כשיגיע היום
ואני אהיה אבא
אני אהיה אבא נהדר.
ילדים תמיד אהבו אותי ותמיד ידעתי להסתדר איתם מצוין. אפילו כשהייתי ילד בעצמי.
זאת הברכה והקללה שלי.
בגללה, תמצאו אותי בכל אירוע משפחתי משחק תופסת עם ילדי המשפחה הקרובה או משמש להם כסוס.
בגללה, אני תמיד חוזר הביתה מותש ומיוזע מאירועים משפחתיים.
ומאז ומתמיד רציתי להיות אבא.
אני אדם מלא אהבה
וחוכמה
ואכפתיות
ואני גם אחלה סוס.
וכל מה שאני רוצה בחיים האלה
הוא הזכות להשתמש בניסיון החיים שלי,
להעביר אותו הלאה,
ולאפשר לילדים שלי להיות האנשים הכי טובים שהם יוכלו להיות.
שיוכלו לבהות באור הצבעוני, הבוהק והמסנוור שהוא החיים האלה
ושלא יצטרכו למצמץ אפילו פעם אחת.
אז,
כן.
אני מתכנן להיות אבא למופת.
אבא שלי לא היה אבא טוב.
אני די בטוח שאחותי הייתה הילדה המועדפת עליו
למרות שזה לא כזה מפתיע, בהתחשב בעובדה שבהתחלה הוא בכלל לא רצה שאני אוולד...
יש לו בן נוסף מנישואים קודמים
שדי כעס עליו רוב החיים מכמה סיבות
חלקן מוצדקות
וחלקן לא ממש.
ובכל מקרה, את שלושתנו הוא די זנח בשנים האחרונות לחייו
וכולנו כעסנו עליו
כל אחד מסיבותיו וסיבותיה האישיות,
אז לא.
הוא לא היה אבא טוב.
אני חושב שהוא לא הרגיש בנוח ליד ילדים.
ליד בנים, במיוחד.
אולי הוא אפילו פחד מהם.
כי הוא לא ידע איך אמורים להיות אבא.
כי אבא שלי,
הוא היה מעין ילד נצחי בנפשו.
ילדותי
ואנוכי
ומאוד לא "איש משפחה" אידיאלי.
הוא היה אדם מקסים
ומעניין
ושרמנטי וחברותי וכיפי
ואהבו אותו כל כך הרבה אנשים בחייו...
כן,
גם אני. ואחותי. ואחי.
אבל הוא לא היה אבא טוב.
סבא שלי,
אבא של אבא שלי,
טוב... אני לא בטוח איזה מן אבא הוא היה.
אני יודע שהוא היה אדם משכמו ומעלה.
אני יודע שאבא שלי, שהיה בן יחיד להוריו, לקח מאוד קשה את המוות של אבא שלו.
אני יודע שאבא שלי העריץ את אבא שלו.
אבל ברגעים אלו ממש, אני פשוט לא זוכר איך אבא שלי התייחס לאבא שלו כשהיה על ערש דווי.
כשלא חזר להיות הוא עצמו, אחרי הניתוח.
הוא היה איתו כל הזמן?
או שבאיזשהו שלב הוא מאס מאבא שלו, ודאג בעיקר לחיות את החיים שלו...?
ועדיין, גם אם היו לי את כל התשובות האלו, זה לא עונה על השאלה...
איזה מן אבא הוא היה?
סבא רבא שלי,
אבא של סבא שלי,
אממ...
איזה מן אבא הוא היה לסבא שלי?
כי אני...
בעצם...
אני לא יודע עליו כלום.
אני, פשוט...
... כלום.
ואני לא יכול שלא לתהות לעצמי
אם איפשהו,
בהיסטוריה הארוכה של האבות שהובילה בסופו של דבר להיווצרותי שלי,
איפשהו במעלה השושלת המשפחתית שלי,
היה אבא מלא אהבה
וחוכמה
ואכפתיות
שכל מה שהוא רצה בחייו
היה להיות אבא למופת.
ואני חייב להודות
שהשאלה הזאת מפחידה אותי.
...
אני עדיין לא בטוח מה התשובה שהייתי רוצה לקבל עליה.
הלילה חלמתי על אבא שלי.
שלא כמו בשאר החלומות שהיו לי עליו מאז שהוא נפטר, בחלום הזה אבא שלי היה חי. או לפחות, לא ידעתי בחלום שהוא מת.
אני לא ממש זוכר מה הלך שם, אבל נראה לי שהוא צעק עלי.
שהוא כעס עלי מאיזושהי סיבה שלא ממש הבנתי. כי אבא שלי ואני, אנחנו לא מאוד דומים. אז הוא היה מתעצבן עלי הרבה כשגרנו אצלו כילדים.
אני חייב להודות שנראה לי שקצת הדחקתי את הזכרונות האלו...
אז בחלום הוא כעס עלי, ואני, כמו ילד קטן, לא יכולתי לחשוב על שום מענה הגיוני. אז פשוט שתקתי וספגתי את הכל.
אולי, בעצם, באמת הייתי ילד קטן בחלום...
ואבא שלי ואני,
לא הסתדרנו.
כי למרות הכל,
אנחנו אנשים מאוד שונים.
לכל אדם יש שני כרומוזומי מין. או תסמונת קליינפלטר. טוב, לכל אדם נורמלי יש שני כרומוזומי מין.
לבנות יש שני כרומוזומי X ולבנים יש כרומוזום X אחד וכרומוזום Y אחד.
אז כדי להפוך להיות בן, צאצא צריך לקבל מאבא שלו את כרומוזום ה-Y, והכרומוזום הזה כמעט ואינו משתנה כשהוא עובר בתורשה.
איך שאני רואה את זה, מה שמשתמע הוא שאותו כרומוזום ספציפי שקיים עכשיו אצלי בגוף היה קיים גם בגוף של אבא שלי, ושל אבא שלו, ושל אבא שלו וכן הלאה, עד... טוב, עד הרבה הרבה אחורה.
עד ה-"פילו" הראשון שאי פעם היה.
ואפילו לפני זה.
ו... טוב, זה קצת קוסם לי. לחשוב שיש כזה קשר משמעותי ביני ובין כל אבות המשפחה שלי שקדמו לי.
אתם לא חושבים ככה?
מעניין אותי אם יש קשר בין כל מה שכתבתי היום ובין העובדה שהסרט האהוב עלי בילדותי היה "מלך האריות".
הא.
נראה לי שכבר יש פה מספיק חומר למחשבה בשלב הזה.
אוהב,
פילו
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
