הוֹ פּילוֹ - פילוסופיה בלי סופיה

ביום חמישי האחרון לקחתי חלק פעיל, או שמא עלי להגיד אקטיבי (טיהי!), במצעד הגאווה בירושלים.

מה לסטרייט שנוי במחלוקת שכמותי ולמצעד הגאווה? ובכן, אני אדם שמאמין בחשיבות להגן על זכויותיהם של הכלל, גם אלו שמנשנשים בצורה שונה לגמרי ממני, ועל כן אשתמש בגופי האימתני למטרות חשובות שכאלה! (B או כמו שחברי הטוב ליאו ממופע שנות השבעים אמר: "All love is cool, man...".

הוא גם אמר "Wow man, im bored. lets do something", אז... אממ, נו טוב \(=

וכן, למי שעוד לא קלט את זה עד עכשיו - אני סטרייט. אני אוהב בנות, ובצורה הכי אפלטונית שיש P=

לגן העצמאות, שם התאספו לקראת הצעדה, הגעתי ברגל עם האני. אני חייב להודות, לפני שהגענו היו לי כל מיני פוביות מפגרות בנוגע לרעיון שבאמצע המצעד יקפוץ עלי איזה דוס, ישאל אותי אם כבר הנחתי תפילין היום, ויתחיל לרסס את כולם עם הסאבמאשין גאן שלו, אבל מרגע שהגעתי לאיזור גן העצמאות התחלתי להרגיש מאוד בטוח. יחד עם זה, התחלתי לקלל נמרצות את משטרת ישראל.

הכניסה, כמו שהסתבר לנו, הייתה מרחוב אגרון, ומרחוב אגרון ב-ל-ב-ד. כלומר? כלומר - שכל מקום אליו הגענו והייתה איזשהי גישה לגן נסגר על ידי סרטים של משטרת ישראל, ושניים מהעילית של העילית של העילית של נבחרת המשטרה לאכילת שוקולד עלית, שהסבירו לנו בעדינות שהכניסה היא מרחוב אגרון, וצעקו עלינו באגרסיביות שאין מעבר. העובדה שהסתובבתי עם ערבי הקנתה להם כל זכות לאומית גזענית לצעוק עלינו, אבל עדיין זה היה מאוד מעצבן לעשות סיבוב ענקי שכזה... אחרי סיבובים רבים מאוד של ניסיון להיכנס איכשהו לגן הגענו לקטע שבו נזכרתי בדיוק למה עובדי המשטרה, או בשמם המלא "כוחות משטרת ישראל המזויינים", מכונים זה רבות "חזירים".

האני ואני ירדנו במדרגות והיה שם סרט שהתחיל מהמדרגות אבל לא באמת הגביל את... אמ... \= נו באמת, אני פשוט אצייר ציור וזהו! 0=

אהא, כן! מושלם...! D=

אז כמו שאתם רואים אני נמצא משמאל עם הליפה שלי וכנראה שאכלתי סוכריה חמוצה או משהו, ומימיני נמצא האני השוקיסט שלא באמת היה לי כוח להתחיל להשקיע בתלתלים שלו, ושנינו עירומים על המדרגות שיורדות למטה, ושם למטה יש סרט מחסום של המשטרה עם השוטר "מקחזירי" מאבטח אותו. אה, ו... אממ, יש שם בית ועץ ושמש ומה שאני יכול לתאר רק כנמלול שזוף יתר על מידה שצבע את השיער. אחרי הכל זה ציור, אי אפשר בלי כל הדברים האלה (=0

אז מה שרצינו לעשות היה לעבור מתחת לסרט אל הצד השני של המדרגות, שם אין הגבלה של מעבר, להמשיך להקיף את הפארק ואולי לרמוס את הנמלול והבית והעץ. השוטר ימח שמו אוינק אוינק הכריח אותנו לעשות את כל העיקוף הגדול שעשינו כדי להגיע לשם בחזרה, ולעבור אותו מהצד השני. בייקון טרי וארור שכמותו BP

כשלבסוף הגענו לכניסה לגן, אני חייב להגיד שהופתעתי מכמות האנשים. הייתי בטוח שזה יהיה משהו בקנה מידה הרבה יותר קטן... ובעוד אנו מחכים בתור שיבדקו לנו את התיקים ווידאתי את התכולה שהצטיידתי איתה וווידאתי שהשארתי את הנשק בבית: כיאה לזכר הסתובבתי עם דיאודורנט, ארנק, בקבוק מים שהתרוקן שוב ושוב, מגבת (כמחווה מלאה לדאגלס אדאמס) וחולצת "בנות זה להומואים" המחטבת שלי. את החולצה שמרתי בתיק משתי סיבות. א) כי אני בן ואני מזיע ואיכסה, ו-ב) כי באופן מוזר למדי היה אכפת לי שלא לפגוע ברגשות של האנשים שבאו למצעד הזה מתוך חשיבות מאוד אמיתית ורצינית לנושא רגיש בחייהם (לול, הומואים BD ). כמה רגעים אחרי זה ראיתי בחור לבוש בחולצה שעליה מודפסים שני אריות שמכייפים בדוגי. "אהא!" חשבתי לעצמי כשהבנתי עם מי יש לי עסק ולבשתי את החולצה במהירות שיא של כמה דקות! אחרי הכל, זה קצת קשה להחליף חולצה כשאתה מהלפלפים האלה שלא רוצים שיראו להם את הפטמות בפומבי \(= (כן - זה אומר שקודם לבשתי את החולצה השנייה ורק אחרי זה הורדתי את החולצה מתחתיה. שקט.)

ברגע שעברנו את השומר שמו עלינו צמיד סגול ממוספר. אני אמנע מבדיחת שואה ואתעמק יותר ברעיון של צמיד סגול - צבע של חוסר סיפוק מיני - באירוע שמתקשר באופן ישיר למיניות. חה חי. חו חה. הא... I= ... אממ, אה, ואיך שנכנסו הרשיתי לעצמי להסתכל מסביב בתדהמה של סטרייט אינפנטיל, ונכנסתי לשוק אפילפטי של אושר צבעוני. "צבעי הקשת פה! צבעי הקשת שם!  צבעי הקשת בכל מקום...!!! D'= ו... אממ, מה זה הקקי הזה? \=" שאלתי בעודי מסתכל על דגל ממש מזעזע ומכוער.

ואכן, הפנייה הבאה שלי היא לכל 15 הקוראים הביסקסואליים שלי, אהמ אהמ אהמ...! (B : תגידו לי, מה הקטע עם הדגל המג'וייף הזה?!? 0= אתם הסתכלתם עם מה יש לכם תחרות פה? צבעי הקשת! הקשת...!! ואתם מביאים לי פה שילוב של כחול, סגול ו... מה זה, וורוד פוקסיה?? אוקי, אז קודם כל אני מקווה שאתם יודעים שההומואים הם אלו שהמצאו את צבע הפוקסיה ושביקשתם מהם קודם אישור להשתמש בו, ושנית - תחליפו דגל!!! BP

וזהו היה כיף לזעום הורא (= הדבר השני שראיתי ושקצת עיצבן אותי היה שלטים של פוליטיקה. אני שונא פוליטיקה, ואני שונא איך שהיא נדחפת לכל מקום, ואני שונא ששואלים אותי דברים של פוליטיקה מבלי שאני אוכל להגיד "אמא לא בבית עכשיו".

אחרי שהסתובבנו קצת ושטפנו את העיניים, נתקלנו בטעות בקומוניסט, סטודנט שלמד איתנו שנה שעברה ועכשיו הוא מוריד באנגים באונ' תל-אביב, ובמוניטה ששאל אותי ברצינות אם כבר יצאתי מהארון. לכל מי שתוהה - הגיידאר של מוניטה ממש מקולקל. מה שמאוד מסתדר לי בראש, כי צחקנו עליו שנים שהוא הומו לפני שהוא הבין את זה בעצמו. באמצע המתחם עמד דוכן כזה של דברי אושר בצבעי הקשת, אבל הדגשתי בפני כולם כמה הצמיד בצבעי הקשת שהכנתי בעצמי מחוטים הוא הכי יפיפה ושקסי בעולם (B ... בסוף המצעד קניתי לי צמיד סקוץ', אהמ (ווהו מיסחוריזציה!). ליד אחד מהדוכנים של הטראנסקסואלים שבו האני החליט לקנות לעצמו עניבה עם מה שהוא תיאר כ-"וואי איזה סמל מגניב! מה הוא אומר?" וכמה סטיקרים עזרתי לאחד מאנשי קהל היעד של האירוע לחתוך חתיכת בד כדי שהוא יוכל לקשור אותה כמו צב נינג'ה. באמצע החיתוך ולגמרי ללא הקשר לשיחת החולין שהתנהלה בינינו הוא זעק לפתע - "חכה רגע 0= אתה סטרייט?!". אה... הא \= לכל ההומואים יש כזה טאקט? טוב, אני חייב להגיד שזאת לא הפעם הראשונה ששואלים אותי אם אני לא הומו ככה שלא הייתי מי יודע מה מופתע. ההבדל היחידי הוא שהשאלה נשאלה בטון שנשמע מאוכזב מעט, בניגוד לכל שאר הפעמים הקודמות שבהן... טוב, צחקו עלי שאני הומו P\= אחרי זה, בעודי מהרהר לעצמי למה אני לא מכיר יותר חברים לא-סטרייטים שאיתם יכולתי להסתובב באותו יום וכמה מגניב זה יהיה לארגן פאב שלם שיהיה מלא רק בהומואים ואיך מקום שכזה כנראה יפתור את הבעיה שלי (באמת, אולי אני אארגן איזה משהו), הרים מרפי את ראשו ועשה "האהא! D=". "מרפי, לא ידעתי שאתה חובב מנג'איינה...!" הגבתי מיידית, ואז פתאום זיהיתי את יעל רלבי החמודה שלא מגלחת את הרגליים ובר, הלא היא בר, הופיעה גם היא כמה רגעים אחרי כשהיא מחפשת את *החבר החדש שלה*. הייתי שמח בשבילה, וכמובן שנעלמתי להאני עם בר (=

שיחוצ חולין פה, שיחות חולין שם, ולפתע נשמע קול במגאפונים, מחיאות כפיים, והעדר התחיל במנוסתו. מצעד הגאווה והאהבה החופשית בירושלים לשנת 2008 החל!

היה בזה משהו מאוד יפה. הרבה פעמים בחיי צעדתי, אבל לעולם לא עם כל כך הרבה אנשים, ובטח שלא למען מטרת משהו חשוב. בכלל, אף פעם לא צעדתי למטרת משהו מלבד להגיע לאנשהו... אולי באמת מהיום אני אצעד רק למען מטרות כלשהן? המממ =P נשמע הגיוני... טוב, מעתה והלאה, אני צועד למטרת ה... אההה, אוכל! BD

ובעוד המשכנו ללכת וזיהיתי אנשים מהקמפוס, וראיתי ילדים קטנים שמחזיקים את דגל הגאווה ולא הבנתי מה בדיוק זה אומר, ואנשים הפריחו בועות סבון, והכל היה למען נושא חשוב כמו האהבה... זה עשה לי חביבות שכזאת בבפנוכו. שמחתי שבאתי, וצעדתי, ולקחתי חלק במשהו שהרבה אנשים לא הצליחו להבין מה הרעיון שלו, כולל בר. לא לקחתי חלק ב-"מצעד של ההומואים" כמו שתיארה אמא שלי, אלא לקחתי חלק במצעד שמאמין באהבה. ללא קשר למיניות, דת, או שום דבר אחר... ומה אני אם לא סאפ גדול ומרייר של אהבה, הא? '\(=

טוב, אני אידיוט. אז נמשיך עם הפוסט המפגר P(=

אני זוכר איך באמצע, אחרי שהתקדמתי מעט לחפש את האני, רצתי נגד כיוון הצעידה כדי למצוא שוב את בר. נראה לכם שיש ביטוי עז יותר ללהיות סטרייט במצעד הגאווה יותר מזה? אהה, חוץ מלא לבוא בכלל... או משהו I= אממ. הא... כן.

רוחב המצעד עצמו, כמו ששמתי לב, הצטמצם כל כמה זמן בצורת צוואר בקבוק שכזה, מה שגרם לי להאמין שכל המצעד הזה הוא בעצם מלכודת ויש חבורה של 300 רומאים שמחכה לנו בסיבוב. טעיתי (= במקום זה הגענו לאיזור שבו היו מבנים בבנייה, והפועלים כולם הסתכלו על המראה שנפקח נגד עיניהם. כל הסיטואציה הצחיקה אותי מאוד בהשוואה לפועלי הבניין שבוהים בבחורה יפה שעוברת על ידם ושורקים לה, אז הייתי חייב לצלם:

התמונה באיכות נוראית וכנראה שהיו אנשים עם מצלמות נורמליות שצילמו כמו שצריך. כמו שאפשר לראות, היו גם שרשראות בלונים ענקיות של כיף גולמי.
באיזשהו שלב שמתי פתאום לב שהרבה מאוד אנשים מצביעים עלי וצוחקים. באופן כללי, שום דבר שאני לא מורגל אליו, אבל היה כדאי להם להיזהר שאני לא אעשה להם בחזרה BP ואז קראתי את השפתיים של אחד מהאנשים שהצביע עלי: "בנות זה להומואים!", וזה הכה בי. אומגד, לא רק שההומואים לא נפגעים מהחולצה שלי, הם בכלל אוהבים אותה! D= אהאהאהא...!!! הרבה מאוד אנשים באו להגיד לי כמה שהיא מגניבה ויפה, ושניים באו להסביר לי איך המשפט מכניס אותם למעגליות פסיכולוגית-פילוסופית אינסופית. אההה I= כן. מסתבר שגם יש להט"בים (כתבתי נכון?? D'= ) פילוסופיים עמוקים. הממממ... BI מישהו אפילו שאל אותי אם הוא יכול לצלם את החולצה. הסתבר לי אחר כך שהוא באמת צילם רק את החולצה, והשאיר את הפרצוף שלי מחוץ לפריים \= זה ממש מרושע.

המצעד הסתיים בגן הפעמון, שזה עוד מקום בירושלים שמעולם לא הייתי בו.

ידעתי שזה הסוף כי על הבמה עלתה הגברת השמנה והתחיל לשיר (=

למען האמת, היא לא באמת התחילה לשיר, זאת הייתה הקלטה \(=

היא גם בכלל לא הייתה כזאת שמנה... 

ובעצם, אני גם לא בטוח עד כמה זה נכון להגיד שהיא הייתה גברת I= ממ... טוב נו, בכל מקרה ידעתי שהמצעד הסתיים! אוקי?! 0'=

אחרי שהצלחתי למצוא שוב את בר שבדרך מאוד בר-ית הסבירה לי כמה זה לא טוב לה לדבר איתי באותו רגע כי אני מייצג את פן ה-"אנושות" בחיים שלה (כן זה בסדר, התגובה היחידה שהולמת למשהו שכזה היא הכאה עם בננה בציפוי פוליאסטר לראש), וירדה עלי באופן מוחלט כשציינה שאני מזכיר לה את אביה - מה שגרם לי ללכת ללא שום כוונה לחפש אותה שוב בהמשך. אולי היינו החברים הכי טובים בעולם לתקופה מסויימת, אבל כנראה שאפילו לי יש את הגבולות שלי...

במתחם ליד הבמה מצאתי גם את וו-וו שנמצא בשנת השירות שלו עכשיו. פתאום, לא בדיוק היה לי ברור מאיפה, אבל הופיע גוש ענקי של בלונים סגולים לידי. האינסטינקט הראשוני שלי היה כמובן לדפוק לו חיבוקי (= מה שהתגלה כטעות ענקית \= מסתבר שזה היה קצה של אחת משרשראות הבלונים הענקיות, והבחורה שהחזיקה אותו עזבה אותו מיד כשהנחתי עליו את הידיים וברחה... מבואס מעט ובעל צורך עז לעזוב כבר את המתחם כדי להגיע לקורס ההכנה למבחן באי-אורגנית (פיספסתי), הרגשתי מחוייב לצלם:

הנה היד המשוקסת שלי עם כל הצמידים (אולי אני באמת הומו?) ושרשרת הבלונים הסופר מאגניבה שהייתי לוקח הביתה ועושה לה קיציס בכל יום אחר בשבוע.

אחרי שהצלחתי להכריח את וו-וו שייקח ממני את הבלונים, מצאתי מים לשתות, סרקתי את הסביבה פעם אחרונה כדי לוודא אם מישהו עושה לי עיניים ויצאתי. ... מהמתחם, זאת אומרת, לא מהארון \(=

הסוף עצמו כשהייתי צריך ללכת היה מאוד לא מגניב כמו שהייתה הדרך עד שהגעתי אליו. האני פרש באמצע הדרך, בר עשתה את שלה כדי לגרום לי להרגיש לא רצוי, ויעל התחבקה עם חברה שלה והקשיבה לאנשים שדברו דברים על הבמה. נשארתי פחות או יותר לבד, וזאת דרך לא הכי כיפית לסיים יום שכזה... מסקנה - אני חייב להתחיל להכיר חברים גאים!

בדרך חזרה לקמפוס כשעברתי שוב ליד גן העצמאות ראיתי את מיליון השוטרים שקודם לכן שמרו על האירוע, שכובים על הדשא כאילו הם הולכים לפצוח במצעד גאווה חזירי משלהם כמחאה על כך שאין דונאטס בארץ

חה, חזירים בכחול. בכל מקרה, הגעתי למעונות והתחלתי שוב ללכת לכיוון התחנה המרכזית עם צמיד הסקוץ' בצבעי הקשת החדש דנדש שקניתי במתחם. באותו יום הלכתי משהו כמו 4 שעות במצטבר, אלוהים כמה כאבו לי הרגליים... נעליים אורטופדיות מעוותות או לא.

באופן אירוני למדי, כשהגעתי לרציף שלי אחרי שכל הדרך חשבתי על רעיון לקטע קצר למחברת שלי על מישהו שקורים לו כל הזמן דברים רעים והוא תמיד אומר לעצמו שהכל לטובה (אני אהרוס לכם את הסוף: הוא מת. אבל אז מה? אווהוהו (; ), גיליתי שהאוטובוס האחרון יוצא מבלי שיש עליו מקום. "נו טוב, הכל לטובה..." חשבתי לעצמי.

לאוטובוס ניסתה לעלות שוטרת שבינה ובין הנהג התפתח דו שיח משעשע למדי: "מה את רוצה גברת, שישללו לי את הרישיון? יש יותר מדי אנשים על האוטובוס! הנה, את שוטרת! את אולי תעצרי אותי...!". בסוף לקחתי 480 לארלוזרוב ומשם לקחתי אוטובוס לרעננה. עוד רבע שעה הליכה, הורא. כשהגעתי הביתה אמא אמרה לי שקרובי משפחה ראו אותי במצעד בטלוויזיה והתקשרו לשאול מה איתי, מה שממש התלהבתי ממנו כי ייאי הייתי בטלוויזיה ואמא שלי מנגד הייתה מאוד לא מבסוטה מזה שקרובי המשפחה חושבים שאני הומו, וחשבתי לעצמי שהנה אני פותח קמפיין משפחתי למלחמה בהומופוביה, ומאמץ כסטרייט את זכויותיהם של הלהסטב"טים (לא נראה לי שזה נכון הפעם...) - כשאמא שלי גילתה לי שהיא סתם הסתלבטה עלי. אז לא הייתי בטלוויזיה )= בו-הו...

ולסיכום:

נהניתי במצעד השנה. כן כן, נהניתי... זאת הייתה הפעם הראשונה שאני עושה דבר כזה, וסך הכל היה מאוד חביב. את האנשים, אני מחוייב להגיד, חיבבתי. אני חושב שמעבר לזה שאני מאוד לא הומופוב, אני גם אפילו נוטה לחבב אנשים שהם לא סטרייטים. לא יודע עד כמה אתם מכירים אותי, אבל אני בחור מוזר. מאוד מוזר. ואיפשהו, כשבנאדם לא מצליח למצוא אנשים מוזרים בחברה הנורמלית שאליה הוא רגיל, אפשר למצוא סיפוק כלשהו באנשים נורמליים בחברה מוזרה... אנשים שעבר עליהם הרבה, ושגם הם לא הרגישו שייכים, ושגם הם פיתחו חוש הומור לא מובן וגישה משלהם לחיים שבה הנורמה לא לוקחת כמעט חלק פעיל ומה שכולם עושים או רגילים אליו בכלל לא משנה. אנשים שכשהם מגלים שאני סטרייט, הם מתאכזבים (= (הו כן! BD )

... אבל אף אחד, ואפילו שום דבר לא התחיל איתי \'= קקה. טוב, יכול להיות שהתחילו איתי ושלא שמתי לב! נ... נכון? D'= מגה נכון! *רוקד את הרובוט שהיה במצעד הגאווה*

אה כן, והנה כל הדברים שאספתי בתיק מאותו יום:

1 עלון על רצח ואפליה לרעה של חברי הקהילה ההומו-לסבית בארצות ערב (ביאוס תחת)

2 סטיקר "STONEWALL 2008", שלא ברור מה קורה בו כי יש בו ציור של פלסטינאי.

1 חתיכת בד ירוק בהיר שנשאר ממה שעזרתי לבחור לחתוך

2 סרט "משטרת ישראל *לייק סטופ!* אין מעבר

1 צמיד סגול משומש

1 הזמנה למסיבה שלא קשורה בשיט

1 עלון + גלויה של "חושן" - משהו של חינוך של הקהילה הלהט"בית, לא ברור

1 פרוספקט (האהא!) של אירועים של מטנ"ס (מידע טרנסי נעים וסימפטי) אותו התבקשתי להעביר לכל מי שהמידע רלוונטי לגביו. אמממ =P מישהו פה מכיר טרנסקסואל שאני יכול להביא לו את זה?

1 ברושור (ווואאאאוווו.....!) של "כל הערב הסתכלתי עליך, תתקשר" + אבל איוו תיבדק קודם שאין לך איידס! (כנראה שהם יודעים מי האקסית שלי...)

1 גלויה + קונדום "איידס-נו-מור!" מהבית הפתוח בירושלים, בו אני כנראה לעולם לא אשתמש כי נראה לי שיש קללה עלי ועל ילדי ועל ילדי ילדי שנמות בתולים ('= וכן, זה הכי הגיוני בעולם!

איזה תותח אני

אז כן, הייתי במצעד הגאווה ולקחתי חלק במשהו (B

... והנה הלך לי עוד יתרון במשחק never \= דמאט.

נו טוב.

ALL LOVE IS COOL DUDES! BD

אוהב בצורה חופשית למדי,

                                        פילו (=#

נתראה...