחיל לכתוב על זה בדיחות כדי שיצטטו אותי! 0'=

למה הפסקתם לצטט אותי, למה?!?!?

אה נכון, זאת הייתה מישהי אחת והיא החליטה לצאת לי מהחיים כי היא חשבה שהיא לעולם לא תפסיק לנסות לשנות אותי אפילו שהיא בעצם אהבה כבר את מה שאני.

נו טוב...

לילה טוב

תגידו לי אם אני מתחיל לכתוב יותר מדי