הוֹ פּילוֹ - פילוסופיה בלי סופיה

לא היה כיף לקחת אתמול יום חופש מהצבא ולגלות שאמא שלי יוצאת רק בשלוש בצהריים מהמיטה

לא כיף לחזור הביתה, למצמץ בפעם המיליון אל ערימות הזבל שבכניסה לבית, אל ערימות הזבל שבסלון, אל ערימות הזבל שבמטבח

לא כיף להכניס לתנור את הפיצות המוכנות שבמקפיא רק כדי לפנות מעט מקום שיהיה אפשר לסגור את הדלת כמו שצריך

לא כיף לעלות למעלה, למצמץ בפעם המיליון אל ערימות הזבל שבחדר המחשב, אל ערימות הזבל שבגרם המדרגות

לא כיף לראות בחדר את אמא שלי במחשב ולתהות כמה זמן היא שרפה היום על לשחק במקום לעשות דברים אחרים, מועילים

לא כיף לעלות למעלה, כדי להגיד משהו לאחותי, שבקושי יוצא לי לדבר איתה מאז שהיא עברה לגור בקומה העליונה, ושהיא לא תהיה מוכנה לעצור לרגע את התוכנית שהיא רואה בטלוויזיה כדי לדבר איתי כמו שצריך

לא כיף לרדת למטה, להגיד לאמא שלי שאני לא מרגיש שאפשר לדבר איתה בתקופה האחרונה ושאם היא רוצה להגיד לי משהו אז אני בחדר

לא כיף לרדת למטה, לאכול פיצות מוכנות מגעילות שחוממו בתנור

לא כיף לשאול את אמא שלי אם יוצא לה לדבר עם הפסיכולוג שלה על המצב העכשווי בבית

לא כיף לקבל תשובה עצבנית ולדעת שהיא תתפתח לריב

לא כיף לדבר בקול הכועס והתקיף שלי שמרגיש כמו הקול היחיד שמקשיבים אליו ברצינות בבית הזה

לא כיף להחליף עשרות נושאי שיחה לא קשורים ולהרגיש כל הזמן מותקף ומואשם

לא כיף לשבת על הספה, להפסיק לריב ולהתחיל להסביר

לא כיף לדבר בקול השקט, הפגוע, הרגיש והאכפתי שיוצא פתאום בטבעיות

לא כיף להסביר לאמא שלי שאם היא רוצה לחיות את החיים שלה אז היא צריכה לוותר על שש-מאות אלף שקל שחלאת אדם אחד חייב לה ולא מוכן להחזיר לה

לא כיף לראות את אמא שלי מתרככת כי המילים שאני אומר נכונות

לא כיף להתעמת עם העובדה שהיא כבר תקופה ארוכה בדיכאון שהיא אפילו לא רוצה לנסות לצאת ממנו

לא כיף לאהוב אותה כל כך ולרצות שיהיה לי איתה קשר נורמלי, טוב ואוהב שיש בין הורים וילדים

לא כיף להגיד שהבית שלנו מרגיש כמו בית נטול שמחה

לא כיף להודות שאני מתכנן לברוח מהבית בחודשים הקרובים כי רע לי וכי אני לא יודע איך אפשר לתקן את זה ואני לא רוצה להיגרר למטה

לא כיף להרגיש את הדמעות שלוחצות על העיניים מבפנים ואת הקול שמתחיל לרטוט

לא כיף לבקש מאמא שלי שתתחיל להעביר לי את כל הפרטים על התשלומים הקבועים שאני אצטרך לשלם בעצמי אחרי שאני אצא מהבית, ולהגיד לה שבהתאם לשיקולים הכלכליים, אולי אני אעדיף למכור את הרכב

לא כיף לפחד שהעתיד רק הולך להיות קשה יותר

לא כיף לנשק את אמא שלי חזק על הלחי ולשמוע אותה אומרת שאני ילד טוב

לא כיף לאהוב אותה כל כך

לא כיף לעלות למעלה, להרגיש מלא בתסכול עד שאני חייב לכתוב את זה החוצה ממני

לא כיף לחשוב שאני היחיד בבית הזה שמלא באהבה ובחיים

לא כיף לכתוב פוסט לא כיפי

לא כיף שבאמצע הכתיבה של הפוסט אמא שלי נכנסת לחדר ואומרת שאחותי בוכה למעלה ולא מוכנה להגיד מה קרה

אבל עזבו לא כיף

זה פשוט לא הוגן